שתף קטע נבחר

כפפות באוגוסט? על אופנה עילית ומלאכת יד

רויטל מדר ביקרה בחנות הכפפות החדשה של מארי באייר בפריז וחזרה עם מסקנות על עולם האופנה העילית ההולך ונעלם, אבל גם עם טיפה של אופטימיות

כתבה על כפפות באוגוסט היא עניין קצת מוזר. אבל כך גם פתיחה של חנות כפפות ביולי, וזה בדיוק מה שעשתה מארי באייר בחודש שעבר בפריז.

 הכפפות שיוצרת באייר בבית המאלכה שלה נתפרות לפי מידה ומשמשות את הדוגמניות על מסלולי האופנה העילית. עד לאחרונה הייתה האופנה העילית משוחררת משיקולים של פרקטיות ורלוונטיות לעונה, ובמסגרתה יכלו המעצבים לעשות ככל העולה על רוחם, בלי לשמוע טענות מבעלי המניות שלהם. אלא שמצב זה השתנה. שבוע אופנת העילית האחרון היה דל מתמיד, והקולקציות שהוצגו בו היו לבישות ביחס לעבר. האמירה הכללית היתה ברורה: זו לא תקופה להתפרעויות.

 

הסרט "ולנטינו: הקיסר האחרון", שהוצג בפסטיבל הסרטים האחרון, מיטיב להדגים איך פעם נשען כוחה של האופנה על אומנותם של המעצבים: על הבדים, הגימורים והעיטורים הקטנים שנעשו כולם בעבודת יד. הסרט מראה גם איך כל אלה איבדו מהרלוונטיות שלהם. התוצאה יקרה מדי, ולא מצליחה להתחרות בייצור ההמוני. הסיפור של ולנטינו נגמר בפרישתו של המעצב, שמבין ששאיפותיו העיצוביות הפכו משניות לדרישותיהם של בעלי המניות. אמנם תהום פעורה בין באייר הקטנה לבין הקיסר ולנטינו, אבל שניהם משתייכים לאותו עולם הולך ונעלם. אך לפחות כרגע, לסיפור של באייר יש סוף אחר.

 

כשקריירת הדוגמנות של באייר הגיע לקיצה בסוף שנות ה-80, היא עברה לעיצוב אבזרים. כמעצבת היא המשיכה לעבוד עם אותם בתי אופנה

 שבבעבורם דיגמנה, ביניהם נינה ריצ'י, ז'אן פול גוטייה, טיירי מוגלר, ז'יבנשי ופיליפ סוורובסקי. בשנת 2000, כמעט עשור לפני המשבר הנוכחי, הבחינה באייר בדחיקתם האגרסיבית של האומנים הקטנים על ידי התעשייה המסחרית. היא החליטה לא להרים ידיים, ורכשה את "Lavabre Cade", בית מלאכה שנוסד בשנת 1946 והפך למותג כפפות נערץ על מעצבים כגון כריסטיאן דיור, קרל לגרפלד ואזדין אלייה. למזלה של באייר, ובשונה מגורלם של רבים מהעוסקים באופנה עילית, משרד התרבות של צרפת החליט להשקיע בה לצד אומנים אחרים, שבלעדיהם הייתה מסורת החייטות של צרפת נעלמת מהעולם.

 

החנות הקטנה שפתחה באייר ביולי האחרון, הרחק מבית המלאכה ולצד חנויות היוקרה של הפאלה רויאל בפריז, מעוצבת כמו גלריה. על קירות שנצבעו בשחור-אפור בולטות הכפפות שעיצובן משתנה מתקופה לתקופה ומסגנון לסגנון: כפפות קצרות, שחושפות את מפרק כף היד, מעור רך בגוון חום; כפפות ארוכות יותר, שמכסות את פרק כף היד, גם הן מעור, הפעם סגול; וגם כפפות שהן לא ממש כפפות, המכסות רק את כף היד ומותירות את האצבעות חשופות.

 

באייר ובית המלאכה שלה שמים דגש על תפירה לפי מידה, ולכן בצדה של החנות עומד שולחן קטן עם דוגמאות של עורות ועיצובים, שעליו נמדדת כף היד

 של הלקוחה ונבחר העיצוב הספיציפי בו היא חושקת, לצד הצבע העור או הבד שבו היא מעוניינת. הדגש הזה על הפרטים, ההתעקשות על חומרי גלם יוקרתיים וההקפדה על תפירה לפי מידה – אלה הם מוקדי כוחה של האופנה העלית. החנות של באייר מהווה נקודה של אור ומספקת דוגמה לאשת מקצוע שלא הרימה ידיים, וממשיכה ביצירה עם טביעת האצבע הייחודית שלה.


קלי אוזבורן אלגנטית עם כפפות על סט סרט חדש (צילום: Getyimages Imagebank)


 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
סלבס בכפפות: ברונו וחברות
צילום: Getyimages Imagebank
אסטל עם כפפה יחידה
צילום: Getyimages Imagebank
דברה מסינג בשילוב צבעים נועז
צילום: Getyimages Imagebank
הכפפות של באייר
לאשה בפייסבוק
מומלצים