חיוך מבטא בראש ובראשונה הנאה, שמחה וקורת רוח, וזאת אנחנו עושים גם כשאנחנו לבד, למשל כשקוראים ספר מהנה, שומעים מוזיקה אהובה או מתבוננים בנוף קסום.
תינוקות מתחילים לחייך בין גיל שבועיים לשישה שבועות. החיוך הראשון הוא ספונטני, אבל מהר מאוד הוא מתחלף בחיוך חברתי, שמטרתו ליצור קשר.
חוקרים מאמינים שהטבע צייד אותנו בנטייה לחייך כאקט הישרדותי. התינוק מחייך או מחזיר חיוך למראה פני האם כדי להבטיח התאהבותה בו ולוודא שיהיה מי שיטפל בו ויישאר לצדו.
במחקר נמצא כי במוחן של אמהות שהתבוננו בתמונה של תינוקן המחייך, הייתה פעילות מוגברת באותם אזורים הקשורים לדופמין, חומר המופרש בין השאר במצבי התמכרות.
מבחינים בין שני סוגי חיוך: החיוך ה"אמיתי", המכונה חיוך דושאן (על שם גיום דושאן, חוקר המומחה בפסיכולוגיה של החיוך), מערב את שרירי הפה והשרירים המקיפים את העיניים, והחיוך ה"מזויף", המכונה גם חיוך מקצועי או החיוך הפאן האמריקאי (בשל החיוכים האוטומטיים של הדיילות בחברת התעופה האמריקאית), המתבטא בהפעלת שרירים בצדי הפה בלבד.
סיכוייהן של נשים שמחייכות חיוך אמיתי להינשא גבוהים יותר מנשים שלא מחייכות או מחייכות חיוך מקצועי. חוקרים אמריקאיים מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי, מיינו את סוג החיוך של נשים שהצטלמו לתמונת המחזור ב־1960. כשחזרו אליהן לאחר 30 שנים, הם מצאו כי הנשים שחייכו חיוך אמיתי בתמונת המחזור היו בעלות סיכוי גבוה יותר להינשא ולהישאר נשואות.
מתברר שאנשים שחייכו גם כשלא ממש התכוונו, הצליחו לשפר את מצב הרוח שלהם. הסיבה כנראה קשורה לעלייה בהפרשת האנדורפינים, כימיקלים המשתחררים כשטוב לנו או בשעת מאמץ.
לרוב בעלי החיים יש חוסר בשרירי המימיקה בפנים המשווים לפנים הבעה רגשית, ולכן איננו רואים אותם מחייכים. יוצאים
מן הכלל: קופי אדם (שימפנזות, גורילות, אורנג־אוטנג) וזנים מסוימים של כלבים (הדלמטי, למשל).
סמל הסמיילי הומצא בשנת 1963 על ידי מעצב גרפי אמריקאי בשם הרווי בול, כסמל פיוס למיזוג של שתי חברות ביטוח. המיזוג בין החברות הותיר את העובדים עם מצב רוח עגום ומוטיבציה ירודה. ראשי החברה חיפשו לוגו שיהווה חלק מקמפיין כולל שישכנע את העובדים לחייך.
בשנת 1999 יזם אותו הרווי בול את יום החיוך הבינלאומי, לאחר שהיה מוטרד ממסחור היתר של הסמיילי שלו. הקונגרס האמריקאי הכיר באופן רשמי ביום זה, וכך מדי שנה, ביום שישי הראשון בחודש אוקטובר, הוא נחגג בעולם.
ייעוץ מקצועי: איריס רילוב, פסיכולוגית קלינית מומחית ומאמנת אישית; ד"ר אבי צרפתי, רופא וטרינר וחבר ועד ארגון הרופאים הווטרינריים ברשויות המקומיות
