"למרות המוגבלות, אני אהיה שוטר"

ללירון חבא (28) מקרית-מלאכי, יש חלום אחד - להיות שוטר על מדים. מוגבלותו של חבא שמונעת ממנו עד כה את לבישת המדים, אינה מונעת ממנו להתנדב במשטרת העיר כבר 15 שנה בעבודות שונות במשמר האזרחי, ולבצע עבודות שונות בשיתוף פעולה עם השוטרים השמחים בעזרתו.

לירון הוא בנם הבכור של ציונה ודודי ההורים במשפחת חבא המונה שלושה בנים נוספים. האם ציונה הבחינה בפיגור ההתפתחותי של בנה כבר בגיל 10 חודשים, ואלמלא התעקשותה כי יש פיגור בהתפתחות הילד לעומת ילדי חברותיה שנולדו בסמוך, הפיגור היה מתגלה מאוחר הרבה יותר. חבא התחיל ללכת רק בגיל 5 כשחבריו כבר בעטו בכדור ושיחקו בדשא, אולם למשפחת חבא זו היתה שמחה גדולה. כל שלב התפתחותי אותו חווה לירון לווה בגאווה רבה, עידוד ותמיכה.

"נלחמתי עבור הילד הזה מיום לידתו. החל מהקמת גן ילדים מיוחד לילדים עם פיגור התפתחותי, ועד לכך שהתעקשתי שבני יעבור את כל שרשרת התייצבות לצווי גיוס של צה"ל למרות שידעתי שלא יגויס בסופו של דבר", מסבירה האם ציונה חבא. "כיום אני נלחמת על כך שבני ישולב במערך של פרויקט 'תעסוקה נתמכת' שהמדינה מקיימת עבור נכים להשתלבות בעבודה תוך מענק תמריץ למעסיק. זה חשוב לי ולא פחות ללירון".

כבר 15 שנה מגיע לירון יום יום לתחנת המשטרה כדי להתנדב ככל יכולתו. "אני בעיקר אוהב את הסיור. אני גם מסייע לתייק תיקים, ללכת לדואר, ולמלא כל משימה. אבל אני חולם להיות על מדי שוטר", הוא אומר בשפתו הקשה לעיתים להבנה.

כיום הוא מועסק גם במפעל אופק בעיר המיועד לבעלי צרכים מיוחדים. "זהו פרויקט שנועד לשלב מוגבלים ברמות שונות בעבודה שגרתית עם לווי צמוד. מספר רכז התעסוקה במקום, רפי אילו. "כיום יש לנו 3 מועסקים כאלו, ויש עוד 10 מועמדים להשתלבות בעבודה ובתוכם לירון. יש כאן מעסיקים נפלאים הפותחים את ליבם ועסקיהם כדי לשלב מוגבלים בעבודה". הצעירים בעלי המוגבלות המשתלבים בעבודה נמצאים בלווי ופיקוח צמוד הנועד להגן על זכיותיהם, ואף לאפשר למעסיק לפנות במקרה הצורך כדי לברר פרטים על דרך ההעסקה.

עומד בקפדנות בכל משימה

בגיל 21, בעוד חבריו לקבוצת הגיל השתחררו זה מכבר מהצבא, השתלב חבא בשירות לאומי אותו ביצע במרכז יום לקשיש, במפעל אופק וכמובן במשטרה, שם אין מפקד בעיר שלא הכיר אותו. "הצעיר הזה שבה את ליבי, הוא מסור למשימות שמוטלות עליו, עומד בקפדנות בכל משימה, ויש לו תכונה בולטת של ביישנות וצניעות", סיפר סגן ניצב מכאל חיים המשרת כיום במטה הארצי. "הוא מתבייש מאוד כשמדברים בשבחו. לראות אדם כמו לירון עם כזו נתינה אמיתית ללא כל תמורה זה פותח את הלב".

ציונה חבא מלאת שבחים למפקדי התחנות בעבר וגם כיום, על קבלתו של אלירן לעבודת התנדבות במקום, הפרגון והתמיכה לו הוא זוכה מהם. המשפחה בקשר עם כל המפקדים היוצאים עד היום בשל היחס שהעניקו לאלירן. חבא פנתה בעניינו לכל דמות אפשרית. החל מהמפכ"ל וכלה בשר לביטחון פנים כדי לשלב את לירון במערך השיטור, אך נענתה עד כה בשלילה, בשל מוגבלותו.

אחת הפעולות הקבועות שנהג לירון לבצע בזמנו היה העברת ארוחות למאבטחים של בית הנשיא לשעבר, משה קצב שגר בעיר. המרחק מהתחנה לבית הנשיא אינו גדול. אבל אלירן ראה בכך משימה לכל דבר, וביצע אותה בנאמנות. פעולות אחרות שביצע הן תיוק מסמכים, צילום חומר לשוטרים ובעיקר השתתפות בסיורים של המשטרה בעיר, ואפילו לווי עצורים לבית המשפט. האם ציונה פנתה לארגון אימפא המאגד את השוטרים וסיפרה שבנה מתנדב ורוצה להרגיש ככל השוטרים וביקשה לשלם מס ועד חודשי ומאז גם לירון מקבל מתנה שנתית.

נתינה אמיתית כזאת ללא כל תמורה פותחת את הלב". חבא במרכז התמונה 

ללירון סדר יום עמוס. בבוקר הוא נוסע בהסעה לאופק,  אחר כך מגיע למועדון אק"ים בעיר מספר פעמים בשבוע, בימים הנותרים ובשעות הערב, הוא מוצא זמן להגיע למשטרה לסייע ככל יכולתו. חבא מכונס בעצמו כשאנו מדברים עליו, ומחייך חיוך רחב וכובש כשמזכירים לו את המלחמה שאמו מנהלת כדי שילבש מדים.

"אני מצדיעה להוריו. במקום אחר צעיר כזה היה במוסד. הוא צעיר אנרגטי, אחראי ומסור שיודע לבצע את כל הפעולות הנדרשות ממנו, כולל הוצאת כספים בכספומט" מספרת נרגשת רכזת המתנדבים, גלוריה בן עזרי, "לירון חדור רוח התנדבות בלתי רגילה שקשה לראות. מכירים אותו בכל העיר. לימדתי אותו איך מצלמים מסמכים, איך שולחים בדואר, איך מסתכלים על תדפיסי בנק, הוא מסייע במטבח, בחדר האוכל ולכל עבודה שהוא נשלח אליה. כעת הגיע הזמן שיקבל שכר על העבודה שהוא מבצע. זה מגיע לו".

"אני חולם להיות עם מדים. זה חלום שאני חייב להגשים"

גם ראש העירייה, מוטי מלכה מכיר היטב את חבא ומעיד עליו "זוהי דוגמא ומופת לחברה. על אף מגבלותיו הוא נותן את כל כולו לקהילה ולא בוחל בשום משימה המוטלת עליו. הבחור מודל לחיקוי ואם היו הרבה אנשים טובים כמוהו אז עם ישראל היה נראה אחרת".

לפני ראש השנה הוא הלך לחנות פרחים בעיר ושלח ביוזמתו ובאישור הוריו, פרחים בעלות של -400 שקל לחברים, משפחה ושוטרים שהוא מחבב במיוחד. "אני חולם להיות עם מדים. זה חלום שאני חייב להגשים. בינתיים אני אוהב להיות במשטרה ולעזור במה שאני יכול. השוטרים כולם נחמדים אלי. אבל אני אוהב מאוד את השוטר

דוד יחיא שמצרף אותי לסיורים", הוא מספר בשפה קשה. "אני מאוד אוהב את גם את גלוריה" מוסיף חבא, "היא עושה למעני הרבה דברים. בזכותה אני במשטרה".  

למה דוקא משטרה? אני שואלת והוא לא מהסס "שם אני מרגיש שאני קרוב לקהילה, תורם וגם יודע הרבה דברים", הוא מוסיך בחיוך. האם מספרת שבכל אירוע המשודר בטלוויזיה בו המשטרה מעורבת חבא מרותק למסך, ולא נותן לאיש להפריע.

כאשר מזכירתו של מפקד התחנה התקשרה לחבא לאחרונה לשאול לשלומו הוא היה מאושר. "זה שימח אותי, ככה אני מרגיש שאני רצוי שם, כיף לי להיות שם. עכשיו אני קצת עייף מ'אופק', ואני רוצה להמשיך להתנדב במשמר האזרחי". רפי אילו, רכז ההשמה באופק, הבטיח שהנושא נמצא בטיפול ולירון ישתלב כנראה אחרי החגים בעבודת פיקוח, שאולי סוף סוף תאפשר לו להגיש את חלומו ותעלה אותו על מדים.