מאות בהלווית ניר כץ: בן זוגו לא הפסיק לבכות

בית העלמין הקטן של מודיעין לא רגיל לכמות כזו של אבלים, והיה צר מלהכיל את ההמון הרב שהגיע הערב (יום א') ללוות למנוחות את ניר כץ בן ה-26, מדריך הנוער הגאה, שנורה למוות בטבח באגודת ההומואים והלסביות בתל-אביב. בן זוגו, תומס, לא הפסיק לבכות מהרגע שהגיע. השניים התגוררו יחד בגבעתיים במשך ארבע שנים, עד שהיריות במרכז הגאה שמו קץ לסיפור האהבה הזה. 

רבים מחבריו של ניר נותרו מחוץ לגדר ועל הגבעות המקיפות את בית העלמין, כאשר הוא נקבר בחלקת הכוהנים. האחות חן אמרה בהספד כי "המשפחה עומדת בגב מלא מאחורי הקהילה הגאה", והניחה על הקבר הטרי את דגל הגאווה. "אנחנו צריכים להניף את דגל הגאווה ולהראות למה שנאה של סתם יכולה להוביל", הסבירה.

מסע ההרג במרכז ההומו-לסבי - הסיקור המלא:

• לבני בהפגנה: צריך לתת כוח לילדים לצאת מהארון
• רכזת הנוער הגאה: בנינו להם בית
• הומואים דתיים: מרכזי תמיכה לנוער - מקום מפלט
• הקהילה אחרי הטרור: הפצועים יצאו באחת מהארון
  

• בעולם מזדהים: בישראל היתה אידיליה שהתפוצצה
  

קרובים, חברים מהלימודים באוניברסיטה ובתיכון, נציגים מארגוני הומואים ולסביות וגם קצינים בצה"ל - בהם סגן הרמטכ"ל, האלוף דן הראל, שהוא ידיד של אביו החורג - הגיעו לחלוק כבוד אחרון לניר. אמו של מדריך הנוער הגאה, איילה, ספדה לו, והזכירה את האסון המשפחתי, "ילד שביומולדת 7 שלו עמד ואמר קדיש על אבא, ומאז כל שנה, כל פעם כשאומרים אל מלא רחמים היינו מסתכלים אחד על השני ושנינו יודעים בדיוק מה כל אחד חושב".

בני המשפחה מתייפחים על הקבר הטרי (צילום: אוהד צויגנברג)

"באיזשהו מקום נגמרו המילים. אני עומדת פה ואני חושבת שגם ניר לא היה מאמין שזה קורה. לספר סיפורים על ניר אפשר בלי סוף. ניר תמיד היה עם חיוך, אהבה אינסופית לכל יצור חי. תמיד עם כבוד לעצמו, לחיים שלו והמון כבוד למי שסביבו", הוסיפה האם.

היא סיפרה על דרך חייו, שהיתה שזורה נתינה לזולת: "הוא ידע שכל אדם באשר הוא אדם, הוא יחיד ומיוחד, ויש לכבד אותו. בכל מקום שאפשר לעזור, הוא עזר. בשורה התחתונה הייתה נתינה אינסופית, ולראות אותו ככה, אותנו ככה, זה פשוט בלתי נתפש. אם כל אחד מכם ייצא עם אותו זרע של אהבה, אם תצאו מפה עם הדבר הזה, אני חושבת שהמסר של החיים של ניר עבר". 

"מלאכי המשפחה מחכים לך בשמיים, גם אבא"

"בבוקר גיליתי שניר מת, ורציתי לכתוב מכתב", ספדה האחות מירב בהלוויה, "אני לא יכולה לקלוט את זה. אני חושבת איך הכול יעבור ואתה תבוא לארוחת שישי. אי אפשר לדמיין, זה לא הגיוני. מי יקשיב לחפירות שלי ויעזור לי כשאצטרך, מי יחליף את החיוך שלך. ניר תחזור, I love you".

דגל הגאווה על הקבר. "אסור שמותך יהיה לשווא" (צילום: אוהד צויגנברג)

חברת המשפחה מיכל ביקשה: "אסור שמותך יהיה לשווא. חשוב שנזכור שניסית לעזור לנערים ונערות מבולבלי דרך, שיהיו אנשים טובים יותר ולא כמו אותו רוצח שפל". מיכל אמרה שמלאכים ממשפחתו של ניר מחכים לו בשמיים, בהם אביו רמי: "כולם שם בשבילך, הם יאספו אותך לחיקם הטוב".

על הקבר הטרי הונחו עשרות זרים של ארגונים שונים, בהם המרכז הבינתחומי, ארגון אלמנות ויתומים, והעיריות של גבעתיים בה התגורר ומודיעין שבה גדל. אחרי הדגל שהניחה האחות חן, הונחו דגלי גאווה נוספים על קברו של המדריך שכולם אהבו.

האם מילמלה בבכי: ליז, אני אוהבת אותך

גם ליז טרובישי, בת 16, שילמה בחייה. היא הובאה למנוחות בבית העלמין בחולון. לבני המשפחה ולחברים נלווה גם שר החינוך, גדעון סער. האמא, אבלין טרובישי, עמדה מעל קברה הטרי של בתה, ומלמלה בבכי "ליז אני אוהבת אותך, אני אוהבת אותך". מסביבה עמדו שלושת אחיה והאבא אלי. מאות הקיפו את המשפחה - קרובים ותלמידי תיכון קרית שרת בחולון שם למדה.

האח איתן ספד: "אוהבים אותך מאוד. תמיד היית הנסיכה שלנו. לא יכול להיפרד ממך. אמא העירה אותי אתמול בלילה ואמרתי לה 'הכל בסדר', חיפשנו בבתי-החולים והם נגמרו. לא אמרתי לך אף פעם עד כמה אני אוהב אותך מאוד מאוד. את יפיפיה. נבוא לבקר אותך ולספר לך הכל. מחר תראו בעיתון כמה שהיא יפה".

לצדם עמד שר החינוך, גדעון סער: "יש לי בת בגיל של ליזי וזה כואב לדעת שהילדה יוצאת מהבית ולא תחזור עוד לעולם". שר החינוך, שמתגורר בקרבת זירת הטבח, הוסיף: "קשה להאמין שיכולה להיות כזאת רשעות שטנית. לגדוע את חייהם של בני הנוער שעוד לא טעמו את החיים".

מנהלת תיכון קריית שרת, רותי פיקסלר, סיפרה מעל קברה: "קראתי לה 'המלאכית'. אין אסון גדול מזה שהורים קוברים את ילדיהם". המנהלת התקשתה להיפרד: "הכדורים שלקחו אותך פגעו גם בנשמתנו. תוכניות וחלומות של בת עשרה נגדעו באחת. לך ליזי היה חיוך מאיר פנים. ילדה מתוקה עם פנים של בובה. ילדה טובה שקטה ומנומסת. יותר מהכל אזכור את החיוך שלך ואת העיניים התכולות עיניים של שמיים ומים".

בני משפחתה של ליז טרובישי, הנערה שנרצחה, הסתגרו היום בביתם בחולון, והתקשו לעכל את הבשורה הקשה. "אנחנו כואבים וקשה לנו עם זה. קשה לדבר על זה", אמרה דודתה של ליז, סינדי.

ל', חברהּ לכיתה בקמפוס קריית-שרת בחולון, סיפר על ליז שנרצחה עוד לפני יום הולדתה ה-17. "היא הייתה אדם מאוד שקט בכיתה. בן אדם סגור ומופנם. לא מישהו שדיבר יותר מדי עם אנשים. אני לא יודע מה להגיד, זה לא ייאמן מה שקרה, היא עדיין לא חגגה 17. היא לא דיברה על הנטיות המיניות שלה, אבל הייתה מאוד פתוחה בנושא ההומו-לסבי", סיפר.