דווקא יש יתרונות לישיבה במושב האחורי
כשאתה נוסע במושב האחורי יש לך זווית הסתכלות ייחודית, ובגלל שיש לך זמן אז אתה מגיע לכל מיני תובנות לגבי החיים, כאלה שלא היית מגיע אליהן במושב הקדמי. לקראת הורות
אתמול נסענו לים עם זוג חברים. בדרך כלל אנחנו באים עם האוטו שלנו, אבל בימים האחרונים אפילו לו נהיה קצת חם מדי, וכך יצא שנסענו לים במושב האחורי.
למושב האחורי יש הרבה חסרונות... איפה להתחיל? אז קודם כל חם! (אשתי בטח תראה בזה יתרון). בנוסף לכך, אתה מרוחק ממרכז העניינים, המרכז בו מתקבלות ההחלטות (זה מטריד אותך יותר אם אתה קונטרול פריק), והכי חשוב, מישהו החליט ששלושה אנשים מקדימה זה יותר מדי אבל מאחורה זה בסדר, וזה ממש לא מובן. למה זה בסדר? מה, כשאנשים יושבים מאחורה הם נהיים יותר קטנים?
אבל יש גם כמה יתרונות לישיבה מאחורה. כשאתה במושב האחורי יש לך זווית הסתכלות ייחודית, ובגלל שיש לך זמן (טוב נו, וגם בגלל שמשעמם לך) אז אתה מגיע לכל מיני תובנות לגבי החיים, כאלה שלא היית מגיע אליהן במושב הקדמי.
למשל, אתה שם לב שהילד של זוג החברים שאתה נוסע איתם ממש נהיה מישהו אחר בכל פעם שאתה רואה אותו. איך פעם היו לו שני מצבים, "שמח" או "עצוב", והיום יש לו "קצת עצבני כי הוא לא מצליח לאכול את הרגל שלו, תוך כדי שהראש שלו לא נתקע בצד של מושב התינוקות". הילד ממש גאון (ואני לא ציני).
פתאום יש לך זמן לחשוב שיש לך חברים שהם הורים
אז נכון שאין לך מקום ליד ימין ושהפלח השמאלי של התחת שלך כבר נרדם בלטרון, אבל פתאום יש לך זמן לחשוב על זה שיש לך חברים שהם הורים, ושפעם חשבת שהורים הם אנשים ממש גדולים, ויותר מזה - שפעם חשבת שילדים בכיתה ז' הם ממש גדולים.
ואז אשתך מעירה שזה היה נכון גם לגבי אנשים בצבא ובאוניברסיטה, ופתאום אתה קולט שעכשיו אנשים שיש להם ילד הם סתם אנשים כמוך, וזו יכולה להיות מחשבה מטרידה או סתם מחשבה, הכל תלוי איך אתה רוצה להסתכל על זה. מכיוון שמי שחושב את המחשבה הזו הוא אני - אז אני מחליט לא להיות מוטרד.
באיזשהו שלב הפלא הקטן נרדם. הכינוי של הפלא הקטן הוא "צ'ודה" - פלא ברוסית. בהתחלה גם לי זה היה קצת מוזר, אבל היום זה כבר נראה ממש טבעי שאני מכיר את צ'ודה המכבי, שיכול לקרוע לי את ה"צ'ודה", ובגלל שהוא עוד לא עשה את זה אני אומר "צ'ודה" רבה.
ובכן נחזור לעניין: אז צ'ודה, אשתי והכתף שלי נרדמו. אני כמו תמיד נשארתי ער, ונהייה לי רק יותר ויותר חם. באיזשהו שלב נזכרתי בטיולים של המשפחה שלי (לא היו הרבה כאלה), ואיך שהיינו מצטופפים ארבעתנו (אל תגלו למשטרה) במושב האחורי של הפיאט 124 בלי המזגן בדרך אל הצפון. הרוח שנכנסה מהחלון היתה ממש כמו מזגן, והייתי יכול לשכוח את העולם ופשוט לבהות בנופים המתחלפים בחלון המכונית. לשכוח את הצפיפות, את עצמי, את החום. חשבתי לעצמי - זאת פריווילגיה שיש לך רק במושב באחורי.
בקרוב גם לי יהיו אנשים קטנים במושב האחורי
כי במושב הקדמי אמנם יש מזגן, אבל גם יש אחריות. במושב הקדמי אתה זה שנושא באחריות אם הלכתם לאיבוד. במושב האחורי אמנם חם, אבל יש לך את הזכות להתעצבן על מי שיושב במושב הקדמי, וחשבתי על זה שיום אחד, בקרוב, גם לי יהיו כל מיני אנשים קטנים במושב האחורי.
בשעה טובה ומוצלחת הגענו לים, וסוף סוף יכולתי לצאת מהאוטו ולחלץ איברים. חשבתי לעצמי שלמרות שלא היה כל כך נורא במושב האחורי, אני עדיין מעדיף להיות במושב הקדמי.
ואם יופיעו לי כל מיני אנשים קטנים במושב האחורי, ככה משום מקום, אז אני אבין אותם. אני אבין שזה שעושים בשבילם את הכל זה גם קשה. שזה שאומרים להם מה לעשות כל הזמן זה לא תמיד הכי כיף. וכשהם יהיו מספיק גדולים כדי להבין, אגיד להם שכדאי להם לנצל את מה שהמושב האחורי יכול לתת, ושנכון שגם למושב הקדמי יש הרבה מה להציע, אבל כל דבר בזמנו.
