סוף הקשר? קפצו לתוך בריכת הדייטינג העכורה
לכל אחד יש דרך אחרת להתגבר על פרידה: יש כאלה שיבחרו בסקס חסר רגשות, ויש כאלה שיבחרו להתעסק בעבודה שלהם עד דלא ידע. באחרונה התוודעתי גם לסוג נוסף של אנשים – אלה שמנסים להחליף מערכת יחסים אחת באחרת
כשאנחנו נמצאים במערכת יחסים, במיוחד מהמוצלחות האלה שסוחפות אותך פנימה בלי הכרה, אנחנו מרגישים לרוב מלאים. גם אם חסר לנו משהו, למשל, עבודה, אנחנו יודעים שיש לנו למי לחזור או להתקשר בערב, להתבכיין קצת על חיפושי העבודה המייגעים, ולדעת שבסופו של דבר, גם ברגעים הכי קשים יש מי שייתן לנו את מה שאנחנו צריכים (ולא, אני לא מדבר על זה).
ומה קורה כשכל נגמר? ברוב המקרים אנחנו מתבוססים בשברי לבנו המדמם כמו אצבע שגילתה כוס שבורה בכיור. כשהפצע מתחיל להגליד אנחנו מרימים את הראש ומתחילים להסתכל מסביב.
לכל אחד יש דרך אחרת להתגבר על פרידה: יש כאלה שיבחרו בסקס חסר רגשות ויש כאלה שיבחרו להתעסק בעבודה שלהם עד דלא ידע. באחרונה התוודעתי לסוג נוסף של אנשים – אלה שמנסים להחליף מערכת יחסים אחת באחרת.
אני יכול להבין את הצורך הזה, לקפוץ ראש ישר לתוך בריכת הדייטינג העכורה. אחרי הכל, אנחנו רגילים לזוגיות פורחת, שבה יש לנו למי להתקשר, או לבשל ארוחת ערב מושקעת, וגם אם פספסנו פה ושם בתבלון, עדיין הוא יסתכל עלינו ויגיד שממש טעים לו ושאנחנו שפים מצויינים.
ופתאום אנחנו לבד, החברים שלנו שמשתדלים לסייע לא יכולים להיות תמיד זמינים לשטויות שלנו (הם בזוגיות עם אדם נוסף, או עם העבודה), ואנחנו רק רוצים מישהו שיחמם אותנו בלילות החורף הקרים או יזיע עלינו בקיץ הישראלי הנפלא.
אני בעצם רוצה מישהו שיתאים לתבנית שלי
אני רואה את זה קורה מסביבי כל הזמן, סיפורים על דייטים שהתגלגלו למערכת יחסים של שבועיים, שבסופה הריגוש ההתחלתי דועך ואנחנו נותרים עם החיים האמיתיים.
אני מודה ומתוודה, שאחרי מערכת היחסים האחרונה ניסיתי גם את שיטת דייט-עד-שתתמוטט למשך בערך חודש, עד שגיליתי שבכל דייט אני עסוק בהשוואות בינו לבין הדייט המקביל ברזומה עם האקסים, וכל יד שמונחת על הירך שלי בערב רומנטי באיזה גינה קטנה בתל אביב מזכירה לי את הפעם ההיא במקום ההוא, או את הערב ההוא שיצאנו עם האלה.
ככה בעצם נפלה עלי ההבנה: עד שאני לא אלמד להיות לבד, אני לא אוכל ללמוד להיות ביחד שוב. אין לזה כל קשר לקלוז'ר המדובר הזה, כלל לא. יש לזה קשר לעובדה שכאשר אני עסוק בלמצוא תחליף, התת-מודע האימתני שלי ישדר לעולם שאני בעצם רוצה מישהו שיתאים לתבנית שלי, שהיא, וזה אף פעם לא במקרה, התבנית של הקשר האחרון שעשה לי טוב.
נכון, לעתים היקום מזמן לנו הפתעות. אפילו לי, הסקפטי, הגיעה הפתעה בדמות שישה ימים של לבד בין שתי מערכות יחסים רציניות עד להכאיב. אבל לצערי, מניסיון ומהסתכלות סביבי, זה לא המצב ב-99 אחוז מהמקרים.
אין ספק, פרידות זה לא דבר טוב, גם אם הן מתבקשות ומחויבות המציאות. פרידות מנתקות אותנו מהשיגרה האהובה שלנו (וכן, גם שגרה פרועה היא עדיין שגרה) ומערערות את כל הבסיס עליו אנחנו חיים ביומיום האפרפר שלנו.
לשמן את הגלגלים שלנו בשמן הפלירטוט
אבל פרידות הן גם הזדמנות, הזדמנות להכיר את עצמנו מחדש, לגלות מה למדנו מהקשר, מה למדנו מהבן אדם איתו בילינו זמן כל כך ארוך באחרונה, להסתכל על הטעויות שוודאי עשינו ועל הדברים הנפלאים שהפכו אותנו בסופו של דבר לבני זוג מוצלחים, גם אם לתקופה קצובה.
זה גם זמן להחזיר לעצמנו קצת – לחזור לשמן את הגלגלים שלנו בשמן הפלירטוט שאנחנו לרוב מנסים להדחיק בזמן זוגיות, להרשות לעצמנו להיות מחוזרים גם בלי להיענות להצעה, לדפוק כניסה לאיזו מסיבה ולהרגיש מבטים ננעצים ברווק הטרי וללמוד משהו חדש בזמן ש"התפנה" מתחזוק הזוגיות – אולי שפה, אולי איזה חוג, אולי פעילות התנדבותית.
זה גם זמן ממש לא רע להשקיע במשפחה ובחברים, שלפעמים, מטבע הדברים, מוזנחים בשצף האינטנסיבי של זוגיות בשנותיה הראשונות, אותם אנשים שהרימו אותנו כנראה כשנפלנו במריבות או בפרידה, והיו שם כדי לחבק.
מה שבטוח, הריצה אחרי האדם שבעזרתו נוכל לשכוח היא איומה לנפש שלנו, שצריכה את הזמן להחלים מהכאב, וגם לנפשו של אדם שמרגיש לרוב שהוא משמש כתחליף, וכנראה שלא תביא לנו החלמה אלא רק בלבול וכאב לב נוסף.
רוצים מישהו שיחמם אותנו בלילות החורף הקרים או יזיע עלינו בקיץ
צילום: index open
מומלצים
