"הייתי צריכה להיחשף כדי שלא יתעלמו ממני"

את הולכת לראיין את דנה ספקטור? מסכנה. כיף לך. תיזהרי. היא משוגעת. היא מדהימה. היא אמא נוראית. תגידי לה שהיא חייבת להפסיק לעשן. מעולם לא התכוננתי לכתבה שעוררה כל כך הרבה אמוציות בקרב סובבי כמו לכתבה הזאת. כמות המלל שאגרתי השבוע על דנה ספקטור כמעט משתווה לכמות הטוקבקים שהיא גומעת מאז השידור היומי של "מחוברות" בכיכובה, ומשתקת באותה מידה.

ספקטור (38), כותבת אחד הטורים הפופולרים ביותר בישראל ("בקרוב אגיע רחוק" במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות") היא ללא ספק הכוכבת האמיתית של תוכנית הדוקו־דרמה המצליחה של HOT, שמשודרת מדי יום. חמש הנשים, שקיבלו מצלמה ביתית לידיהן והתבקשו לתעד את עצמן, הצליחו להטריף את המדינה ובראשן ספקטור, שחשפה עצמה ואת חייה באופן חסר תקדים.

בשבועות האחרונים בהם משודרת הסדרה הפכה דנה לדמות המשמעותית ביותר, שבלתי אפשרי לא להגיב אליה. אבל בניגוד למה שהייתם מצפים, לא היה פשוט לשכנע את דנה להיחשף. לא שוב. רק עכשיו, אחרי לא מעט הפצרות, היא ניאותה.

ספקטור נולדה כדי ליצור מהומה ובתוך כל המהומה הזאת אני מתחילה לשנוא אותה שנאה עזה, אפילו יותר מאשר כשהיא כותבת איזו מטאפורה מושלמת שלעולם לא הייתי מסוגלת לנפק בעצמי.

אני מגיעה לביתה מותשת עוד לפני שהתחלתי, אבל משום מה פותחת לי את הדלת אשה חייכנית ורגועה. ספקטור, העיתונאית הנשכנית הגדולה, הוחלפה הערב על ידי דנה, שאין עצם מלחיצה אחת בגופה. היום היא שמחה, קלילה ומאפשרת, היא תיתן לי את כל מה שאני רוצה, ורק מחר תתקשר לשאול אם היא לא יצאה חיובית ואמריקאית מדי, בהשראת הקאווה הזולה ששתינו.

השמחה לא פוטרת אותה מהנוירוטיות

אולי דנה במצב רוח טוב בגלל הטקסט חסר הציניות שהתפרסם בטור שלה היום ועסק ברגעים קסומים עם מאיה בת השנתיים. אולי זו השמלה הלבנה האוורירית שהיא לובשת (אלכס קנה לה אותה בסין), שמחליפה לעת עתה את המיני האלים הרגיל שלה. אבל נדמה שהסיבה העיקרית לשמחה לא פוטרת אותה מהנוירוטיות, ועדיין קשורה לעין החיצונית שעוקבת אחריה בכל אשר תלך - היום היא קיבלה אהבה במייל. מחר, היא מודה, יכול לבוא מכתב נאצה אחד שישנה את הכל.

דנה ספקטור. נולדה כדי ליצור מהומה (צילומים: רונן אקרמן)

"אני בתהליך. כמויות האהבה העצומות מתחילות לנצח את הרשף, ואני נותנת לאנרגיה חיובית להיכנס פנימה, קיביני־פאקינג־מאט, כמה שנים חיכיתי לזה? היום קיבלתי שני עמודים במייל של אנשים שאוהבים אותי וזה עושה לי משהו. זה מרגש אותי כשילדה בת 14 כותבת לי על הפרעת אכילה שלה. או אמא צעירה, שחיה במקום שבו כולן מסתובבות עם סוללת תמונות של התינוק והיא לא מאושרת כמוהן, כי היא בדיכאון אחרי לידה והיא אומרת לי - 'את אמא כל כך איומה, שאני מרגישה טוב לידך'. אז עשיתי שירות. הקלתי על נשים מסוימות את מסע האשמה שלהן. את יודעת כמה אשמה יש? כמה נשים שותקות? זה דור שלם של נשים שצריכות לשתוק, להיניק, לוותר על קריירה, לא לחשוב על איך שהן נראות, פשוט לשתוק".

אם מכניסים את הטוב, זה אומר שמתחילים להתחסן גם בפני הרע?

"השתגעת? זה לא מורכב. למה שאני אעשה את זה? יש גם עולם רע לצד העולם הטוב, והעולם הרע כל הזמן מאיים לקחת לי בחזרה את אלכס והילדה כי אני לא ראויה להם. אני לא אהיה עכשיו כמו הסלבים למופת, שמספרים שהם בכלל לא קוראים טוקבקים. אגב, אם יהיה חיקוי שלי ב'שבוע סוף!', אני מודיעה שזה דיני נפשות. וזו לא תהיה שני כהן, אני רואה בדמיוני את קיגלר עם פאה ג'ינג'ית מעשן על תינוק, אני רואה את זה. יש לי מודעות עצמית ואני אומרת לך שאמות כשזה יקרה. אני לא אתקשר לקומיקאי להחמיא לו, אלא אאחל לו מוות".

אז אפשר להירגע. גם בראיון הזה, ספקטור לא עומדת לעשות לעצמה חיים קלים. בחשיפה היומיומית של "מחוברות" היא עושה את מה שהיא עושה כבר שמונה שנים בטורה האישי במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" - מחצינה כאב, מתרגמת את הפחד למילים, מדגימה באופן הכי גולמי, אך עם זאת שנון, עשיר ומלא צבע, את כל הדברים שמסתובבים לכולנו בראש, אולי רק במינונים קטנים יותר.

מדגימה באופן הכי גולמי את כל הדברים שמסתובבים לכולנו בראש

"נולדתי גרושה בת 38"

בגיל 38, ספקטור מצאה ייעוד - לדבריה, היא "תרנגול כפרות", מישהי שגורמת לאחרים להרגיש טוב עם האמת שלהם. אבל היא לא משלה עצמה שזה היה המניע ההתחלתי. יוצרי "מחוברות", דורון צברי ורם לנדס, הרי העניקו כאן את הפינוק הכי נרקיסיסטי לספקטור ואחיותיה - ליאת בר און, אליזרין וייסברג, מירי חנוך וחנה רטינוב. והוא מגיע עם בונוס נוסף - סוף סוף, כמו שרצתה מאז גיל 17, דנה באמת מפורסמת.

את תמיד כותבת על כמה את רוצה שיאהבו אותך. לא בא לך שיעריכו אותך וזהו?

"לא, אני מעדיפה אהבה. אבל אולי זה מתחיל להשתנות. את צריכה להבין, תמיד היתה לי תחושה פנימית שאני מאמי. ביום הולדתי האחרון החברות שלי הפכו אותי לג'וליה רוברטס, נתנו לי אוסקר, ביקשו שאשא נאום. הן אמרו לי שהן יודעות שאני רוצה להיות כמוה ולא מצליחה, וזה היה נורא כיף. אני מקנאה בנשים כמו מיקי חיימוביץ' ונינט, אבל כנראה נולדתי גרושה בת 38. אף פעם לא הייתי מאמי".

לא רצית להיות ספקטור?

"לא. רציתי להיות פעוטה ומעודנת ושגבר יילחם בשבילי, אבל הייתי צרימה בנוף המקומי ועכשיו יותר מתמיד. לא היה לי רגע של מאמיות בחיים, זה עצוב לי. ואלכס הוא מאמי, הוא יכול היה להיות דודי מליץ. אני נשואה לסיוט הכי גדול שלי, הוא רק יורד להוריד זבל ואוהבים אותו. הוא שלוחה שלי. כמו שיש בינה מלאכותית, הוא השמחה המלאכותית שלי, המאמי המלאכותי שלי".

אבל הנה, עכשיו את מפורסמת.

"כן, אבל גיליתי שזה לא בשבילי. חשבתי שאם אהיה בסדרה סופר מצליחה שאני גם חלק מהיצירה שלה כמו הבנות האחרות, ויש לה ההכשר של בד"צ שאני טעם טוב, שאני סוג של 'בטיפול', אז אני אלך ברחוב ותהיה לי גאולה. חיכיתי לה. אז היום יש לי את החותמת, אבל אני עדיין מרגישה כמו עוף מרוט. זה כמו לרדוף 21 שנים אחרי סושי, והנה טעמתי אותו וזה לא כזה טעים, אחרי הכל".

מה לא טעים בזה?

"זה שאני צריכה לשים חיץ ביני ובין העולם שאני אוהבת. היום אנשים מצביעים ומתלחששים עליי ברחוב, יש אנשים שעושים פרצוף, או שבאים ומחבקים אותי, אבל אז אני צריכה לרוץ אחרי מאיה ולהיות פחות נגישה, והחיץ הזה הוא לא אנושי. הורדתי המון מסיכות בחיים שלי, אפילו אין לי משקפי שמש, ופתאום אני צריכה לשים אותם בחזרה, ואומרים לי לקנות משקפי שמש בגלל הפפראצי. ובגלל שאני מתלבשת כמו דראג קווין - קשה לי להצטנע".

תזכירי לי למה רצית את זה מלכתחילה?

"כדי שלא יתעלמו ממני, כי להיות שקוף היה בעיניי מוות. יש לי צדדים מכוערים שרצו להתפרסם, הייתי צריכה להיחשף כדי שלא יתעלמו ממני, ולא נדבר על פצעי הילדות שבגללם אני ככה. על הדרך יצאה לי גם שליחות. אני חושבת על זה ככה - גדלתי במקום נורמלי, מבוסס כלכלית, החיים האירו לי פנים - אם אני לא אהיה תרנגול כפרות, אז מי יהיה? אז אני משחררת אנשים אחרים, יש בזה משהו כיפי".

במחיר האותנטיות של החיים שלך?

"זה באמת קיום מאוד מסוכן. יש שורה בשיר של רמי קלינשטיין - 'רק את יודעת מה מחיר הפירואט שאת עושה שם למעלה על הטרפז'. יש אצלי מקומות של חוסר אותנטיות בחיים. להמציא דרמה כדי שיהיה לי טור לכתוב, לקטר על האימהות כדי שיהיה על מה לכתוב ולהאמין שהטור זה רק להתעסק ברע. גם בסדרה, בכוונה צילמתי את הרע והדרמה. פעם ביקשו ממני בהפקה לצלם דברים טובים, אז חצי יום ניסיתי ויצא שצילמתי מרציפן. שוטים שלמים של מרציפן. זה הביך אותי עמוקות ונראה לי משעמם".

"הייתי צריכה להיחשף כדי שלא יתעלמו ממני"

אליזרין שמחה. זה משעמם?

"זה לא משעמם אותי. היא חיה ככה, זו האותנטיות שלה. אני לא יודעת אם היא הפי הפי, אבל זה חיים של בוא נעשה משהו מגניב ומסעיר. זה הדור החדש, הם מבינים עיצוב בצורה שאני לא אבין. הכאב אצלם מושכח, הם לא חופרים ופסיכולוגיסטים כמונו ויש לי ריספקט עצום לזה, אבל אני שייכת לדור הישן".

מה דעתך על שאר הבנות?

"בליאת יש ילד בן חמש, איזו תמימות כובשת. רואים אותה בקיבוץ ועם חברים, והיא פשוט תמימה. כל מיני גברים דוחים תל אביבים פוגשים אותה וחושבים שיש פה איזו אשה מבוגרת עם דעות נוקבות על עולם הדייטינג, אבל זה מגוחך".

"אני חושבת שיש משהו חדשני בלהראות רווקות שלא יצאו מ'סקס והעיר הגדולה', רווקות שהיא לא זוהרת עם מרטיני בצהריים ובליני בערב, אלא רווקות בגבעתיים. אני הייתי קצת 'סקס והעיר' בתור רווקה, והיום אני חושבת שאולי זה פתטי. במירי יש גורו, נביאה שצריך להקשיב לה. היא מבריקה, כל שיחה איתה זה בשבילי סידור ראש".

"חנה תבוא לישון כאן בפעם הבאה שאלכס ייסע לסין, אנחנו נעשה מסיבת פיג'מות והיא תבוא לשמור עליי. אני חושבת שהיא התחלה של משהו גדול שהולך להיות. היא בדיוק ההוכחה שיש אשה בת 38 בתוך ילדה בת 16 והפוך. אנחנו בבושקות אחת בתוך השנייה וזה יפהפה, אנחנו לא כל כך שונות".

עד כמה היתה יד מכוונת מההפקה?

"זו הפקה מאוד נקייה, אבל היו רגעים שכיוונו אותי ואז ברור לי שזה יוצא לא נכון. אולי יכעסו עליי שאני מספרת, אבל הקטע שאני מדברת על אוכל, כמה מאיה אוכלת ומה, אמרו לי לעשות אותו. אני באופיי לא מתעסקת באוכל, יש לי אופי של רזה. יש מגיבות שכותבות לי שיש לי הפרעת אכילה, אבל אם זה לא מפריע לי, אז זו כנראה לא הפרעה. יש לי מספיק הפרעות שמפריעות לי".

אבל אולי דווקא כשאת מדברת על משהו כזה, מגלים עלייך דברים חדשים?

"בעיניי זה לא עבד נכון, זה נראה כאילו אני כותבת טור. כשיש זיופים, הצופה שם לב ואז הוא כועס עליי. לפעמים מקללים אותי גם במיילים ואני מכבדת את זה, כי אני מבינה שבחוש שלהם הם ראו את זה. אני לא יודעת מאיפה הקריצו שהצופה הישראלי אידיוט, הוא חכם מאוד".

"כמעט לא היתה סדרה מצליחה שלא היה בה משהו אמיתי. ישראלים הם אנשים אינטליגנטים, את מעצבנת אותם כשאת מזייפת ויש פרקים שבהם רציתי לעורר פרובוקציה, או שחטאתי בחוסר האותנטיות של מי שרגיל להפוך את המילים שלו לפרנסה. אבל בדרך כלל המצלמה היתה שלוחה של העין שלי, וכמו שבחיים שלי אני תמיד מחפשת את הדרמה, ככה גם בסדרה. כשאני ואלכס רבנו באוטו, ישר חשבתי - איזו דרמה. חייבים לצלם את זה, כי זה בטח ישחרר המון זוגות שיראו את זה".

חמש המילים הכי רומנטיות בשפה העברית

הריב המדובר היה כאשר אלכס, בעלה של ספקטור, הודיע שהעבודה שוב לוקחת אותו לשבוע בסין, ומשאירה אותה לבד עם ילדה, כתבה ומאוחר יותר - גם חום גבוה. דנה כעסה, האשימה, צעקה, אלכס איבד סבלנות ודרש שתכבה את המצלמה.

אבל בסוף היום, כשהם מדדים הביתה מהאוטו עם החולשה התבוסתנית של אחרי הקרב, אלכס היה נדיב מספיק לומר לה את חמש המילים הכי רומנטיות בשפה העברית: "אני לא חושב שאתגרש ממך". אחר כך הוא נסע ותיעד את החוויות במצלמה משל עצמו, כולל את החרם שאשתו הטילה עליו.

עם אלכס, הגבר שאיתה. תיעד את החוויות במצלמה משל עצמו

איך את מרגישה לגבי זה עכשיו?

"הייתי קצת מזועזעת כשראיתי איך התנהגתי, אבל יש כאן גם איזה חוסר צדק כלפיי. צריך להבין שאלכס לא נוסע פעם אחת בשנה, אלא פעם בחודש, חודש וחצי, לשבוע שלם. אלה הם חיי, אבל זה השתנה בעקבות הסדרה. היה לי הפחד המטומטם הזה, שאם אני לא אבעט אז הוא יתחיל לקבל את זה כמובן מאליו ואני אמחק בתוך הזוגיות".

"יש בי משהו פמיניסטי נשי, שמפחד להיות אשת המהנדס שנשארת בבית עם הילדים בתפקיד המסורתי. זו האשה השקופה. אני לא יכולה לחיות עם זה, הגוף שלי בוער, אני רואה נשים שחיות בחוסר צדק ויש בי זעם. אז בעטתי קודם כל עם הרגליים, שיהיה ברור שזה לא מובן מאליו ושהקריירה שלי חשובה לא פחות. אבל אז ראיתי את הפרקים ואמרתי - אוקיי, בוא נדבר על הקרבה. בוא נדבר על זה שאהבה אמיתית לאלכס זה לא תמיד האינטרסים שלך. עד שראיתי את עצמי משתוללת על סין, לא הבנתי את זה".

איך מאיה מגיבה לחשיפה?

"היא מאוהבת בעצמה. אין לי מושג אם אנחנו מגדלים פריס הילטון קטנה, כי היא נורא רוצה לראות את עצמה בטלוויזיה כל הזמן. היא חיה בעולם מושלם שבו היא בשער של Ynet, וזה נורא טבעי לה, היא הרי הסלב של הטבע, היא הכי יפה, מבחינתה בכנסת צריכה להיות תמונה שלי".

מה היא תחשוב כשהיא תראה את כל זה?

"אני מסרבת לקבל את העובדה שאני עושה נזק לילדה שלי. אני חושבת שעד שמאיה תגיע לגיל שהיא יכולה להבין, העולם ישתנה. כבר היום, בני נוער הכי מגיבים אחרת ל'מחוברות' ממבוגרים, ומאיה תהיה נציגה של הדור שלה. קורות כאן מהפכות מדהימות, בוא נכבד אותן. בכלל, אמירות עם סימני קריאה מוציאות אותי מדעתי. כבר שמונה שנים אומרים לי שהשמיים יפלו בגלל הטור שלי, וזה עוד לא קרה".

"אני לא מקבלת את זה שאומרים לי שאני נותנת יותר מדי מידע - אולי למי שאומר את זה יש בעיה לקבל יותר מדי אהבה, חמלה ומורכבות ורגשנות בעולם הזה. יש מילים שאני אכחיד יום אחד עם להביור - פתטי, מביך, עלוב, מייגע, משעמם, טרחני - זה ז'רגון תל אביבי שלם שאני שונאת, זה בא מדבשת של אדם שיש לו בעיה עם רגשות וזו בעיה שלו. כל הקוצים שלו עולים כשהוא מרגיש שמשהו מאיים עליו והוא יורה, לא עליי ספציפית, אלא על אחרים".

כשכותבים שאת לא אמא טובה, קשה שלא לקחת את זה אישית.

"כולם מגדלים לי היום את הילדה דרך האינטרנט, אז אני רוצה להזמין אותם בהזדמנות זו לבוא אליי ולהיות בייביסיטר. בהתחלה התהפך לי העולם מתגובות כאלה. כשמישהו כותב לך שהילדה שלך תתאבד בגיל 12, זה לא תקין. לא נעים לחשוב שאני חיה בעולם עם כאלה אמירות. אני באמת לא מבינה, למה אנשים עושים את זה? למה אני צריכה לשלם מחיר כזה? היתה תקופה שחשבתי שכל הישראלים מושלמים חוץ ממני. כולם מאושרים, הורים נהדרים, מוותרים על הציצים בשמחה ובחדווה, ועל החופש שבוויקאנד בתאוות אין קץ, כי אפשר להכין פאזלים על השטיח וזה הכי כיף".

"זו היתה תקופה נוראית, כי האמנתי ממקום תמים שאני החולה והם הבריאים. ואז הבנתי שאני שעון מעורר, אני מרגיזה מישהו, אולי אני רואה את הדבשת שלהם. קראתי מחקר שאמר שהיצור הכי מדוכא בעולם זה אמא נשואה. וזה לא דיכאון אחרי לידה, זה פשוט להיות אחרי לידה.

"אחרי שמאיה נולדה היתה לי חצי שנה שאמרתי לעצמי, 'אולי עשיתי טעות'. אבל אז נזכרתי שהסטטיסטיקה לטובתי, אז למה שאני אלך בהרגשה מעוותת? ובכלל, יותר מ־45 אחוז מדוכאים. אני לא לבד, הרבה נשים הגיעו לבית גדול עם זוגיות מהממת וילדה מדהימה, והם לא מאושרים בגלל משהו אינהרנטי פנימי, וזה בסדר. יש לי קנאה עזה במי שלוקח כדורים, הם עברו את הגדר, אבל לא נדבר על זה, אני לא אוהבת ראיונות על פרמצבטיקה".

• עוד על החוויות של דנה בצילומים, מה היא חושבת על החברות לסדרה ומה יש לאלכס לומר - בגיליון החדש של פנאי פלוס