גילוי נאות: יש לי בעיה עם תורות רוחניות למיניהן. אני לא פוסל אותן, אבל אני בהחלט חושד שהעצות המעשיות שלהן משאירות פתח רחב לשרלטנות ולפשטנות"
המרוץ העכשווי של הרוחניות אל עצות מעשיות עושה עוול לתרבות המיסטיקה. ככל שנציית לעכשוויות הזאת, ונבחר על פיה בבני זוג, או ננהג על פיה כדי לשמר את הזוגיות שלנו, אלף כאות של גברית היא האמא של השטויות"
הקבלה, כך אני מניח, היא תרבות עשירה ומעניינת. היא לא חייבת לעמוד בקריטריונים מדעיים כדי ליצור עניין. יש לה עושר, היגיון וגיוון פנימיים משלה, שיכולים להעשיר את הקוראים וליצור עניין רב גם בעיניהם של אפיקורסים גמורים כמוני"
אלף היא אות גברית, יוד היא נשית. נראה לכם?
מה הקשר, אם בכלל, בין אדם לבין שמו? ספר חדש על תורת השמות לפי הקבלה מנחה בין היתר כיצד לבחור בת/בן זוג. התכונות הנשיות והתכונות הגבריות, כפי שהן מוצגות בספר, הן דעות קדומות, או אמירות כלליות ובלתי מחייבות. אבל זו הזדמנות לכתוב על המובן המעשי של תורות רוחניות
מה אפשר להגיד על אדם שמנסה לשכנע, לא משנה באיזה עניין, בעזרת הנימוק הבא: "חשבו על כך: אם הרעיון של 'הנפש התאומה' היה נכון, אזי בכל גלגול וגלגול הייתם צריכים להתחתן עם אותו אדם, או עם אותה נשמה. זה נשמע נורא משעמם! אף אחד לא רוצה להתחתן עם אותו אחד או עם אותה נשמה מיליון או מיליארד גלגולי חיים. זה נשמע נורא, נכון?"
נשמע אידיוטי, נכון? נחכה ונראה.
הציטוט לקוח מתוך "ספר השמות המלא לפי הקבלה", ספר חדש מאת נפתלי פרום, בהוצאת אסטרולוג. אני מנצל את ההזדמנות הזאת כדי להמליץ באופן כללי שלא לעשות קיצורים רוחניים בדרך אל זוגיות טובה.
נתחיל בגילוי נאות: אין לי שמץ של מושג בתורת השמות, לא בכלל ולא לפי הקבלה. הספר הזה הוא המפגש הראשון שלי עם הנושא. והנה, עוד גילוי נאות: יש לי בעיה עם תורות רוחניות למיניהן. אני לא פוסל אותן, אבל אני בהחלט חושד שהעצות המעשיות שלהן משאירות פתח רחב לשרלטנות ולפשטנות.
"אורנית מחפשת בן זוג יציב"
הספר של נפתלי פרום, לפי הכתוב על השער האחורי, "מלמד לדעת מה פשר השם, לתהות על מהות השם, לבדוק את הזוגיות או לבחור בן זוג מתאים, וכמובן – לבחור שמות לילדכם". להלן מספר דוגמאות אקראיות מתוך הספר:
על אבינועם נאמר בין היתר שהוא "נמשך מאוד לנשים יפות, והנשים נמשכות לגבריותו ולכוח הזכר שבו".
על אורנית - ש"היא מחפשת בן זוג יציב ומסודר כלכלית".
על אשכול - ש"בתחום הזוגי הוא מבטא אהבה וזקוק לחיבתה ולתשומת לבה של בת זוגו".
ועל אושרית - ש"המשפחה חשובה לה מאוד והיא מנהלת את הבית ביד רמה אך גם בחום ואהבה".
אני מודה שלצד האקראיות, חיפשתי גם פיקנטריה, אבל לא הייתי צריך להתאמץ. חיפוש אקראי בספר פוגע כמעט תמיד בפיקנטריה שעיקרה אמירות כלליות שכמעט תמיד נכונות.
השטן יכול לרתק אותי כגיבור תרבות
החלטתי להיות רציני יותר. קראתי בעיון את המבוא התיאורטי, אבל הרושם נשאר אותו רושם. פטפוט רוחני שכתוב בסגנון פסקני ובלי להפנות כמעט למקורות מהקבלה.
הקבלה, כך אני מניח, היא תרבות עשירה ומעניינת. היא לא חייבת לעמוד בקריטריונים מדעיים כדי ליצור עניין. יש לה עושר, היגיון וגיוון פנימיים משלה, שיכולים להעשיר את הקוראים וליצור עניין רב גם בעיניהם של אפיקורסים גמורים כמוני. אבל אין בספר הזה זכר לעושר התרבותי הזה. מאוד אופייני ללא מעט ספרי הדרכה רוחניים שצצים בתקופה שלנו לבקרים.
עוד מבט:
ומתי אשה חכמה תיחשב סקסית? / אבינועם בן זאב
אשה בחברה גברית נוטה לפעמים שלא במודע ללמוד פחות טוב, כדי שחוכמתה לא תפגע בסיכוייה הרומנטיים. הגבריות הסטריאוטיפית, לעומת זאת, מסתדרת להפליא עם החוכמה - נשים רבות מתרשמות במיוחד מגבר חכם. ייתכן שמסתמן שינוי - אחוז הסטודנטיות באוניברסיטאות הולך וגדל. אבל ספק גדול אם העובדות יכולות לשנות דעות קדומות
אני לא צריך להאמין שאלף היא אות של גבריות ושיוד היא אות של נשיות, כדי ליהנות מהקביעה הקבליסטית הזאת. כך גם, בעניין אחר, לגבי השטן. השטן, דמות מפוקפקות בעיני המדע, יכול לרתק אותי כגיבור תרבות, ולאו דווקא כדמות מוכחת מדעית.
המרוץ העכשווי של הרוחניות אל עצות מעשיות עושה עוול לתרבות המיסטיקה. ככל שנציית לעכשוויות הזאת, ונבחר על פיה בבני זוג, או ננהג על פיה כדי לשמר את הזוגיות שלנו, אלף כאות של גברית היא האמא של השטויות.
"שערי השמיים פתוחים בפניה"
הבעיה שלי עם תורת השמות, כזאת או אחרת, מתחילה באופי הקשר בין אדם לשמו. פרום דווקא מנסה להתייחס. הקשר, לדבריו, הוא קודם כל בידי שמיים. "כשהורים בוחרים שם לילדם, אחד משישים מנבואה נזרק בהם כדי לתת לו שם" (ציטוט נדיר בספר מתוך התלמוד). ברגע שהנשמה נכנסת לגוף הילד, היא משדרת לאם "את השם באופן טלפתי ולא מודע, כך שהאם מרגישה שהשם הזה מאפיין טוב מכולם את אופי הנשמה שנכנסה בבן שהיא יצרה".
איך זה קורה בפועל? שני הסברים מעשיים. על פי ההסבר הראשון, כשאשה יולדת, "שערי שמיים פתוחים בפניה" ולכן השם הראשון שעולה לה בראש הוא השם שיורד אליה משמיים.. על פי ההסבר השני, הארצי יותר, האשה נושאית את הילד תשעה חודשים, וכך היא לומדת להכיר אותו וחווה את האופי שלו, ולכן נראה שהשם שהיא בוחרת אכן משקף את תכונותיו.
אנחנו מדברים בעצם על אינטואיציה נשית. פרום ממליץ בחום לתת ליולדת את הזכות הראשונית לשם של הילד ורצוי, לדבריו, שלא לערער על ההחלטה שלה. אבל, מה קורה אם לא מתחשבים באינטואיציה שלה? זה הרי קורה לעתים קרובות. הקשר בין האדם לשמו הולך לאיבוד? פרום מתעלם מהבעייתיות הזאת. אז למה שנבחר זוגיות על פי העצות שלו?
תכונות "גבריות" ותכונות "נשיות"
הספר, אם להסיר את הכפפות, מתבסס בפועל על היגיון של דעות קדומות. תורת השמות של הקבלה, לפחות ככל שהיא מוצגת על ידי פרום, מציגה מקבץ עצוב של דעות על ההבדל בין המינים. דעות כאלו, מיותר לציין, הקצינו והעמיקו במהלך הדורות את הדומיננטיות הגברית.
הנה, שפטו בעצמכם:
התכונות הגבריות כוללות, בין היתר: "עקשנות, אי-חיבור לרגש, קושי לדבר על עניינים שברגש, קושי באינטימיות, אסרטיביות, תקיפות, מלחמתיות, שתיקה, רוחניות, יכולת תיאורטית טובה, חוסר מעשיות מספקת, שכלתנות, תשוקה ללמוד, נטייה לפעול לבד, צורך להגן".
התכונות הנשיות כוללות, בין היתר: "רגשנות-יתר, בכי, היסטריה, לחץ, חוסר מנוחה, אינטימיות, חום, רגש טבעי, מעשיות, קושי בתיאוריה או התפלספות לשמה, דברנות, תקשורת, תוקפנות, ביטחון, צורך בשיתוף, צורך ללמד אחרים ולפתח אותם וותרנות".
יש היום לא מעט מחקרים שמצדיקים מקצת מהחלוקה הזו, ויש שמפריכים את חלקה הגדול. ניתן לטעון לאור אותם מחקרים שאולי יותר גברים מנשים ניחנים בתכונות "גבריות", ואולי יותר נשים מגברים ניחנות בתכונות "נשיות", אבל ברור היום שמספר היוצאים מהכלל בכל רשימה הוא כה גדול, עד שכמעט אין טעם בחלוקה טכנית לשתי רשימות נפרדות.
הערה לסיכום: לצערי, אני עושה כאן פרסומת לא רעה לספר של פרום. אנשים, לצערי, אוהבים ספרים אינסטנט כאלה, שאומרים לנו מי מתאים להיות בזוגיות עם מי ואיך בוחרים אופי אינסטנט לילדים שלנו.
