בחזרה ל-1953: דור החלוץ של הכדורסל הישראלי
עוד לפני שנפתחה הליגה בארץ, ערכה הנבחרת את הופעת הבכורה שלה באליפות אירופה במוסקבה. היא שיחקה במגרשים פתוחים, הדהימה את יריבותיה בזו אחר זו, נתקלה בחרם ערבי ורק יחס סלים הפריד בינה לבין מדליית הכסף. בטעם של פעם
56 שנים. זהו פרק הזמן שחלף מאז הופעת הבכורה של נבחרת ישראל באליפות אירופה. כל כך הרבה קרה והתרחש מאז, אבל את הפעם הראשונה לא שוכחים. שחקנים זרים נחתו כאן, הקבוצות הישראליות תקעו יתד בכדורסל האירופי. הנבחרת, שהחמיצה את טורניר הגמר רק ארבע פעמים מאז, הגיעה עד למדליית הכסף. ביום ב' היא תפתח את הופעתה ה-25 וזה הזמן לחזור למוסקבה 1953 ולהצדיע לדור החלוץ בכחול-לבן.
עד 1953, לא היתה ליגה בישראל ולא הוכתרו אלופות. באותם ימים קמו להן מעין ליגות פנימיות: קבוצות מכבי נגד קבוצות מכבי, קבוצות הפועל נגד קבוצות הפועל. כמו כן נערכו משחקי ראווה וטורנירים מיוחדים, אולם ליגה של ממש לא היתה עד אחרי היורובאסקט.
האליפות במוסקבה התקיימה תחת כיפת השמיים ולעיני תמונותיהם המאיימות משהו של לנין וסטאלין, שהלך לעולמו כשלושה חודשים לפני פתיחת הטורניר. לא היה אז שעון זריקות ואזרחי המדינה התעדכנו בנעשה על ידי שידור טלגרפי.
שניאור ז"ל והמשלחת ב-1959. שש שנים עד שחזרו (fibaeurope.com)
יעקב שאלתיאל, ששיחק בנבחרת ארץ ישראל המנדטורית ב-1947, היה המאמן באותה אליפות היסטורית. 60 אלף צופים הופיעו לטקס הפתיחה המרשים, שבו השתתפו רק 16 מ-17 הנבחרות מכיוון שמצרים (אלופת 1949)
| # | שם | קבוצה | נק' |
| 3 | אברהם שניאור | מכבי תל אביב | 11.4 |
| 4 | זכריה עופרי | מכבי תל אביב | 8.0 |
| 5 | משה דניאל | הפועל מעיין ברוך | 0.8 |
| 6 | מנחם קורמן | מכבי תל אביב | 0.0 |
| 7 | פרדי כהן | הפועל חולון | 10.9 |
| 8 | דוד הייבלום | הפועל תל אביב | 0.0 |
| 9 | שמעון שלח | הפועל מעיין ברוך | 4.8 |
| 10 | יהודה ויינר | מכבי תל אביב | 3.0 |
| 11 | רלף קליין | מכבי תל אביב | 1.0 |
| 12 | מרסל חפץ | הפועל חולון | 3.8 |
| 13 | מרדכי ממרן | מכבי חיפה | 2.0 |
| 14 | דני ארז | הפועל תל אביב | 5.5 |
| 15 | ראובן פכר | אין מידע | 0.5 |
| יעקב שאלתיאל | מאמן | ||
| דב פרוסק | מרכיב | ||
| ברוך בג | ראש המשלחת | ||
| יצחק כספי | חבר הנהלה |
ב-24 במאי 1953, שעתיים לאחר טקס הפתיחה, נכנסה ישראל להיסטוריה של אליפות אירופה ועשתה זאת בסטייל: היא פתחה בשמירה אזורית מול פינלנד וברחה ל-0:8. להפסקת המחצית ירדה ביתרון 23:29 ובסיום רשמה ניצחון מוחץ 36:60. אברהם שניאור ופרדי כהן הצטיינו עם 16 נקודות לאיש. ההמנון הלאומי 'התקווה' התנגן באצטדיון ודגל ישראל הועלה לראש התורן.
כבר למחרת בתשע בבוקר התייצבה הנבחרת למשחקה השני מול יריבה קשה יותר: בולגריה. למרבה התדהמה, ישראל עשתה זאת שוב וניצחה 48:61 (23:30). שמעון "צ'ינגה" שלח הפגין את אחד ממשחקיו הגדולים בקריירה, כששניאור וכהן שוב מובילים את רשימת הקלעים עם 17 וזכריה עופרי מוסיף 13.
כתוצאה מגל קור שנחת על מוסקבה, המפגש עם יוגוסלביה הגדולה הועבר לאולם סגור. דרמה ענקית התפתחה שם: הנבחרת סיימה את המחצית ב-23:32 מפתיע לזכותה ואף ברחה ל-32:44 (27'). אלא שהיוגוסלבים חזרו למשחק, ישראל לא הצליחה למשוך זמן ויצאה להתקפה האחרונה בפיגור 55:53, כשעל השעון 15 שניות.
ראובן פכר זרק והחטיא, אבל ריבאונד ההתקפה של ישראל. גם שלח החטיא, אבל עופרי השתלט על הכדור והישווה ל-55:55 עם הבאזר. הארכה. מכיוון שלא היה שעון זריקות, יוגוסלביה השתלטה על כדור הביניים והחזיקה בו לאורך כל חמש הדקות הנוספות. היא ניסתה לקלוע בשניות האחרונות ולא הצליחה, וכך המשחק נשלח להארכה שנייה, שלישית ורביעית. בתום 20 דקות מתישות הצליחו הבלקנים לקלוע סוף סוף וניצחו 55:57. עופרי סיים עם 19 נקודות והיה זה אחד האירועים המוזרים, שבדיעבד גרמו להנהגת שעון ה-30 שניות (שהפך מאוחר יותר ל-24).
ישראל אמורה היתה לנעול את שלב הבתים במפגש עם לבנון, אבל מתברר שיש דברים שבכל זאת לא השתנו בין 1953 ל-2009: הלבנונים לא הופיעו מסיבות פוליטיות והכחולים-לבנים זכו בניצחון טכני 0:2. ישראל סיימה ראשונה בבית ועלתה לבית הגמר ובו שמונה נבחרות, שייערך בשיטת ליגה ובסיומו תוכתר אלופת אירופה.
בקושי חלפו 48 שעות מהמשחק ההזוי מול יוגוסלביה, ושתי הנבחרות נפגשו שוב. 40 אלף צופים חזו בנקמה הישראלית. הפעם לא היה צורך בארבע הארכות: שניאור (12), כהן (11) ומרסל חפץ (8) הובילו את הנבחרת לניצחון ענק, 29:40 (13:18).
גם איטליה, שהתאפיינה ביתרון גובה, לא מצאה פיתרון לחבורה הלוחמת מהמזרח התיכון. ישראל ירדה למחצית בפלוס 12 (18:30) וניצחה 42:47, כשבסיום מקבלים שחקניה לחיצות ידיים מפתיעות מהמצרים. כהן קלע 15 ושלח תרם 11.
זה מתחיל להישמע כמו פזמון שחוזר על עצמו, אבל איש לא האמין שהנבחרת תוכל גם לצ'כוסלובקיה. וגם אותה היא ניצחה. חניכיו של שאלתיאל לא התרגשו מול 30 אלף צופים ובתום משחק הפכפך ודרמטי ניצחון 53:59, כשדני ארז קולע 17 ומתכבד בנקודות האחרונות. שניאור היה מעט מאחוריו עם 14.
ללא שעון זריקות, יוגוסלביה תקפה במשך 20 דקות (fibaeurope.com)
למרות לחיצות הידיים, מצרים הלכה בדרכה של לבנון ולא הופיעה למשחק מול ישראל. כך זכו שניאור וחבריו בניצחון טכני נוסף ועלו למאזן 0:4 בבית הגמר. דווקא אחרי יום המנוחה לו זכו מאונס, הם הובסו 62:45 (19:15) בידי צרפת, כש-15 נקודות של שניאור לא עוזרות.
המשחק השישי הפגיש את ישראל עם הדב הסובייטי. ניצחון על ברית המועצות הבלתי מנוצחת היה מעניק לנבחרת סיכוי לזכות בתואר האירופי, אבל לכולם היה ברור שמדובר בתרחיש אפוקליפטי ובלתי אפשרי. המארחת ברחה ל-11:29 ולא הותירה ספק לגבי זהות המנצחת. היא סיימה את המשחק בפכער עצום של 50 נקודות, 25:75. עופרי קלע 8 ואף שחקן בישראל לא הגיע לדאבל פיגרס.
לישראל נותר, איפוא, להיאבק על המיקום הסופי. הפסד מינימלי להונגריה היה מספיק לה כדי להבטיח את מדליית הכסף, אבל הובסה 66:20 (48:14). כהן (6) היה היחיד שעבר את רף שלוש הנקודות.
זהו. תמה האליפות. בגלל יחס סלים, ישראל דורגה במקום החמישי עם 11 נקודות, בדיוק כמו השלוש שמעליה: הונגריה, צרפת וצ'כוסלובקיה. הנבחרת חזרה לאליפות אירופה רק כעבור שש שנים באיסטנבול והשחקנים התקבלו בארץ בכבוד מלכים. ככה ייעשה לדור החלוץ.
לפנייה לכתב/ת 
