סיפורי בראשית
המנצח הגדול של "אגדתא 2" - תחרות הסיפורים של ynet ובני עקיבא - יוכרז מחר, רגע לפני ראש השנה. באווירת ההתחדשות, פנינו לכותבים ורבנים שיספרו לנו על התחלה חדשה בתנ"ך, שנגעה בהם. לפני שתקראו - אל תשכחו להצביע בתחרות
תחרות "אגדתא 2" מתקרבת לסיומה, כששנה חדשה עומדת להתחיל. יום לפני שיוכרז הסיפור המנצח, ויומיים לפני ראש השנה, בחרנו לחזור לכמה סיפורים על התחלות חדשות בתנ"ך.
אמילי עמרוסי – רות ונעמי
נעמי ורות נפרדות מעורפה, והולכות לארץ חדשה. זה סיפור שאני מאוד אוהבת כי יש בו עוצמה חריגה של אהבה. הוא מלא רגשות, טהור ואנושי: רות הלכה אחרי מישהי חסרת כל, כשברור שלא היו מעורבים בזה שיקולים אינטרסנטיים. הכל מאהבה.
זכיתי להכיר גרים מקרוב, ונוכחתי לדעת שגרות זה התהליך הכי טהור שיש של פתיחת דף חדש. לא מזמן הייתי עדה להתלבטות של גרה שאביה הגוי נפטר. לפי ההלכה היא לא אמורה לשבת שבעה, אבל לפי הרגש וההתנהלות האנושית, היא הרגישה שהיא צריכה לתת לזה ביטוי של צער. זו הייתה דילמה קורעת לב. הכנות של הגר, היא מאוד מרשימה בעיניי.
גם בפן האישי אני חשה הזדהות עם רות ונעמי. אמנם לא אמרתי לחמותי באשר תלכי אלך, ולא עברתי לגור בשלומי, אבל לי, באופן אישי, יש קשר טוב עם חמותי והערכה גדולה אליה, שזה כנראה די נדיר ונגד הטבע.
הרב רא"ם הכהן – הילד שמואל
סיפור ההתחלה היפה ביותר בעיניי הוא של שמואל הנביא, כילד קטן המובל אל בית ה'. כתוב שהוא שוכב בבית ה', ואלוקים קורא לו. כל אדם היה רוצה לשכב בבית ה' ושאלוקים יקרא לו. יש בזה משהו טהור כל-כך.
הקשר הזה הוא גם תולדה של חנה אמו, שהיא מחדשת את התפילה. לפני חנה לא היה דבר כזה תפילת יחיד, כשהיא התפללה עלי הכהן חשב שהיא שיכורה המדברת לעצמה. עד אז, רק הכהנים התפללו על העם. תפילת חנה הייתה הפעם הראשונה שמוזכר בתנ"ך שאדם התפלל על עצמו - וממנה אנחנו למדים את כל הלכות תפילה.
היא מקדישה את בנה לה', וכל ההתחלה שלו – הוא בבית ה'. כשאלוקים קורא לו, זה הדבר הנפלא, הטהור. ילדות. חז"ל דורשים שאותו מעיל שתפרה לשמואל אמו, נקבר איתו. המעיל הזה מסמל את ההתחלה שלו – את אותה ילדות טהורה וקדושה.
ג'קי לוי - תמר ויהודה
סיפור תמר ויהודה הוא מאוד סימפטומטי לסיפור היהודי בכלל. הוא מאוד לא מובן מאליו. הסיפור עוסק באיך בא לעולם זרע המשיח והגואל, אבל כשלעצמו זהו סיפור קשה לעיכול לאורתודוכסים. קושי שקשור לסמל הזה של שני הילדים עם האיקס שמופיע בפינה של המסך.
במונחים של ספרות נטו, יש בסיפור הזה ערבוב של ז'אנרים שאני מאוד אוהב. המרכיבים של הסיפור קומיים, למרות שהוא לא קומדיה. לדוגמה, ההתרחשות הכי משמעותית שמגלגלת את הסיפור הלאה היא העובדה שיהודה מגלה ברגע האמת שאין עליו כסף. אם היה לו ארנק, כל הסיפור לא היה קורה. כותבי האגדות הגדולות היו מספרים סיפור הירואי, אבל כאן מדובר במשהו קטן ויום יומי. אלוהים לא מתגלה בסיפור הזה, אף אחד לא מדבר איתו, ולמרות המרכיבים הקטנים – יצאה ממנו ההתחלה הכי גדולה. סיפור יהודה ותמר כמעט מהדהד את סיפור בראשית. היה תוהו ובוהו, והסיפור הזה הוא חתיכת תוהוה ובוהו, ואז מתחילה התחלה חדשה – זרע המשיח.
בסוף הסיפור כתוב "ולא יסף עוד לדעתה". יש מפרשים שקוראים "יסף" מלשון להוסיף, שזה לא קרה שוב בין יהודה לתמר, ויש מי שמפרשים "יסף" מלשון סוף, הוא לא הפסיק מעולם לגעת בה. זה מעניין. גם התחלה וגם סוף שיוצאים מאותו השורש.
הסיפור מסתיים בצורה לא ברורה. האם הם חיים באושר ועושר וביחד, או שמאז הם מתביישים בסיפור ומתפללים שאף אחד לא יזכיר להם אותו? אני חושב שחלק גדול מההתחלות החדשות שלנו נראות בדיוק ככה. לא ברור אם נהיה גאים במה שיצא מזה, או לא, אם זו התחלה או סוף.
הרב יואל בן נון – סיפור הבריאה
בכל ערב ראש השנה אני חוזר וחושב על התופעה המופלאה, שלכאורה מתחילה שנה חדשה - אבל השנה הקודמת לא נגמרה. הרי יום הכיפורים הוא כפרת החטאים של השנה שעברה, וחג האסיף – אסיף של פירות השנה שעברה. אנחנו רגילים לומר תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה, אבל יש משהו לא נכון בזה שתחל השנה עוד לפני שתכלה הקודמת, כשעוד עושים תשובה ומנסים לתקן.
נתקלתי בפסוק שאומר "בחג האסיף כצאת השנה" ואז הגעתי למסקנה שכמו בשרשרת שבה כל חוליה מתחילה לפני שהחוליה הקודמת נסגרת, כי אחרת השרשרת לא מתחברת, כך התחלה של השנה החדשה באה לפני שהשנה הקודמת נגמרת.
למעשה, יש רק התחלה אולטימטיבית אחת, כזו שאין לפניה שום דבר אחר – והיא בריאת העולם. אלוהים מתחיל משהו מאין. לא ממשהו שמחוברת אליו חוליה אחרי חוליה. זו ההתחלה המוחלטת. סיפור הבריאה אומר לנו שיש התחלה שאין לפניה דבר, אבל זה רק אלוהים יכול. אצל האדם כל התחלה היא עם סיום, וכל סיום הוא התחלה.
יותם טולוב – משל יותם
משל יותם זו הפעם הראשונה שבה נבחנת השאלה האם אמנות יכולה להשפיע על המציאות. מדובר בניסיון ראשון למלוכה בישראל, כשאבימלך הורג את 70 אחיו (אך יותם הצעיר ניצל) ומולך על שכם.
עם המלך הראשון מגיעה גם מחאת האמן הראשון. יותם עולה על הר גריזים ומספר סיפור בשביל להשפיע על המציאות. מה שנבחן
פה זה מה יינצל - האם אבימלך ימשול בישראל או שיותם ימשיל משלים?
אחרי זה בתנ"ך נמצא עוד ניסיונות למשלים פוליטיים, כמו משל כבשת הרש ומשל הכרם. ומאז ועד היום שמענו על עוד רבים שחתמו על עצומות והשתתפו בהפגנות ופאנלים, אבל לא הרבה השתנה. המנהיגים מנהיגים, והאמנים יודעים לתאר יפה את המציאות, אבל לא לשנות.
בסוף הסיפור של אבימלך, אל מול המשל הנפלא של יותם, אישה פשוטה עולה וזורקת פלח שהורג את המלך - ומשפיעה יותר מיותם על המציאות הפוליטית, אבל כולם זוכרים את יותם ולא אותה.
לפנייה לכתב/ת 
