אחד אחרי השנים עלו לבמה המדענים, והציגו על המסך מצגות וגראפים מלומדים אודות שינויי האקלים והשפעותיהם. הקהל - ערב רב של אנשי אקדמיה, פקידי ממשל ופעילי סביבה, ישבו והאזינו. אך ביניהם היו גם כאלה שחוו על בשרם את התהליכים שהוזכרו מעל הבמה. שינוי האקלים כבר החל לתת את אותותיו בארצותיהם, אך חלקם באו ממדינות מתפתחות שאינן ערוכות להתמודד עם המצב החדש.
"אנשים בני 60-70 אומרים שלא ראו דבר כזה מעולם, ושואלים 'למה זה קורה? למה המדינה משותקת?'". התיאורים של שובנה דקלויטה מהאי פיג'י שבאוקיינוס השקט, מעידים עד כמה הרסניים יכולים להיות איתני הטבע כשהם מכים במלוא עוצמתם.
כמות הגשם העצומה שירדה בתוך זמן קצר במערב המדינה בינואר האחרון גרמה להצפות בסדר גודל חסר תקדים, שבוע לפני פתיחת שנת הלימודים. "אף פעם לא היו לנו הצפות כאלו במדינה", היא מספרת. עיר הבירה, סובה, לא נפגעה, אך לפחות שתי ערים הוצפו למשך שבועיים.
"ישנה עיירה אחת שמכונה 'קערת הסלט של פיג'י', משום שהיא מספקת את כל הפירות והירקות למדינה. כל השדות החקלאיים שם היו מתחת למים. היו לנו שם נזקים של מיליוני דולרים", אומרת דקלויטה, שעובדת במשרדים המקומיים של סוכנות הפיתוח של האו"ם.
פיג'י, המוגדרת כ"מדינת אי קטנה מתפתחת" (SIDS), ראתה בשנים האחרונות יותר סופות ציקלון מבעבר, אך לדברי דקלויטה, "ההצפות האלו היו במובנים רבים גרועות יותר מסופות הציקלון".
הצפות היו מנת חלקם גם של תושבי האיטי שבאיים הקאריביים. "במקומות מסוימים אנשים איבדו הכול – את הבתים שלהם, את הרכוש שלהם", סיפרה קולט לספינס, מהארגון המקומי GARR המטפל בפליטים והגירה. "יש אנשים שחיו על הגג במשך שישה חודשים. באחת הערים מתו יותר מ-300 איש. אחרים עזבו והלכו לערים אחרות, או לעבר הגבול עם הרפובליקה הדומיניקנית".
שינוי האקלים מסביב לעולם:
לפני שנה פקדו את האיטי לא פחות מארבעה הוריקנים חזקים במיוחד בתוך חודש בודד. קודם לכן, חוו תושבי המדינה הוריקן גדול יחיד בשנה. גם האגמים במדינה החלו להתרחב, כשהם גורמים במקרים רבים לאובדן של אדמות חקלאיות רבות ומביאים חקלאים צעירים רבים לנסות להגר אל שכנתה של האיטי. ואם לא די בכך, גם הטמפרטורה עולה. "נהיה חם. אני מרגישה את זה", אומרת לספינס.
חום הוא כמובן עניין יחסי, אך ישנן גם מדינות שבהן החום הפך כמעט בלתי נסבל. בכווית למשל, מקומות עבודה מסוימים החליטו להתחיל את יום העבודה כבר בשעה ארבע לפנות בוקר, סיפרנ יארא אל-ווזיר בת ה-16. ארגון מקומי גם החל לחלק לתושבים התקנים לוויסות המים בברזים, בדומה ל"חסכמים".
אך הפעילה הסביבתית הצעירה יודעת שבארצה אין מספיק מודעות לחשיבות של צימצום הצריכה כחלק מהמאבק השינוי האקלים. "בכל פעם שאני מדברת עם מישהו על זה הם רואים זאת כמשהו רחוק שלא צריך להיות אכפת להם ממנו, ולא צריך לפעול בגללו", היא אומרת. אם הייתה בכל זאת נקודת מפנה תודעתית, היא באה בעקבות סדרה של הפסקות החשמל, למשך שעה-שעתיים בכל פעם. "רק אז אנשים התחילו לחשוב, 'אולי אני לא צריך להשאיר את כל האורות דולקים'".
גם סאול דניאל דומבה, מרצה באוניברסיטת מקררה שבאוגנדה, סבור שצריך להעלות את המודעות. "אנשים מרגישים את השינויים אבל לא בהכרח מקשרים את זה לשינויי אקלים עולמיים", הוא מסביר. התגברות הרעב ותדירות חריגה של בצורות הם כמה מהשינויים עליהם הוא מדבר.
באוגנדה, אחד מהקורבנות העיקריים הוא ענף החקלאות – עמוד התווך של כלכלת המדינה. "באזור שממנו אני מגיע, הבננות מחוסלות לחלוטין. זה יכול להיות בגלל בצורת או בגלל ניצול יתר של האדמה", מספר דומבה. "אנחנו כבר רואים חלק מהדוגמאות ומהמאפיינים שמשמשים כדי להסביר שינויי אקלים. אבל השאלה היא אם זה באמת שינויי אקלים או פשוט התרחשות של תהליך טבעי", הוא אומר אך מסכם "אני חושב שזה שניהם".
בשל אופיה החקלאי, תרומתה של אוגנדה לשינויי האקלים הגלובליים, על ידי פליטות של גזי חממה, קטנה יחסית – ובעיקר בלתי פרופורציונלית לנזקים הנגרמים לה עקב אותם תהליכים. "מה שקורה בישראל משפיע כמובן על המדינה שלנו, ולהפך", אומר דומבה.
מרחק אלפי קילומטרים משם, שינויי האקלים נותנים את אותותיהם גם בקוריאה הדרומית. "עד עכשיו היו לנו בבירור ארבע עונות. עכשיו יש לנו קיץ ארוך יותר וחורף קצר יותר. היינו כל כך גאים בסתיו שלנו, אבל אז הוא נעלם, ואני רואה את זה בתקופת החיים שלי", אומרת יוג'ין קים בת ה-17. "אני לא מומחית לאקלים, אני רק תלמידת תיכון שמתעניינת ביחסים בינלאומיים".
קים מספרת על הזינוק בתיעוש ובהתפתחות בקוריאה בארבעה העשורים האחרונים, ומפנה אצבע מאשימה אל הדורות הקודמים שפלטו כמויות גדולות של גזי חממה. את התוצאות רואים היום היא ובני דורה.
"נהיה חם יותר, אני יכולה להרגיש את זה", היא אומרת. "יש יותר יתושים ואפילו מלריה בקוריאה – היית מאמין? אנשים, כמובן, מפחדים מפני שזו מחלה מאוד לא מוכרת בקוריאה". הוריה של קים גרים בעיר נמל מרכזית ולדבריה, גם אם מדובר בשינוי של מילימטרים, כפי שמעידים מחקרים, עלייה במפלס הים היא בהחלט סיבה לדאגה עבורם. "קוריאה היא חצי-אי, ואנחנו יודעים שאם הקצב הזה ימשיך וגם יתגבר אנחנו נהיה בבעיה".
לדברי דקלויטה, ההצפות הביאו עימם שינוי בתפיסה של תושבי פיג'י למצב האקלים. "אם היית קורבן של אסון טבע כזה – זה דבר שמאוד משפיע על החיים שלך", היא אומרת. קים, לעומתה, מוטרדת מהעתיד לבוא. "אם זה יהיה 'עסקים כרגיל'", היא מתייחסת לאחד התסריטים של הפאנל הבין-ממשלתי לשינויי אקלים, "זה יהיה אפילו יותר גרוע. אם הטמפרטורה תעלה במידה כזו, אני פשוט לא ארצה לחיות בקוריאה. ברצינות".
