ברכבת הרים עם לב לבייב

שבוע המסחר בבורסה בתל-אביב צפוי להיפתח בצל התנודתיות הגדולה שנרשמה בשני ימי המסחר האחרונים בוול סטריט: ביום חמישי נרשמו עליות שערים חדות ברקע לנתוני הצמיחה לכאורה בארה"ב, אבל למחרת נרשמו ירידות חדות בעקבות פרסום נתונים על ההוצאה הפרטית שאכזבו. עד כאן החדשות מן העולם הגדול. מי שסבור היה שהיציאה מהמשבר עומדת בפתח, צריך להנמיך ציפיות. בעוד מספר ימים יפורסמו נתוני התעסוקה (ליתר דיוק: נתוני האבטלה) בארה"ב והיציאה מהמשבר תיראה רחוקה יותר מתמיד.

לחוסר הוודאות שבעולם הגדול, יש להוסיף את התנודות בישראל הקטנה. גם כאן השבוע הבורסאי הסתיים בירידות, והמסחר ייפתח ברקע לחתימה על הסדר החוב של אפריקה ישראל.

צחוק הגורל: ההסדר נחתם במשרדו של עורך הדין של האוליגרכיה המקומית, השוכן במה שהיה במשך עשרות שנים בית מפ"ם – מפלגת הפועלים המאוחדת. בדיוק באותו בניין התנוססה הסיסמא "לציונות, לסוציאליזם ולאחוות עמים".

לפי ההסכם, בעל השליטה לב לבייב יזרים לחברה סכום של 750 מיליון שקלים ויישאר לבסוף עם אחזקה של כ-52% בחברה. מניית אפריקה ישראל צפויה לרכז עניין רב וכך גם אגרות החוב של החברה. מה יעשו בעלי המניות: ימכרו? ימשיכו להחזיק בהן? ובאיזה מחיר?

אילו המניות, האג"ח ושאת ירקות היו עניינם של האדונים לבייב ועופר, לא היינו טורחים להתייחס להסדרי החוב הללו. אבל במניות ובאג"ח אלה מושקעים חלק מחסכונות הציבור, שאינו מודע לכך תמיד. אבל הממשלה שהפכה את החיסכון הפנסיוני להימור בבורסה יודעת זאת היטב.

פעם, כספי הפנסיה היו מושקעים אצל המדינה וזו נתנה ריבית קבועה של 6.5%. עכשיו היא בידי חברות פיננסיות שמצד אחד גובות עמלה על "אחזקת הכספים" ומצד שני אמורות להבטיח תשואה באמצעות הבורסה. אך מדוע צריך היה לשים כספים אלה, שהם חסכון לטווח רחוק מאוד בידי מנגנון שכל ייעודו הוא רווחים, אבל הוא לא יכול להבטיח אותם לטווח ארוך? מי צריך את זה? לאו דווקא החוסכים. את כספיהם החליטה הממשלה להפקיד בידי בעלי ההון לאחר שהלאימו את הקרנות והפריטו אותן. רק בצ'ילה של פינושה עשו מהלך דומה.

על פי ההסדר שנחתם עם לבייב ושטרם אושר על ידי כל בעלי החוב, בתמורה להמרת חוב של 1.4 מיליארד שקל, יקבלו הגופים המוסדיים כ-33% ממניות אפריקה ישראל. בנוסף, יקבלו המוסדיים מניות בחברות הבנות אפי פיתוח ואפריקה נכסים, תמורת המרה של 1.2 מיליארד שקל מהחוב.

כל ההסדר כולו במבוסס על ההנחה שלבייב תמיד יהיה שם, שהוא ידאג להחזיר את החובות לטווח הארוך ושאף יביא טיפל'ה תשואה למשקיעים. אבל לבייב, שיהיה בריא על 120, הוא שחקן בכלכלה הגלובלית – בדיוק כמו האחים עופר. הוא לקח את כספי החיסכון של הישראלים והשקיע אותם רכישת בניינים בניו יורק ובהקמת הקניון במרכז מוסקבה. ואם הקפיטליזם יאכזב, שוב? ואם קשריו העסקיים המצוינים בקרמלין לא יהיו כתמול-שלשום? ואם בעוד כמה שנים, הוא ייאלץ להגיע שוב להסדר, גרוע יותר מבחינת המשקיעים, בגלל שהתחזיות העסקיות לא בדיוק התממשו?

כאמור, ההסדר נחתם. טרם ניתנה התשובה לשאלה האם המניות יעלו או ירדו. אבל הפרק שנקרא "האוליגרכים הישראלים וחסכונות הציבור" רחוק מלהסתיים. עוד צפויה לנו נסיעה ארוכה ומתישה עם לב לבייב ברכבת ההרים של הקפיטליזם הגלובלי.

ד"ר אפרים דוידי, המכללה החברתית כלכלית