להגיד שמאדהאני נתנה בראש אתמול (ב') בבארבי בתל אביב יהיה בערך כמו להגיד שהקיץ הישראלי חמים. על הנייר אמנם היה מדובר בהופעת סתיו, אבל מילים לא יצליחו להעביר את גודל התופעה נוגדת הטבע הזו. החבר'ה הוותיקים מסיאטל, שגילם המצטבר מגיע כמעט ל-180, באו לקרוע לנו את עור התוף.
לא ריחמו על עור התוף (צילומים: דודו אזולאי)
מי שציפה להפגנת בגרות מוזיקלית ונוכחות במה מתונה, כנראה לא באמת מכיר את אגדת הרוק הזו, שמראשית דרכה פשוט סירבה ללכת עם הזרם וברחה מהצלחה כמו מאש. ההופעה בבארבי הייתה מפגן של חוסר דיוק מכוון, כזה שאפיין את מאדהאני לכל אורך דרכה הארוכה והמטונפת.
לאוזן הבלתי מזוינת מדובר היה באסופת שירים רועשת וצווחנית. לעומת זאת, מביני העניין פירגנו לחומר חדש מזן "The Lucky Ones" או "Inside Out Over You", צרחו בכוח את מילות "You Got It" ו-"Good Enough" הקלאסיים ורטטו מעונג לצלילי "Touch Me, I'm Sick", השיר המזוהה ביותר עם הלהקה, ורגע השיא של ההופעה.
מפגן של חוסר דיוק מכוון
והוא לא היה היחיד: "Blinding Sun" האהוב, "Let Me Let You Down" ו-"In n' Out Of Grace" המרומז הביאו לקריאות צהלה שיכולים להגיע רק מגרונם של מעריצים באמת מאושרים.
לראות את מארק ארם, סולן הלהקה, מענטז על במה, זה כמו לראות את איגי פופ. למען האמת, כל חברי ההרכב נראים כמו חבורת ילדי גראז' לא מפותחים וחינניים, שפגעי הזמן לא הותירו בהם כל סימן: ארם וסטיב טרנר הגיטריסט עוטים סקיני ג'ינס על גזרתם הדקה, דן פיטרס המתופף חובש את כובע החובה של מתופפי הרוק האמריקאים מזן צאד סמית'. ורק גיא מדיסון הבאסיסט מדגמן חולצת פלאנל משובצת, כאילו השנה היא 1993 ואנחנו בהופעת גראנג' דחוסה בסיאטל.
מארק ארם. עוטה סקיני ג'ינס
בהקשר זה, דווקא הופעה חיה של מאדהאני מפריכה את הגדרתה הנצחית כממציאת הגראנג'. כן, גיאוגרפית ורעיונית אין ספק כי תרומתה לתחום רבה, ובכל אקורד צורם מסתתרת השראה לשיר שלם של קורט קוביין. אבל חוויית הלייב של מאדהאני דווקא ממחישה את ההבדלים בינה לבין כוכבי הז'אנר: במקום בו אדי וודר, כריס קורנל
או ליין סטיילי השכילו להתאים את עצמם לטעם קהל רחב יחסית, חברי מאדהאני נשארו ילדים שאוהבים לעשות רעש, ולא ממש משנה להם אם מבנה הופעה דורש לפעמים האטה או רגיעה.
מאדהאני של היום היא אותה מאדהאני של לפני 20 שנה – אב טיפוס שמסרב להראות סימנים של התפתחות.
במקרה הספציפי הזה, אגב, מדובר במחמאה.
בשני ההדרנים המתבקשים הם חשפו אותנו להשפעות פאנק אישיות, כשביצעו את "Fix Me" של Black Flag המיתולוגית, והודו לנו בענווה שהיתה דיסוננטית לחלוטין למפגן הביטחון והכוח שהדגימו לאורך הערב. הם סגרו עם "Here Comes Sickness", ושלחו הביתה קהל חצוי: אלה שלא הבינו מילה וציפו לקצת מלודיקה, ואלו שצרחו כל שורה ותו, שחזרו הביתה עם צפצופים באוזניים, חיוך ענק על הפנים ורעש חד ונעים בלב.
