שתף ספה: אירוח תיירים צנוע, חסכוני ומהנה

כשדנאל, בת 22, מלוס אנג'לס תיכננה את חופשת הקיץ שלה בישראל, היא רצתה להימנע מהטעויות שעשתה בביקורה לפני שנתיים. היא שמעה רבות על חיי הלילה הסוערים של תל אביב, וכמו מרבית התיירים נותבה על ידי המלצות מדריכי הטיולים אל המקומות שמאופיינים כיעדי תיירות. הפעם, אמרה בלבה, היא רוצה להגיע למועדונים ולברים "השווים" באמת, שהתל אביבים בעצמם הולכים אליהם.

מה עושים? מוצאים מקומי שיודע לכוון למקומות הנכונים. איך עושים את זה? היא נרשמה כחברה באתר CouchSurfing, שבו כל פלוני או פלונית מציעים את ספתם הצנועה ואת ביתם ללא תמורה לתייר המזדמן. מיד החלה בחיפוש בין אלפי התל אביבים הרשומים באתר, ושלחה בקשות ללון אצל אלה שהפרופיל שלהם התאים לה, ושביתם היה במיקום אטרקטיבי מבחינתה.

נדב, צעיר תל אביבי בן 22, נרשם לאתר לאחר שעבר לדירה משלו ברחוב הירקון; כך, חשב לעצמו, יוכל לעזור ולארח תיירים ללא תמורה, ובבוא היום להתארח אצל אנשים בטיוליו בעולם.

היישר מנתב"ג הורידה המונית את דנאל בפתח ביתו של נדב ברחוב הירקון. 15 דקות לאחר מכן הם כבר היו בחוף הילטון גולשים להנאתם. אין ספק, התחלה מפתיעה לטיול של דנאל, שמעולם לא גלשה ונעזרה בנדב (מדריך גלישה) כדי ללמוד.

חוזרים לערכים הבסיסיים

בשנים האחרונות מסתמנת תופעה (שקשה לאמוד אותה) של תיירים אשר לא מעוניינים ללון בדרך המסורתית באכסניות או במלונות, ורוצים להתארח אצל תושבי המקום ביעד החופשה שלהם. למעשה אנחנו חוזרים כאן אל המנהגים שרווחו בעולם לפני התיעוש המהיר של ענף התיירות. עם הדרישה הגוברת הגיע היצע, גבוה לא פחות, של אנשים שמעוניינים לארח תיירים.

יש כמה אתרים באינטרנט, והשיטה פשוטה ביותר. חלק מהאתרים כלל-עולמיים וחלקם אזוריים, אך הפלטפורמה דומה: כל מי שנרשם מציע את ביתו ללינה ויכול לבקש ללון אצל חבר אחר ללא תמורה ומתוך רצון טוב בלבד.

להכיר את תל אביב דרך עיניים של תל אביבי (צילומים: נדב ברנשטיין)

מאז ומתמיד מפעלי התיירות על שלל גווניה וענפיה מנסים להציע לאנשים ריגושים חדשים ודרכים חדשות לחוות את המקום שבו הם בחרו לבלות את חופשתם, אבל דווקא החזרה לערך הבסיסי של אירוח לשם האירוח וללא תמורה פותח בפנינו צוהר לחוויה מדהימה של המקום שאליו הגענו.

זו הזדמנות להכיר תושב מקומי שידריך אותנו למקומות מרגשים, ימנע מאתנו ליפול במלכודות תיירים וייתן לנו נקודת מבט אחרת על עם שונה, דת שונה ותרבות אחרת. גשר בין תרבויות כבר אמרנו?

מעבר לחוויה הרוחנית המוגברת, לינה אצל מקומיים ללא תשלום תעזור לרבים מאתנו שחשבון הבנק לא מאיר להם פנים. כמטיילים אנחנו מנסים למצוא דרך לחסוך בהוצאות (מבלי לפגוע בטיול כמובן). לינה היא אחת ההוצאות הגדולות בטיול, וכל דרך לצמצם אותה, לא כל שכן לבטלה כליל, מבורכת ביותר.

בחירה שקלעה בול

החיבור בין נדב לדנאל היה יוצא מגדר הרגיל. לאחר שנדב הגשים את מבוקשה ולקח אותה יחד עם חבריו למסיבה בתל אביב, הוא הציע לה לטייל אתו בצפון ולהכיר לה את המקומות היפים של ארצנו. דנאל ידעה שהבחירה למצוא מקום לינה דרך האינטרנט התאימה "בול" לכל רצונותיה.

במשך שלושה ימים הם טיילו בעין שוקק, מאגר מנחמיה, כוכב הירדן, טבריה, מבצר מונפורט, אכזיב ובעוד מקומות רבים ויפים. אחר כך קישר אותה נדב לחבר בירושלים, ואצלו היא שהתה בזמן שטיילה בבירה וסביבותיה.

הדבר המפתיע ביותר (או שלא) הוא מספרם הרב של האנשים שמוכנים לארח בביתם. כנראה ששבירת שגרת היומיום, בתוספת החוויה של ההיכרות וכמובן יש שיגידו שזו דרך מעולה לגרום לתייר לקבל רושם חיובי על המקום שבו הוא מבקר, כל אלה מספקים סיבות מעולות לאנשים לרצות שיבואו להתארח אצלם. יש בכך הנאה וריגוש לפתח שיחה עם אדם זר, בן תרבות אחרת, שדרך חייו שונה משלנו, אף על פי שכביכול העולם נהפך כפר גלובלי קטן.

מעבר לעניין הרוחני, יש כאן היבט פרקטי לא מבוטל בכלל

יש חוקים להסדר, שהחשוב בהם הוא להימנע ככל האפשר מלהפריע למארח. לכן האורחים מגיעים מאובזרים ככל הניתן. סביר להשתמש בבית המארח במינימום ההגיוני: ספה, סדין, מקלחת, כל מה שמעבר לכך - בתיאום עם המארח.

פן נרחב בתרבות האירוח הוא הצניעות - צניעות החומר וצניעות הרוח. בהרבה מקרים החדרים המארחים הם לא גדולים במיוחד ולא תמיד עם הנוף הכי יפה, וגם ה"רום סרוויס" לא תמיד עובד. אבל להבדיל מבתי מלון, יש כאן אינטימיות עם המארח, יש מנהגים, יש אוכל מקומי, נוצרות חברויות, ובעיקר - רואים את העולם בעיניים מקומיות בכל מקום בעולם.

ואיך נצמצם אפשרות לאי-נעימויות?

אך כמובן שלא הכול ורוד, ובמקרים לא מועטים אין חיבור טוב בין האורח והמתארח, והכימיה פשוט לא עובדת, כי לפעמים קשה לגשר בין תרבויות בתוך רגע, במיוחד במפגשים כל כך קרובים וכשאין היכרות מוקדמת.

האתרים מציעים כמה מנגנוני הגנה שימנעו אי-נעימויות, למשל: לקבוע לינה רק ליומיים-שלושה אצל כל אדם בשביל לא להכביד; שאישה לא תישן בגפה אצל גבר; לגבות את ההזמנה בהזמנה לאכסניה/מלון, ואפילו לקבוע מפגש מקדים לפני שמגיעים לדירה, כדי ששני הצדדים יראו עם מי "יש להם עסק". נדבך נוסף באתרים הללו (שמזכיר במעט את הרשתות החברתיות) הוא פירוט שכל חבר כותב על עצמו, כגון עיסוק, אזור מגורים ומצב משפחתי.

אפליקציות נוספות שמפיגות חששות הן תמונות של האנשים ושל אזור המגורים, וביקורות שכותבים האורחים בדף המשתמש. נדב מספר על מקרה שבו אירח בחורה מגרמניה שלא נעשה מולה תיאום ציפיות, והחיבור ביניהם לא היה טוב: "ראינו שאין לנו שפה משותפת". למרות זאת, צריך להביא בחשבון שחלק מהקסם של אירוח אדם זר הוא הלא נודע, הריגוש שבהיכרות. לפעמים חלק מהחוויה הוא שלא הכול "חלק".

האתרים הללו לוקחים את הרשת צעד קדימה, מעבר להפיכתה למוחשית יותר, וזהו כלי רב ערך בידי המטייל ההרפתקן. נסו זאת בעצמכם, ותבינו למה בני אדם כל כך אוהבים לטייל ולהכיר מקומות חדשים.

כמה אתרים שעוסקים בנושא:

CouchSurfing - אתר כלל עולמי פופולרי ביותר, יותר מ-1.1 מיליון חברים מ-232 מקומות ברחבי העולם.

GlobalFreeloaders - אתר אוסטרלי במקורו, יותר מ-60 אלף חברים מ-233 מקומות.

The Hospitality Club - מטרת האתר: "לקרב בין אנשים". חברים בו יותר מ-30 אלף בני אדם מ-207 מקומות.

Stay4free - אתר כלל עולמי שבסיסו בהולנד. מציע גם חילופי בתים.

• לתמונות נוספות של נדב ברנשטיין
  

• הכתבה פורסמה בגיליון אוגוסט של הירחון "טבע הדברים"