בכל פעם שיירד גשם בטוקיו – כל העולם ידע

מדעני האקלים שמזהירים אותנו מפני אסונות איומים ושינויים בלתי הפיכים כתוצאה מהתחממות כדור הארץ, מבקשים מאיתנו לסמוך עליהם. הם מציגים בפנינו תחזיות דרמטיות המבוססות על בסיס נתונים "צעיר" יחסית, של כמאה שנים של מעקב וניטור, ומזהים בהם מגמות של שינוי שישפיעו על חיינו באופן עמוק.

כנס האקלים העולמי השלישי, שנערך בחודש שעבר בז'נווה, ביקש להרחיב ולשפר את בסיס הנתונים עליו נסמכות תחזיות המדענים. 2,000 נציגים מ-150 מדינות אישרו בכנס את הקמת המסגרת הגלובלית לשינוי אקלים (GFCS) - מנגנון חדש לתיאום ושיתוף מידע אקלימי בין מדינות, כדי שניתן יהיה להיערך מראש ולהסתגל לתנאים החדשים שיוצרים השינויים באקלים כדור הארץ.

"עם שינויי אקלים, הקונטקסט משתנה", הסביר בשיחה עם עיתונאים מישל ז'ארו, מזכ"ל ארגון המטאורולוגיה העולמי. "זה לא יהיה טוב מספיק לבסס החלטות לעתיד על ניסיון העבר". לדבריו, אירועי מזג אוויר קיצוניים מהשנים האחרונות – דוגמת ההוריקן קתרינה, סופת הציקלון במיאנמר וגל החום באירופה בקיץ 2003 – הראו, כי "בפוטנציה, המידע היה בנמצא, אלא שהוא לא שולב כראוי בקבלת ההחלטות", וכתוצאה מכך נגרמו אבידות רבות בנפש וברכוש.

על כן, מטרתה של המסגרת הגלובלית לשפר את התיאום בין התחנות המטאורולוגיות השונות הפרוסות בעולם – באיסוף ובהפצה של מידע. דגש רב הושם בכנס על שיתוף המידע עם אנשי החיזוי במדינות מתפתחות הרגישות יותר לפגעי האקלים, ושבהן קיימים פערי מידע משמעותיים. אך מעבר לכך, מיועד המנגנון החדש לשלב בהקשר האקלימי את היבטים שונים ומגוונים של חיינו – מתחבורה ותיירות, דרך בריאות וחקלאות ועד מגדר וטכנולוגיה. כל אלה יהוו בסיס מדעי מוצק עבור מקבלי ההחלטות.

לשם שינוי: אווירת תקווה ושיתוף פעולה

בשני הכנסים העולמיים הקודמים בנושא האקלים התקבלו החלטות משמעותיות, שהיו נקודות ציון חשובות במאבק העולמי בשינויי האקלים. הכנס הראשון, שהתקיים ב-1979, היה אחד מהאירועים הבינלאומיים הראשונים שדן בנושא שינויי האקלים,

בעקבות הדיונים בכנס הוקם הפאנל הבין-ממשלתי לשינויי אקלים (IPCC) – הסמכות המדעית העולמית בתחום.

הדוח הראשון של הפאנל הוגש בכנס השני, שהתקיים ב-1990, ואחריו נולדה ה-UNFCCC - זרוע האו"ם האחראית על התיאום הבין-לאומי של המאבק בשינויי האקלים. פרוטוקול קיוטו, שגם הוא חלק מפעילות האו"ם בתחום זה, היה האמנה הבינלאומית הראשונה בה התחייבו מדינות העולם לצמצם את פליטות גזי החממה.

בכנס האו"ם הקרוב שיתקיים בדצמבר בקופנהאגן, צפוי להחתם ההסכם שיחליף את אמנת קיוטו (שתוקפה יפוג בסוף 2012). אלא שלפי שעה ההערכות הן שיהיה קשה מאוד לגשר על הפערים הגדולים וחוסר האמון, שמונע ממדינות להתחייב להפחית את הפליטות. "כנס האקלים העולמי השלישי הוא גשר טבעי המקשר בין מדע לבין המשא ומתן האקלימי לקראת קופנהגן", אמר מזכ"ל האו"ם באן קי-מון בפתיחת דיוני הדרגים הגבוהים.

בשונה מאווירת המחלוקת שאופפת לפי שעה את דיוני הדרגים הגבוהים, של מקבלי ההחלטות הפקידים וראשי המדינות, בכנס האקלים שררה אווירה של שיתוף פעולה ותקווה לשינוי. ובכל זאת, כמו בכל מחזה מוצלח, גם בז'נווה הופיע פרקליט השטן.

הפעם היה זה המדען השוויצרי הלמוט לאברס, העומד בראש ארגון "אקו גלוב". "בנוגע לשינויי אקלים ולדיונים האלה, פשוט אין חדשות בכלל – זה תמיד אותו בלה בלה", אמר לאברס. "... ואני יודע מזה כמה חודשים כבר שהכנס בקופנהגן הולך להפוך לכישלון אחד ענק", הוסיף.

לאברס, הרואה את עצמו כנביא בשער, טוען כי המדיניות הנוכחית של מקבלי ההחלטות מעודדת צמיחה וניצול כל המשאבים, ולכן לא תוכל למנוע את התסריט האפוקליפטי שבו יקרוס המין האנושי. "זה עניין של זמן, וזה זמן קצר מאוד. קצר מאוד", הוא לוחש. "זה ייקח 30-40 שנה".

• הכותב היה אורח פרויקט MEDIA21 בכנס האקלים WCC-3