מי ישלוט באינטרנט הסלולרי?
האם תוכנית משרד התקשורת תשים קץ למגבלות על שירותי האינטרנט בטלפונים הסלולריים שלנו?
בשניהם זורמים שירותי האינטרנט, ובכל זאת - בישראל קיים הבדל בין "אינטרנט קווי" לבין "אינטרנט סלולרי:" כדי להתחבר לאינטרנט מהבית או מהעבודה ")קווי,(" יש להתקשר לשתי חברות שונות - חברת תשתית (כמו בזק או (HOT וגם לספקית אינטרנט; לעומת זאת, כדי להתחבר לאינטרנט דרך הטלפון הסלולרי (או מודם סלולרי, שנמכר היום בנפרד) די במנוי לחברה אחת בלבד, ספקית הסלולר.
היתרון כמובן ברור: הלקוח נדרש "להתעסק" עם חשבונית אחת בלבד ויש לו גם כתובת אחת במקרה של תקלה. מצד שני, בפיצול בין חברת התשתית לספקית האינטרנט יש גם יתרון גדול: לחברת התשתית אין גישה לתכנים שצורכים לקוחותיה, בכל מקרה ובכל מצב - תארו לכם מצב שבו ,HOT למשל, חוסמת שירותי וידאו באינטרנט, כיוון שהם פוגעים בה מסחרית (מורידים את אחוזי הצפייה בטלוויזיה,( או שבזק חוסמת את שיחות החינם דרך האינטרנט (VOIP), כי הן פוגעות בהכנסותיה משיחות הטלפון הרגילות.
ואכן, בחודשים האחרונים אנחנו נתקלים ביותר ויותר דוגמאות לבעייתיות שבשליטה הבלעדית באינטרנט הסלולרי, בעיקר בחסימה או חסימה עקיפה (באמצעות העלאת תעריף) של שירותי ,VOIP של תוכנות חינם מסויימות, ולמעשה - של כל תוכנה שקוראת תיגר על רווחי המפעילות הסלולריות. רק באחרונה חסמה סלקום את שירותי חברת ,Free Telecom שהציעה שירותי VOIP במחירים נמוכים.
ואז הגיע השימוע
בשבוע שעבר החליט משרד התקשורת על קיום שימוע בנושא, שלאחריו יוחלט האם להשוות את מצב האינטרנט הסלולרי לזה הקווי. הפרדה כזו, לא תאפשר לספקיות הסלולר לשלוט על התכנים בטלפון, לתמחר אותם בצורה לא הוגנת, או לחסום שירות כלשהו שעשוי לאיים עליהן. וכן, היא גם עשויה לשמוט מידן נתח שמן למדי של הכנסות.
הטענה של החברות הסלולריות בישראל פשוטה: את רשתות הסלולר המשוכללות בישראל הן הקימו בהשקעות עתק ובזיעת אפיהן - למה שיינתן לאחרים "לרכב" על התשתית שלהן, וליהנות ממנה, תוך גרימת נזק לבעלים המקורי? ובנוסף, הן מזכירות את טובת הלקוח, שכאמור, תמיד יעדיף כתובת אחת לפנות אליה, ולא שתיים.
למעשה, מה שמשרד התקשורת מנסה ליצור זה ניטרליות רשת - שאמורה להשוות את הטלפון למחשב בכל הנוגע לשימוש באינטרנט: כל בעל סלולרי יוכל לגלוש בכל מקום ולבחור בכל שרות.
סוגיה עולמית
הסוגיה, כמובן, איננה רק מקומית, והיא מעסיקה כמעט את כל ארצות המערב: נוקיה, למשל, השיקה לא מכבר את טלפון הדגל שלה, ,N97 עם יישום Skype (לשיחות VOIP מוזלות מאוד.( בתגובה הציבו לה כמה מפעילות גדולות בעולם, ביניהן T-MOBILE הגרמנית, אולטימטום: הן לא יסכימו למכור את המכשיר עם התוכנה.
בישראל, נכון להיום, ניתן עקרונית לגלוש באמצעות מכשיר סלולרי מדור 3 ומעלה לכל אתר אינטרנט. בפועל - מפעילות הסלולר מספקות בכל טלפון "פורטל בית," שהוא מעין כל-בו קישורים גדול למגוון אתרים פופולריים (שכמובן, משלמים לחברת הסלולר על הכבוד להימנות ביניהם.( רוב הצרכנים עושים שימוש כמעט בלעדי בפורטל הזה, שגם תעריפי הגלישה דרכו נמוכים יותר. מי שמבקש לצאת מ"הגן הנעול" הזה יכול - אבל ייענש: תשלומי הגלישה שלו יעלו פלאים.
ככל שמפעילות הסלולר מאפשרות קצבי גלישה גבוהים יותר, בעל הטלפון הממוצע זוכה לקבל שירותים רבים ואיכותיים יותר, כאלה שבעבר התאימו רק למחשב האישי. טלפון גלאקסי של סמסונג, למשל, שנמכר כבר בישראל, מגיע עם דפדפן HTML רגיל שבו ניתן בקלות להכניס כתובת אתר, כמו במחשב, ולגלוש. וזה עוד לפני הגעתו של האייפון, שמבצע "מהפיכת גלישה" בכל מקום שבו הוא נמכר.
של מי המגרש הזה?
נכון, ספקיות הסלולר יכולות להרוויח כאן מן התעבורה הגדלה, אך הן מודאגות מן הנגיסה בהכנסות האחרות שלהן: רינגטונים, הורדת מוזיקה ווידאו מהפורטלים שהקימו, הודעות SMS שמוחלפות במסרים מיידיים וכמובן - הכנסות משיחות קוליות.
מפעילות הסלולר בישראל לא רוצות אומנם שידרכו במגרש שלהן, אך מצד שני - אין להן כל בעיה לרעות בעצמן בשדות זרים: למשל, פרטנר מציעה כיום גם שירותי ISP (ספקית אינטרנט) ושירותי טלפוניה קווית.
בכל מקרה, גם אם תתקבל החלטה להפריד את שוק האינטרנט הסלולרי בין ספקיות תשתית לספקיות תוכן - מה שלא מקובל כיום בשום מקום בעולם - לא מדובר בתהליך קצר. באופן מסורתי, בין משרד התקשורת והחברות יתנהל כל הזמן משחק של חתול ועכבר: בכל פעם שהמשרד שולח התראה לחברה על חסימת שירות מסויים - למחרת החברה חוסמת שירות אחר.
- זמן ynet: לכל כתבות ערוץ המחשבים
