אתמול בבוקר הותקף אבא שלי באלימות על ידי עובר אורח בטיילת ימה של תל אביב. אבי, שהיה בדרכו לשחיית הבוקר היומית שלו, הותקף על ידי אדם שפעל ללא סיבה וללא מניע למעט ההנאה שבאלימות. כששאלתי אותו מדוע אינו מתכוון לדווח על המקרה למשטרה, נימק זאת בכך שהיא ממילא לא תעשה דבר, ולכן זו השקעת זמן מיותרת. הסיפור האישי של אבא שלי, שלמרבה המזל ספג חבטה חזקה אך לא נפצע מעבר לכך, ממחיש את העובדה שהמשטרה איבדה את כושר ההרתעה שלה לא רק בעיני העבריינים, אלא גם בעיני הקורבנות.
מכיוון שקורבנות רבים נמנעים מדיווח על מעשי האלימות, ההבנה שלנו את היקפה ועומקה של התופעה מוגבלת ולא שיטתית. לצערנו, לאחר כל אירוע מצמרר, ממהרים בכירים במשטרה להפיץ נתונים שלכאורה מוכיחים שלא מדובר בגל אלימות או בתופעה, אלא במקרים בודדים. אך בפועל, המציאות ברחוב שונה בתכלית. אנו עדים להתגברות האלימות, ורשויות אכיפת החוק איבדו את יכולת ההרתעה שלהן. כיצד אם כן ניתן לשקם אותה?
כדי להשיב את תחושת הביטחון האישי עלינו להביא לכך שעברייני אלימות יבינו שההסתברות שיעלו על עקבותיהם היא גבוהה מאוד, וכי העונש שייגזר עליהם יהיה משמעותי וכואב.
החמרת הענישה צריכה להיות מעוגנת בחקיקה מהירה אך יסודית שתשנה את משוואת ההרתעה. המחיר על ביצוע עבירה אלימה צריך להיות גבוה וברור. דוגמא לצעד חקיקתי ברוח זו מהווה הצעת חוק להחמרת ענישה לעברייני אלימות סדרתיים. ההצעה, שנמצאת בהליכים מתקדמים וכבר קיבלה את תמיכת הממשלה, קובעת עונש מאסר מינימלי של 12 שנות מאסר בפועל לאדם שהורשע בביצוע שלוש עבירות אלימות בטווח זמן של 15 שנים.
בנוסף, הענישה על פשעי אלימות שמבצעים תחת השפעת אלכוהול צריכה להיות מטופלת בחומרה יתרה, כיוון שמדובר במעין "דלק" שמביא למעשי תקיפה חסרי תקדים באכזריותם.
שתי יוזמות חקיקה באות לתת מענה בדיוק לסוגיה זו - איסור על קטינים לשתות משקאות משכרים במקומות ציבוריים פתוחים, ואיסור רכישת משקה משכר עבור קטין על ידי בגיר.
על מנת להגדיל באופן משמעותי את הסתברות הלכידה של עברייני אלימות, על המשטרה להתייחס למקרי האלימות כאל תופעה הדורשת טיפול מערכתי ולא כאל רצף של מקרים פרטניים.
במקביל, יש לדרוש מהמשטרה להציג בפני הכנסת תוכנית עבודה שתכלול את הרכיבים הבאים: הגברת נוכחות משטרתית במקומות מועדים, קידום היוזמה למשטרות עירוניות ושיתוף הפעולה עם הרשויות המקומיות. זאת על מנת להגביר את פריסת הכוחות בכל יישוב, ופריסה רחבה ויעילה של אמצעי צילום ואמצעים אלקטרונים אחרים שישפרו את יכולת המעקב וההפללה.
ניתן להשיב את הביטחון האישי של כל אזרחית ואזרח במדינת ישראל. האלימות במרחב הציבורי היא לא גזירת גורל שעלינו להשלים עמה. בניגוד לרעיונות אחרים שמושמעים, הצעדים שנמנו לעיל לא דורשים תקציבי עתק והם ניתנים ליישום כמעט מיידי.
המקרה של אבי מתגמד למול מעשי הזוועה של השבועות האחרונים. אך כמו כל אזרח ישראלי, הוא ראוי להמשיך לפקוד בבטחה את חוף הים לשחיית הבוקר היומית שלו עד גיל 120. ובמקרה של תקיפה עתידית, שנקווה שלעולם לא תתרחש, אנו מצפים שההרתעה תשוקם כך שהוא יאמין במערכת וימהר להגיש תלונה בתחנת המשטרה הקרובה.
ח"כ יוחנן פלסנר, ממלא מקום יו"ר סיעת קדימה
