דרוש: צבא ההגנה (על הסביבה) לישראל

שנה חדשה היא תמיד הזדמנות לתכנן את העתיד. אחד היעדים הסביבתי המרכזיים של השנה הבאה חייב להיות יְירוּק צה"ל. אולי זו יותר משאלת לב מאמונה אמיתית שכך באמת יהיה, אבל נדמה כי בא העת שגם הצבא יבין שהשינוי מתחייב והחסינות הסביבתית לה זכה עד עתה הולכת ואוזלת.

צה"ל הוא אחד הגופים הגדולים והמשמעותיים ביותר במדינה. הוא משתמש במשאבים טבעיים רבים ומגוונים, בחומרים רעילים, מזהמים ומסוכנים ובטכנולוגיות שונות. הזיהום הסביבתי של הצבא נגזר מפעילות יומיומית של החיילים, מפעילות אימונים במחנות ובשטח, וכן מפעילות מבצעית בשגרה ובלחימה.

יתרה מזאת: הצבא חולש על שטחים טבעיים רבים ורשאי, מתוקף החוק, לקבל לצורך פעילותו אישורים חריגים ומיוחדים שאינם נידונים במוסדות תיכנון בהם יש משקל להיבט הסביבתי. ומעבר לכל אלו - הפעילות של הצבא אינה שקופה לציבור ולא עומדת תחת בחינה ובקרה של גופים חיצונים, לרבות המשרד להגנת הסביבה, כפי שנדרשים גופים גדולים אחרים במשק.

צה"ל היה תמיד ממוקד במשימתו העיקרית, אך לא השכיל להתייחס להשפעה הסביבתית שלה - על חייליו ועל האוכלוסיה האזרחית. גם כשהמהפכה הירוקה תפסה אחיזה במשק ובממסד הישראלי, הצבא לא עשה דבר ובמקרה הטוב נגע בנושא בשוליים.

ארגוני הסביבה מחו על כך לא פעם, וגם מבקר המדינה נדרש לנושא כבר בשנת 2004, כשפסק שהצבא לא עושה דבר כפי שהיה ראוי שיעשה. אך לרוב הכותרות הסביבתיות הקשורות לצבא צועקות רק כאשר מדובר בחשש לפגיעה בבריאות החיילים - ולא לפגיעה באזרחים. אפילו במאבק המשמעותי שהתקיים סביב הקמת עיר הבה"דים בצומת הנגב, הצבא לא היה ממש על הכוונת, כאילו לא צריכה להיות לו אחריות בנושא.

כל זה נובע מההנחה הבסיסית של רובנו שהצבא דואג לביטחוננו ואין להטיל בו דופי. אכן, צה"ל עסוק יום יום בפעילות והערכות מול איומים משמעותיים וקיומיים על המדינה, אבל זונח את האיום שלו עצמו על האזרחים.

הפתרון: קוד סביבתי לצבא ירוק

השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, העז לאחרונה לגעת ב"פרה הקדושה" ויצא למתקפה חזיתית ראויה לציון נגד הזלזול המתמשך של צה"ל בטיפול במפגעיו הסביבתיים. הוא ביקש מהצבא להעמיד את הדאגה לביטחון האזרחים מגורמים חיצוניים באותה הדרגה כמו הדאגה לביטחון האזרחים מגורמים פנימיים, ודרש טיפול מיידי בתשתיות ביוב ובמפגעי אסבסט, השקעה כספית ועמידה בלוחות זמנים. אכן, אם רק היה מקציב הצבא פרומיל מתקציבו - שהוא נתח משמעותי מתקציב המשרד להגנת הסביבה - אפשר היה להתחיל בתהליך משמעותי של שינוי.

אבל במקרה הזה לא הכל תלוי בכסף. סגל הפיקוד המרכזי חייב לעשות שינוי בתפיסה ובמחשבה הסביבתית שלו. ראשי צה"ל חייבים לקחת בחשבון שככור ההיתוך הישראלי יש להם גם חובה להצבת ערכים ונורמות סביבתיות שילוו את החיילים גם באזרחות.

ראוי היה לצה"ל שינסח קוד סביבתי מחייב וינחיל אותו לחייליו. קוד שכזה, בדומה לקוד האתי של צה"ל, צריך לכלול מסרים סביבתיים הנגזרים מפעילות הצבא ומהגדרת המשימה שלו, ומתחברים לערכים אוניברסליים של שמירת הטבע והסביבה. לצד ערכים כמו אחריות, דוגמא אישית, ושליחות שקיימים בקוד האתי של הצבא, צריך לצרף גם ערכים כמו שמירה על הטבע והמגוון הביולוגי, אחריות סביבתית וצדק סביבתי.

כגוף עם היררכיה פיקודית, צה"ל הוא הגוף המושלם שבמסגרתו ניתן בקלות לאכוף עמידה בתקנות ובחורי הסביבה ולהבטיח ביצוע. עד מהרה יוטמעו הערכים האלה ברבבות הצעירים העובדים בשורות הצבא הירוק (והאפור, והלבן כמובן).

זה יהיה צעד ראשון לעבר שיפור משמעותי, ואולי בכל זאת משאלת הלב תתגשם וצבא ההגנה לישראל ישמור לא רק על חייהם של האזרחים וגבולות המדינה - אלא גם על איכות חייהם של האזרחים ועל הארץ עצמה.