מי משלם על הונאות ביטוח? אנחנו

בשנים האחרונות הפכו הונאות הביטוח למעין "ספורט לאומי". תופעה זו השתרשה עמוק בתרבות הישראלית עד כדי כך שנעלמה הבושה ולעתים מזומנות אנו שומעים בשיחות סלון אנשים המתרברבים על כך שהצליחו להוציא מחברת הביטוח הרבה מעבר לנזק האמיתי.

הונאות חברות הביטוח קיימות בכל תחומי הביטוח. בתקופות של מיתון, נרשמת עלייה ניכרת בניסיונות ההונאה של חברות הביטוח, כשמבוטחים במגוון תחומים, מנסים לצמצם נזקים כלכליים, או להתעשר על חשבון חברת הביטוח. בשנה הנוכחית לבדה, למשל, נרשמה עלייה דרמטית של 30% בניסיונות של מבוטחים להונות את חברות הביטוח במסגרת תביעות לפוליסת נסיעות לחו"ל. מדובר במאות תביעות שנמצאו ככוזבות.

הבעיה היא שהונאת הביטוח כלל אינה מצטיירת כמנוגדת לחוק או כלא מוסרית, וחלק מהמבוטחים אף מודים כי רימו בתביעה, ולא רואים לנכון להביע כל חרטה על כך.

אנו עדים לשחיקה מוסרית של הציבור בכל המובנים בחברה הישראלית, ותחום הביטוח הוא בבואה לכך. הסיבה לעלייה בהונאות הביטוח היא הקלות שבה ניתן לרמות, וכן הסיכון האפסי מול הסיכוי הגדול והאפשרות לעשות כסף קל ומהיר.

אובדן תכשיטים או חידוש המלאי?

הנה כמה דוגמאות להונאות נפוצות מצד מבוטחים:

תביעות כוזבות בגין אובדני תכשיטים: תופעה נפוצה היא טענה לאובדן תכשיט יחיד בשווי של אלפי שקלים, למרות שלא אבד. כל שצריך כדי לגלגל את התביעה הביטוחית הוא ללכת למשטרה כדי לדווח על אובדן - ולקבל אישור על כך. במקרים אלה המשטרה כלל אינה חוקרת, והיא משמשת כ"חותמת גומי" בלבד.

תביעות כוזבות בגין גניבה או אובדן כבודה בחו"ל: ממציאים אירוע שלא היה ולא נברא ומגישים תביעה בסדר גודל של 4,000-8,000 שקל. יש מבוטחים שמרחיבים את הכיסוי הביטוחי רגע לפני הנסיעה, כדי שיכלול גם ציוד צילום יקר, או מחשב נייד. עם שובם לארץ הם טוענים בפני חברת הביטוח כי הציוד היקר נגנב בחו"ל. במקרים אלה התביעה יכולה להגיע לסכום של 20 אלף שקל. המשוכללים יותר מביניהם מגישים מדי שנה תביעה לחברה אחרת, והאמיצים מגישים באותה נסיעה תביעות לכמה חברות ביטוח, מתוך הנחה מוטעית שהדבר לא יתגלה.

פריצות לדירות: חלק קטן מהתביעות בגין פריצה לדירה מבוימות לחלוטין - והם גם המקרים הקלים ביותר לפיענוח. לעומתם, בלא מעט תביעות שמוגשות בגין אירועים אלה, אכן היתה פריצה לבית, אך סכום התביעה המוגש גבוה בהרבה ממה שנגנב בפועל.

גניבות רכב: הרקע לביום הוא מצב הרכב והקושי במכירתו, או מצב כלכלי גרוע של המבוטח שעשוי לקבל את מחיר המחירון של רכבו הגנוב. אמנם חלק מהגניבות אינן מבוימות, אך המבוטח מסתיר את הנסיבות האמיתיות של הגניבה ומסלף אותן, כדי להתאים אותן לפוליסה.

מערכת החוק מפגרת אחר המציאות

בעולם המשפט מקובל לומר כי אדם חף מפשע עד שיוכח אחרת. ניסיונן המר של חברות הביטוח, מביא אותן לנקוט מדיניות הפוכה בתכלית: כמעט כל תביעה המוגשת כיום לחברות הביטוח נבחנת בזכוכית מגדלת, ובמקרים שבהם מתעורר חשד להונאה - נפתחת חקירה מקיפה של משרד חקירות מטעם חברת הביטוח.

מפתיע לגלות שכמעט בכל המקרים שבהם בוצעה חקירה מקיפה במקרים של חשד להונאה - התגלו ראיות שקשרו את המבוטח לאירוע. ושלא יהיו אי הבנות: התופעה חוצה מגזרים ועם המבוטחים שהגישו תביעות כוזבות נמנים עובדי היי-טק, קציני צבא, רואי חשבון, עורכי דין, חוקרים פרטיים, מבוגרים מעל גיל 70, קיבוצניקים, חרדים, רופאים, מורים וכדומה.

בנסיבות אלה אין זה מפתיע שחברות הביטוח לא ממהרות לשלם את סכום התביעה וטורחות לבדוק את מהימנותה. הציבור לעומת זאת טרם הפנים את העובדה שגובה הפרמיות במקרים רבים נגזר מרמת הרווחיות של החברה בכל ענף ביטוח. המשמעות: מספר ההונאות הגדל בהתמדה - משפיע באופן ישיר עם גובה הפרמיה שכל אחד ואחד מאיתנו משלם.

לכל מי שחושב שהוא "דופק את מערכת הביטוח", כדאי לזכור שבפועל הוא פוגע בחבריו, מאחר שההונאות מביאות להעלאת תעריפי הפרמיות. להערכתי, חיסול הונאות הביטוח יכול לצמצם את עלות הביטוח בכ-20%-25%.

היכן שיש פרצה יופיע גם גנב, וכלל המערכת בהתנהלותה יוצרת את הפרצה. ראוי שמערכת המשפט תשקול מחדש את הצורך בהחמרת הענישה ובמיצוי הדין עם הנאשמים.