במקביל לאחד הדיונים בדלתיים סגורות שהתנהל בעניינו של יעקב טייטל, התקיים דיון בעניינם של שני פעילי ימין צעירים מיצהר, שקיבלו צו הרחקה מאלוף הפיקוד. חובשי כיפה סרוגה מבוגרים, לצד נערי גבעות צעירים, עמדו זה לצד זה ברחבת בית משפט השלום בפתח תקווה. קשה היה להבחין מי בא לתמוך בצעירים המורחקים מיצהר למי שבא לחזק את משפחת טייטל משבות רחל.
מהבלבול הזה, חששו יותר מכל תושבי ההתנחלות שבשומרון. "במרכז הארץ בטוחים ששבות רחל היא חבורת נערי גבעות, פעילי ימין קיצוני", אמר אחד מתושבי היישוב. "מי יאמין לנו עכשיו שאנחנו אנשים נורמטיביים, שלא יוצאים להפגין בצמתים ולא אלימים? שאם יגידו לנו להתפנות מההתנחלות לטובת מקום אחר, ניקח את המזוודות ונלך. עכשיו, כולם חושבים שבשבות רחל כולם פנאטיים".
הדבק מאחורי התווית שממנה חוששים התושבים, נמשח למרבה צערם באירוע קודם לפני כארבע שנים. באוגוסט 2005 תושב המקום, אשר ויזגן, ירה למוות בארבעה פועלים פלסטינים.
גם אז, הוכה היישוב בתדהמה. איש לא האמין שהאדם השקט ההוא, "שאהב וגידל בעלי חיים", כדברי התושבים, "יאבד את הראש" ויבצע טבח חסר רחמים בפלסטינים. איש לא דמיין, שהתרחיש יחזור על עצמו פעם נוספת - קיצוני עוד יותר.
ארבע שנים אחרי, שוב מקבל היישוב סטירת לחי מצלצלת. מאז התפוצצה הפרשה תושבי המקום לא יודעים איפה לקבור את הבושה. לדברי התושבים, מעצרו של טייטל נפל עליהם כרעם ביום בהיר.
יעקב טייטל, סיפרו כולם, היה אדם שקט ומופנם, "לא משתלב בתנועה", כדברי אחד החברים. אך מאחר שמילא את חובותיו לקהילה תמיד ונהג כלפי אשתו בכבוד ואהבה, לא עורר חשד. "עובדה שאפילו ניתן לו רישיון לנשק, שאפילו אשתו לא ידעה מה הוא עשה בשנה האחרונה", אמרו תושבים. "היו כאלה שאפילו חשבו שהוא סוכן שב"כ", סיפר משה אביטן, גיסו של טייטל.
"האיש לא התחבר לאף אחד", סיפר אחד התושבים, "בקושי 'שלום, מה נשמע'. הוא אפילו לא היה מגיע לתפילות בבית הכנסת, למרות שהוא אדם דתי".
השמועות על העילה למעצרו לא איחרו לבוא. בדיון, שהתנהל בדלתיים סגורות, כבר ידעו כמה מהם במה חשוד השכן. אף על פי שאיש לא ידע מה התרחש באולם בית המשפט, מידע החל לזרום החוצה. "אחד האנשים הבכירים בשבות רחל פנה אליי ואמר, 'אם אספר לך במה מאשימים אותו, אתה תיקח את הרגליים ותלך ולא תחזור עוד'", סיפר עמוס (זיקו) זכריה, שכנו של טייטל, שעזב את בית המשפט, ואמר: "זה הספיק לי".
שעות לאחר הדיון, כינסה הנהלת היישוב את התושבים כדי לדון בהשלכות של המקרה, בעקבות גל השמועות שפשט בסביבתם. ראשי היישוב הציגו בפני התושבים את החשדות החמורים כלפי טייטל, במגבלות הערפל סביב פרטי החקירה. "אלו האשמות חמורות. אם אלו הם פני הדברים אנחנו בבעיה קשה מאוד" נאמר בישיבה.
הלך הרוח ביישוב הפך קודר מרגע לרגע. בבת אחת, מספקנות מוחלטת לגבי מעצרו של טייטל והפשיטה הנרחבת שערכו כוחות הביטחון על משפחתו, החל לכרסם הספק שמא יש אמת בדבר ואכן טייטל מעורב בפשעים החמורים המיוחסים לו. כולם ניסו לשחזר פרטים, לאסוף את הזיכרונות ולמצוא את קול ההיגיון.
פתאום נזכר אחד התושבים במכונית ובה שני אנשים, המציגים עצמם "כעובדי מקורות", משקיפה מהרחוב הראשי אל ביתו של טייטל, במפלס התחתון של הרחוב. "שאלתי אותם מה הם עושים פה, הם אמרו שהם עובדים ב"מקורות". זה היה נראה חשוד והתקשרתי למשטרה ומסרתי את מספר הרכב שלהם. "תירגע זה לא עבריינים, אלא ביטחון", נאמר לו.
רב ההתנחלות, בן ציון עמר, מתגורר בשכנות לבית משפחת טייטל. בית אחד בלבד מפריד בין שני הבתים, בקושי עשרים מטרים. מדי יום היה רואה את טייטל ומברכו לשלום. "הוא בקושי דיבר עברית, רק אנגלית ולכן לא היה לנו על מה לדבר מעבר לברכת שלום מנומסת", סיפר עמר. "שום דבר לא הצביע על זה שהאיש מסוגל לעשות מעשים שכאלה".
עמר הוא אחד האנשים שהונחו לדברר את היישוב, בשעתו הקשה. "זו טרגדיה ועלינו לצאת מזה מהר ככל שניתן ולהמשיך הלאה בדרכנו. אנחנו לא כאלה, יש כאן אנשים טובים, לא קיצוניים. בשני המקרים לא מדובר באנשים שגדלו בקהילה והתחנכו בה. אין להם רב. שניהם באו מבחוץ", אמר.
יחד עם זאת, ברור לעמר שמשהו חולה בשיטה.
שעשב שוטה נוסף גדל בשדה הבריא של הקהילה התורנית שמתיימרת לבדוק היטב את תושביה בוועדת הקליטה. "ברמת הקהילה אין ספק שאנחנו צריכים לעשות חשבון נפש", אמר. "נצטרך לבדוק את עבודתה של ועדת הקליטה ותפקידיה. אבל צריך להבין שבקהילה יש לא מעט בעיות והרבה מאד עבודה. למרבה הצער לא תמיד אפשר להגיע לכל אחד".
לדברי עמר, "כרב היישוב ויחד עם שאר המערכות במועצה, אנחנו מנסים לרפא ולו במשהו את ההרגשה של התושבים פה. אין קשר בין המעשה לקהילה. פה יש מסרים של ממלכתיות, שמירת החוק, אידיאלים. כולם נמצאים במבוכה גדולה. אם החשדות יתאמתו, זה נורא ואיום. אנחנו צריכים להמשיך להתלכד, להתאחד, להתנער מכל מעשה שאינו קשור לקהילה".
