“הומו? יא, איזה חמוד! יש לי מישהו להכיר לך!”

אודה ואתוודה, אחת הסיבות שאני אוהב לשבת לכתוב מחוץ לבית היא ההרגשה הקלושה (והפאתטית משהו, אם יורשה לי להעיד על עיסתי) שאני בניו יורק וכותב טור על יחסים תחת השם קארי בראדשו. בהתאם לזה, הצטיידתי גם במחשב מהמם ותואם, שכמו שאתם יכולים להבין, היה יכול להיות מגנט נשים. אילו רק הייתי סטרייט.

נזכרתי בסיפור של אחד משותפיי לשעבר. יום אחד הגיע ג' (אות בדויה) הביתה בפרצוף מבולבל והמום וסיפר לי על קורותיו במשרד הממשלתי בו עבד. “באה אלי היום מישהו, בהתלהבות, וסיפרה לי שיש לה מישהו להכיר לי. קצת שמחתי ושאלתי מי זה. התברר לי שמדובר באחד מהבכירים במשרד, שהגיל שלו כפול משלי. אחרי זה גם הסתבר שלי שהיא הציעה שידוך לבחורה אחרת, שעלתה מרוסיה מזמן, של בחור ש"השם שלו נשמע ישראלי, אבל שמעתי שרידים של מבטא בקול שלו!".

אולי כדאי לבדוק מה אני אוהב, חושב ומאמין בו?

נכון, חשוב שהבחור שישדכו לי יהיה הומו, אחרת רוב הסיכויים שהעניין לא ממש יצליח בשום רמה. אבל מה עם שאר הפרמטרים? אולי כדאי לבדוק מה אני אוהב, חושב ומאמין בו? אל תטעו לרגע לחשוב, אני לא לגמרי נגד שידוכים. רק השבוע ניסתה חברה לשדך לי מישהו, עד שהתברר שאנחנו כנראה שני ההומואים הרווקים האחרונים בתל אביב, כי לפני כמעט שנה כבר ניסו את השידוך הזה שמעולם לא צלח.

אה, ואני גם הומו.