מיס מאגו

שמותיהם של פיית' וג'ון האבלי אולי לא אומרים דבר לרבים מכם, אבל בתחום האנימציה האמריקנית, מדובר בזוג שהפך לאגדה. הוא החל כאנימטור בדיסני, שם עבד על סרטים כמו "דמבו", "פינוקיו" ו"פנטזיה", ובהמשך התפרסם כיוצר של "מר מאגו" האגדי. היא הצטרפה אליו עם נישואיהם ב-1955 ליצירת עשרות סרטי אנימציה עצמאיים, עשייה משותפת שנמשכה יותר משני עשורים, במהלכם הספיקו בני הזוג האבלי לגרוף שלושה פרסי אוסקר.

נדמה שאין אתגר מפחיד יותר מלהיכנס לתחום שבו הוריך זכו להצלחה כזאת, אבל עבור אמילי האבלי בת ה-51, הכניסה לעולם האנימציה נראתה כמו מהלך טבעי. "אני חושבת שבמידה רבה, הושפעתי מהרצינות שבה התייחסו לעבודתם ומצד שני, מההנאה שהיא הסבה להם", היא אומרת בראיון ל-ynet, לקראת הקרנת סרטה הראשון באורך מלא, "The Toe Tactic", במסגרת הפסטיבל הבינלאומי לקריקטורה, קומיקס ואנימציה בסינמטק תל-אביב.

עם מותו של אביה ב-1977, החלה האבלי הצעירה לעבוד עם אמה על סרטי האנימציה שלה, שיתוף פעולה שנמשך עד מותה של האם ב-2001. במקביל, החלה הבת ליצור סרטי אנימציה קצרים משל עצמה, 12 במספר, מ-1980 ועד היום. בשנה שעברה, כאמור, יצא "The Toe Tactic" - סרט באורך מלא המשלב דמויות מונפשות וצילומים חיים. הסרט מספר את קורותיה של מונה פיק (לילי רייב), בחורה המתקשה להתמודד עם אובדן אביה, כשלצדה ארבעה כלבים מצוירים שמשפיעים על חייה באמצעות משחקים מסתוריים.

נשמע לכם מוזר? אתם צודקים. "The Toe Tactic" (משחק מילים על שמו האמריקני של משחק הילדים "איקס-מיקס-דריקס") הוא ללא ספק אחד מסרטי האנימציה המשונים ביותר שנראו על מסכי הקולנוע בשנים האחרונות, אולי בגלל תהליך העבודה הכאוטי-משהו שליווה את יצירתו.

"The Toe Tactic". האנימציה התגלגלה לסרט במקרה

"במקור, בכלל לא תכננתי לשלב אנימציה בסרט", משחזרת האבלי. "הכלבים נכנסו לסרט כמעין בדיחה: רציתי משהו שיגרום לסיפור, שנראה אמיתי בהתחלה, להראות בסופו כמו פנטזיה. לעתים קרובות, האנימציה בסרטים שמשלבים אותה עם צילומים חיים באה לייצג את הפנטזיה. אני החלטתי להפוך את הכיוון – להראות שהצילום החי היה בעצם פן פנטסטי של העולם המונפש. אבל ככל שהסיפור התפתח, הדמויות המונפשות החלו להשתלב בסיפור, ואני די חיבבתי את הרעיון הזה של שתי מציאויות שהתקיימו זו לצד זו. זה נתן לסרט הזדמנות לבחון את הדינמיקה הזו שבין המונפש למצולם".

בתור מישהי שעסקה בעיקר באנימציה, היו לך קשיים כלשהם בעבודה מול שחקנים?

"לא ממש. די מהר הבנתי שכל מה שאני צריכה לעשות הוא לבחור את השחקנים הנכונים ולדאוג שתהיה בינינו תקשורת טובה.  הייחודיות של התסריט עצמו היתה מבחן מצוין: אנשים שלא הבינו את האופי של התסריט, לא הצליחו לתקשר איתי בכלל, כך שהאנשים שעבדתי איתם בלאו הכי באו לזה מתוך עניין אישי. וברגע שהשחקן מבין את הדמות, היא עוברת לשליטתו וכל מה שאתה צריך לעשות זה לספק לו את התמיכה הנדרשת. מהבחינה הזו, דווקא ההורות היא הדבר העיקרי שהכין אותי לתפקיד הזה. זה כאילו אתה בחדר מלא בילדים – לא שאני מתכוונת ששחקנים הם ילדים, אבל אתה במצב כזה שבו אתה כל הזמן שואל את עצמך 'מי צריך מה?'".

ליהוק ממבט ראשון

לא מעט שחקנים מוכרים משתתפים ב-"The Toe Tactic", ביניהם אלי וואלך ("הטוב, הרע והמכוער") וקווין קוריגן ("אננס אקספרס" וסדרת הטלוויזיה "Grounded for Life"). אבל לילי רייב האלמונית, שמגלמת את הדמות הראשית, הגיעה לסרט לגמרי במקרה. "נפגשתי עם הרבה שחקניות, והרבה מהן התייחסו לקשר בין האם והבת בצורה נוקשה מדי בעיניי", מספרת האבלי. "אני רציתי להבהיר שהאם והבת מסתדרות, שהן עוברות קושי זמני.

לילי רייב ב-"Toe Tactic". בזכות הקשר הטוב עם האם

"קראתי כתבה ב'ניו יורק טיימס' על כך שהשחקנית ג'יל קלייבורג חוזרת להופיע על הבמות בניו יורק אחרי שנים של העדרות, ובסוף הכתבה צוין כי היא תתגורר שם עם הבת שלה, שחקנית בת 23 בשם לילי רייב. אז חשבתי לעצמי, 'הנה בת שנותנת לאמא שלה לגור אצלה, בטח יש להן מערכת יחסים טובה'. אז הלכתי לראות את לילי במחזה, דרמה עם אלמנטים קומיים על אם שגוססת מסרטן, ודי מהר הבנתי שהיא הבחורה המתאימה לתפקיד".

יש בעלילת הסרט, ובקונפליקטים בין הגיבורה לאם, משהו מהחיים שלך?

"היו שם אלמנטים שלקוחים מהחיים הפרטיים שלי, כמו מות האב. אבל אלו מקרים חריגים, לא חשבתי על הדמות הראשית כבת דמותי. הרבה מהעניינים שקשורים בקונפליקטים משפחתיים ובפערי דורות הגיעו דווקא מתוך חוויית האמהות שלי ולא רק חוויית הילדות, והאופן בו שני התפקידים האלה שאנחנו מגלמים בחיים מתקיימים זה לצד זה".

את חושבת שליצירות של ההורים שלך היתה השפעה משמעותית עלייך?

"היום אני חושבת שיש איזשהו קשר בין הסרטים שלי לשלהם, למרות שאם היית שואל אותי כשהייתי בת 20, הייתי שוללת את זה על הסף. די ברור שיש לי איזו

מערכת יחסים מתמשכת עם היצירה שלהם, וזה בוודאי חלחל לתוך היצירות שלי. בעיניי זה מתבטא יותר בתהליך, בכך שאני עובדת על יצירות עצמאיות ואישיות, ולאו דווקא בתוצר עצמו".

הסגנון שלך מאוד מינימליסטי ושונה ממה שנהוג לראות בסרטי אנימציה הוליוודיים. מה דעתך על אנימציה מסחרית יותר?

"האמת היא שהטעם האישי שלי נוטה יותר לעבודות שבהן אתה ממש יכול לזהות את העבודה האינדיבידואלית, ולהבין מה בן אדם אחד ניסה להעביר לך. כשאנשים שואלים אותי על האנימציה המיינסטרימית, אני בדרך כלל משיבה בשאלה – 'מה אתה חושב על קומפלקס הדירות הזה?' - זה כל כך רחוק ממה שאני עושה. אני חושבת שיש ערך אמיתי למאבק הפואטי האישי של העשייה האמנותית, וזה נמצא בקצה השני של הספקטרום לעומת האנימציה המסחרית, כך שאני אפילו לא יכולה לחוות על כך דעה. זה כמו שתשאל אותי מה אני חושבת על תוכנית החלל".

סרטה של אמילי האבלי, "The Toe Tactic", יוקרן ביום שישי, 21 באוגוסט, ב-23:15 בסינמטק תל-אביב, במסגרת הפסטיבל הבינלאומי לקריקטורה, קומיקס ואנימציה .

• לכל כתבות הקולנוע - לחצו כאן