צום סינמה

כמדי כיפור, מבקרנו ממליץ על סרטים טובים אך עלומים. היתרון: הם יישארו על המדף כשהספרייה תתרוקן. החיסרון: מבקרנו מעט מעפן

למקרה שלא הייתם כאן בכיפורים הקודמים, הקדמה: להלן כמה סרטים טובים שעברו כל כך נמוך מתחת לרדאר הישראלי, שיש סיכוי ריאלי למצוא אותם על המדפים אפילו רגע לפני הצום. כולם מהפלוס־מינוס שנה האחרונה, ואף אחד מהם לא הופץ כאן בבתי הקולנוע או אפילו יצא בדי.וי.די מתורגם לעברית; אם יש לכם בעיה עם היעדר תרגום ו/או שבספרייה שלכם אין מדף מיובאים, אסתפק בלציין שיש יותר מדרך אחת להשיג עותק מתורגם של סרט שאתם ממש רוצים לראות כי הקמרלינג התותח הזה המליץ עליו. קפיש? אז בואו נצא לדרך לפני שמתחילים לסובב פה תרנגולים.

בעצם רגע, קודם מילה על למה יש פה ארבעה סרטי אימה מתוך שבעה טוטאל: ככה.

1. Frozen River (די.וי.די אזור 1 ובלו־ריי). סרט ששתי מועמדויות לאוסקרים מרכזיים - תסריט מקורי, ושחקנית ראשית למליסה ליאו - לא הספיקו כדי לשכנע

איזשהו מפיץ מקומי ללכת עליו. וחבל, כי הוא מין גירסה מחוספסת של "תלמה ולואיז": שתי נשים, לבנה ואינדיאנית, משלימות הכנסה באמצעות הברחה של מהגרים לא חוקיים מקנדה לאמריקה. המתח בא כאן במידה, המלודרמה בקטנה והאקשן במשורה, ומה שמחזיק את כל העסק הוא החיבור בין שתי הגיבורות. למעשה, הפימייל בונדינג עובד כל כך יפה שאפילו לא צריך להיות נקבה כדי להתחבר אליו.

בגדול אני מתעב סרטים שמצולמים בווידאו - ותכלס, HD זה כולה וידאו - אבל חוץ מזה, סרט הביכורים של הבמאית/ תסריטאית קורטני האנט הוא חתיכת הברקה.

2. Fanboys (די.וי.די אזור 1). ייאמר מיד, הסרט הזה טיפה פחות מגניב מאיך שהוא נשמע. ועדיין, הסיפור על חבורת החננות שמתכננת פריצה לחוות סקייווקר

של ג'ורג' לוקאס כדי לראות לפני כולם את "אימת הפנטום" הוא יציאה מספיק חזקה בשביל לפצות על ביצוע שנופל פה ושם. והופעת האורח של סת רוגן ("הדייט שתקע אותי") בשלושה תפקידים שונים? זה רק הזיגוג על חרב האור.

3. Stuck (די.וי.די אזור 1). והנה סרט מוזר בדיוק כמו שהוא נשמע: בחורה שנוהגת כמו שהייתם מצפים מבחורה לנהוג נכנסת בהומלס, שמצידו נכנס ישר

לתוך השמשה הקדמית שלה. ובעצם זהו: הוא יבלה את רוב הסרט בתוך חור בתוך זכוכית, והיא בתוך סרט שלכי תצאי ממנו. לא יודע אפילו אם לקרוא לזה סרט אימה, אימה קומית או קומדיה שחורה, אבל עזבו: תראו את זה בגלל ההומור המרושע וההופעות המוצלחות של מינה סובארי וסטיבן ריאה, לא בגלל השיוך התת־ז'אנרי.

4. Role Models (די.וי.די אזור 1 ובלו־ריי). בכל שנה ונדרי יש לפחות קומדיה אחת שגורמת לי לפקפק בכושר השיפוט של המפיצים המקומיים. בכיפור הזה

זוכה בעוגה הסרט על שני הדפקטים (פול ראד ושון וויליאם סקוט) שעובדים אצל יצרנית משקה אנרגיה, ונשפטים ל־150 שעות עבודות שירות במסגרת של מין פרויקט אח גדול. רק בשביל מערכת היחסים שמתפתחת בין ראד לילד המעפן שהוא מופקד עליו - בגילומו של כריסטופר מינץ־פלאס, שייזכר לנצח כ"מקלאבין" מ"סופרבאד" - שווה לראות את זה. אבל לא, סרט שבו המשפט "תאסוף אותנו בעוד שעתיים" נענה ב"לך תזדיין, מיס דייזי" זה פשוט לא מספיק טוב בשביל מפיצינו.

5. Eden Lake (די.וי.די אזור 2 אבל לא מתורגם, ובלו־ריי כנ"ל). זוג צעיר יוצא לחופשה על אגם מבודד, ומוצא את עצמו מותקף בברוטליות - ובעצם בלי שום

סיבה סבירה - על ידי חבורה של טינאייג'רים אלימים בטירוף. סרט אימה? לדעתי לא ממש, כי האפקט העיקרי שלו הוא לא הפחדה אלא העצבה. בכיפורים קודמים המלצתי כאן על This is England ו"אלפא דוג", וזה מבחינתי המשך ישיר של שניהם: של הראשון במובן של כמה קל להפוך ילדים אנגלים טובים לסוציופתים, ושל השני בקטע של הקלות הבלתי נסבלת של הפשעים האלימים. חזק חזק ונתחזק, הבכורה הבימויית הזאת של העד־היום־תסריטאי ג'יימס ווטקינס.

6. Martyrs (די.וי.די אזור 2 מתורגם לאנגלית, בלו־ריי כנ"ל). זה כבר סרט אימה בלי שום ויכוחים, ואחד החזקים ביותר שראיתי, וראיתי המון. אז כמו

שאומרים, ונשמרתם מאוד לנקבותיכם. אם אתן והן בנויים לזה, מדובר ב־Torture Horror (לא יודע איך לעברת את התת־ז'אנר הזה. זוועתון עינויים?) צרפתי־קנדי שהוא שילוב מהפנט בין אלימות קיצונית, היעדר מוחלט של רחמים כלפי הדמויות ו/או הצופים - וגם, מעשה שטן, מידה של רוחניות מנחמת. עדיף לדעת כמה שפחות, אז אני אשתוק עכשיו; אציין רק שמבחינתי, זה הסרט השני הכי טוב משנת 2008 שלא הופץ בישראל. לגבי הראשון, תקראו הלאה.

7. Let the Right One In (די.וי.די אזור 1 מתורגם לאנגלית, בלו־ריי מתורגם או מדובב לאנגלית). יצא לכם פעם לראות סרט אימה שהוא גם פיל־גוד־מובי? אז הבמאי השוודי תומאס אלפרדסון הצליח לעשות כזה. הסיפור

הוא על נער שנתקל, ודי מתאהב ממבט ראשון, בנערה שהיא בעצם ערפדית. וזהו, מכאן והלאה יקרו אולי שניים וחצי דברים מפחידים; הקטע פה הוא לא זוועות וגועלים, אלא רומן נעורים מגניב בין ילד כאפות ליצורית שאין לה מה לפחד אלא מאור השמש. החיבור בין חברות של ילדים לאלמנטים של אימה הביא לנו בעבר את "נשיכות קטנות" מצד אחד ואת "אני והחבר'ה" מצד אחר לגמרי, והיציאה השוודית הזאת כל כך מוצלחת שהיא מגניבה לא פחות מהראשון - ובי נשבעתי, מרגשת לא פחות מהשני.

עשו מקלחת, לא אהבה

המהדורה האולטימטיבית של "וודסטוק" היא אכן הדרך האולטימטיבית לצפות באירוע הייחודי ההוא שהצליח לאחד חצי מיליון היפים מצחינים

ערן דינר

את "וודסטוק", הסרט זוכה האוסקר של מייקל וודלי, היה אפשר להשיג עד היום בדי.וי.די רק בגירסה מסכנה שכללה את הסרט וזהו. אמנם בגירסת הבמאי הארוכה - כשלוש וחצי שעות - אבל בלי שום תוספות. עכשיו, לרגל חגיגות ה־40 לפסטיבל, יוצאת בהפצה מקומית המהדורה ה"אולטימטיבית" של הסרט (כן, טוב, אני מניח שבשנת ה־50 פשוט ייאלצו לחשוב על סופרלטיב חדש). אנחנו מדברים פה על מארז די.וי.די מרובע או בלו־ריי כפול, ארוך כמו הצום ומשופע בצ'ופרים. אז אני יודע שקמרלינג די סגר לכם את הפינה הזאת עד

בערך ט"ו בשבט, אבל תשמרו גם ל"וודסטוק" איזה שש או שבע שעות פנויות. מצידי שלא יהיה ביום כיפור.

את המהדורה הפושטית מוכרים במשהו סביב 40 שקל, ואפשר לתפוס אותה מדי פעם גם ב"יס". החדשה והמפונפנת - השבח לאל, בגירסה המקומית ויתרו לפחות על מארז העור עם הפרנזים שמוכרים באמריקה והלכו על קרטון סולידי - כבר מסתובבת באזור ה־200, כך ששאלת השווה/ לא שווה תלויה בערך המוסף. לקטגוריה הזאת שייכים רימאסטר לסרט המקורי, ועוד כשעתיים של חומר מהופעות שצולמו אבל לא נכנסו לסרט: The Who, הנדריקס וג'פרסון איירפליין, וגם כמה שבכלל נשארו עד היום בחוץ כמו הגרייטפול דד וקרידנס קלירווטר ריוויבל המשובחים מאוד. כבר הרווחתם. חוץ מזה, בדיסק הרביעי מחכה לכם המייקינג־אוף של הסרט - שהיה פרויקט רק קצת פחות שאפתני מהאירוע שתיעד.

טעות לראות ב"וודסטוק" רק רצף קליפים של להקות של היפים. נכון, ההופעות הן העיקר, ורובן מעולות (אל תוותרו על סליי אנד דה פמילי סטון, סנטנה וג'ו קוקר, ומאידך דלגו חופשי על ג'ואן בא־עז). אבל זה היה גם סרט מהפכני שהכניס לשימוש טכניקת עריכה - מסך מפוצל - שלא נראתה עד אז. כל זה בתקציב של 600 אלף דולר, בלי תאורה, בלי אמצעים טכניים בסיסיים לסנכרון בין הקטעים שצולמו מכמה זוויות לבין הפסקול, במחסור תמידי של פילם ובתוך המון של חצי מיליון בני אדם שלא התרחצו לפחות שלושה ימים.

על כל זה מספרים במייקינג אוף העושים במלאכה עצמם. בראשם הבמאי וודלי (שלמרות ההצלחה, הפרגונים והאוסקר לא עשה מאז כמעט כלום), מפיק הפסטיבל מייקל לאנג, מי שהצליחו לגרד מהאמנים שהופיעו על הבמה ועוד איכשהו איתנו - ואחד מרטין סקורסזה, ששימש פה עורך ועוזר במאי באחת העבודות הראשונות שלו בהוליווד. ערך מוסף? צ'ק.