"בר יין": מקום קטן גדול

איך מגדירים מקום כמו "בר יין‭?"‬ זו לא ממש מסעדה, עם שולחנות ומלצרים, אבל בטח שלא רק בר. ההגדרה הקולעת ביותר תהיה טאפאס בר – ברוח הברים הנפוצים בספרד. שמן של המנות המוגשות במקומות האלה נלקח מהמכסים הקטנים (טאפה בספרדית – מכסה) שהברמנים היו מניחים על כוסיות המשקה, כדי להרחיק מהן את הזבובים.

בתחילה היו אלה רק פרוסות של נקניק או גבינה. אחר כך, כשהברים נדדו מהכפרים אל הערים הגדולות והחלו לשרת קהל מתוחכם ותובעני יותר, הנשנוש הקטן הפך למנת פתיחה מורכבת וססגונית, אבל כמעט תמיד עתירת שומן ומלח. תפקידה לשעשע את חיכם של הסועדים, ולא פחות חשוב: לאפשר להם להמשיך לשתות.

ב"בר יין" כדאי לתפוס מקום טוב על הבר. אז אתה יושב מול הטבחים ונהנה גם מצפייה בעבודתם במטבח הקטן והפתוח. התפריט מציע שלל מטעמים שלוקטו ממטבחי העולם: הסביצ'ה מגיעה מדרום אמריקה (בפרו זהו המאכל הלאומי‭,(‬ נקניקיות המרגז עם סלט עגבניות – מצפון אפריקה, ופפרדלה עם אספרגוס ופרמז'ן – מאיטליה. בנוסף, גם תפריט המשקאות נרחב למדי, ומציע שלל יינות ממסלול גיאוגרפי מקביל.

פתחנו במנה של סקומברי, שהוא למעשה שמו האיטלקי של המקרל. זהו דג שניחוחו כה עז, עד שדייגים באגן הים התיכון מעדיפים להשתמש בו כפיתיון. כאן הוא הוגש בגרסה מעושנת-משהו, והיה טעים עד מאוד. יחד עם כוס יין לבן אוסטרלי שצינן קמעה את הלהבות, ההנאה הייתה שלמה.

(צילום: יריב כץ)

מעודדים מאוד, המשכנו עם מנת שקדי טלה שספגו צריבה זריזה ומדויקת על הפלנצ'ה עם שמן זית, אורגנו וזיתי קלמטה יווניים. המנה הוכנה לנגד עינינו והוגשה לנו בליווי שלישיית ברוסטקות, שהוכנו מבאגט משובח. השילוב בין שקדי הטלה הנימוחים, מליחותם של הזיתים והארומה של אורגנו טרי, יצר טעמים וניחוחות נפלאים. זהו המטבח הים התיכוני במיטבו: חי, רענן ונועז.

מכיוון שבטאפאס-ברים אין כאמור מנות עיקריות, אלא רק ראשונות, יכולנו להמשיך עוד ועוד: הפעם בחרנו במנת רביולי טלה עם שמן זית, פטרוזיליה ושום. הרביולי בושלו בקצרה במים רותחים, ואז הושלכו למחבת עם שמן הזית, השום ושאר התבלינים. הטלה שבתוכם הופיע בצורת קציצות קטנות ומתובלות מאוד, שהפתיעו אותנו. גם הרוטב שנותר במעמקי הצלחת, לא ניצל: ספגנו כל טיפה ממנו עם הלחם. כשסיימנו, הצלחת הייתה כה מצוחצחת, שלא היה צריך לשטוף אותה.

האמת היא שאם אשתי לא הייתה גוררת אותי משם, הייתי נשאר ב‭"‬בר יין" וממשיך לדגום מנות ויינות בזה אחר זה. ובאמת, איך אפשר לעזוב סתם כך פתאום, בלי לנסות קינוח מפתה כמו סלט קיץ עם אפרסק, נקטרינה וגבינת סנט-מור? או לוותר על מנעמיה של צלחת גבינות בשלות וריחניות, כנהוג במדינות מתוקנות בסופה של ארוחה?

על כל זה שילמנו סך סביר של 250 שקל. נחמתי היחידה הייתה בכך שעוד נחזור בוודאי למקום הקטן-גדול הזה, וננסה מנות ויינות חדשים.

"בר יין". נחלת בנימין 36, ת"א. טל' 03-5105899