מה לא נאמר ומה לא נכתב על תלותנו ההולכת וגוברת בטכנולוגיה? שאנחנו בהיסטריה אם שכחנו בבית את הטלפון הנייד, שאנחנו בקריסת מערכות אם האינטרנט חדל מלפעול אפילו לשעה קלה ושאנחנו לא מסוגלים להתמודד עם היעדר חמישה ערוצי סרטים לכל הפחות.
לכאורה הכל נכון, הטכנולוגיה שפיתחנו במשך שנים אכן קמה על יוצריה, והיום אנחנו תלויים בה יותר מתמיד: היעדר הטלפון הנייד יכביד על תיאום פגישות, היעדר האינטרנט יקשה עלינו להתעדכן בחדשות והיעדר ערוצי הסרטים יאלץ אותנו, רחמנא ליצלן, לפתוח ספר. קשה, נכון, אבל לא בלתי אפשרי. אף אחד עוד מת מלשכוח את הנייד בבית, אבל כפי שגיליתי באחרונה, היעדר טכנולוגיה עלול לחסל את הזוגיות.
בראשית היה ירח דבש שיתפרש על פני ערים נבחרות בגרמניה ויסתיים בביתם של חברים בציריך. שלב ה"חושך על פני תהום" הגיע עת התבשרנו שמי שלוקח רכב בגרמניה אבל מחזיר אותו בשוויץ לא זכאי לקבל מערכת ניווט גלובלית, או בלשון העם, GPS. גמגומיי כי נחזיר את הרכב בגרמניה וניסע לציריך ברכבת נהדפו על ידי החמוד, שהודיע כי נוכל לנווט כאבות אבותינו, בעזרת מפות ושילוט דרכים.
| זווית גברית: |
|
| אני אנהיג, אני אנווט (ואת תהיי יפה ותשתקי) / יונתן מורד |
|
הוא נוהג ואת לידו. את קצת בלחץ, לא נעים לאחר לחופה של חברה שלך, אבל הוא רגוע. איש אינו יודע יותר טוב ממנו איך להגיע. הוא הרי היה בפלוגות הסיור של גולני, גשש מלידה, מסוגל לאתר נץ בשמיים מעוננים. והוא נכנס לתוך קלקיליה!!! |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
בנימה רצינית יותר, כל חברינו המשותפים הבינו את בעייתנו, הזדהו איתה ואף חלקו סיפורי אימה משלהם על נסיעה משותפת ללא מכשירי ניווט אלקטרוניים. הורינו, לעומת זאת, לא הבינו את פשר היללות וטענו: "כשאנחנו היינו בגילכם נסענו עם מפות ועצרנו במרכזי הערים לקבל הוראות דרך".
| מבט פילוסופי: |
|
| למה צריכים את הטכנולוגיה כדי לאהוב? / אבינועם בן זאב |
|
למרות שהאינטרנט מבטל את המרחק בין אנשים ומסמל את קץ החיזור, הוא נמצא בחוד החנית של עידון חיי הרגש. איך זה יכול להיות? אבינועם בן זאב מסביר כיצד הטכנולוגיה מעדנת את האהבה והופכת אותה לרוחנית |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
בינינו, הרגשתי נזופה, וההערה הזו הזכירה לי את בת דודתה הרחוקה: "כשאנחנו היינו בגילכם, ספרים היו הטלוויזיה שלנו". הורינו לא הגיעו לסף דמעות בגלל היעדר GPS פשוט כי לא היה. ואם אנחנו כבר בנושא טכנולוגיה והשפעותיה על הזוגיות: הורינו מיהרו הביתה בסופו של יום עבודה כדי לדבר זה עם זה, ולא כדי להיות הראשונים שמגיעים לשלט-הרחוק של הטלוויזיה. הם רבו, אבל לא על ערוצים, הם בישלו ארוחות ולא הסתפקו בחימום שאריות טייק-אוויי ישנות במיקרו והם הצליחו לשרוד חופשות שלמות ללא אינטרנט. אז מה השתנה? האם עצם העובדה שלנו יש טכנולוגיה שלא היתה קיימת בזמנם משמעותית? אם כל אחד מאיתנו כאינדיבידואל תלוי בטלפון הסלולרי שלו כטובע בגלגל הצלה, האם המשמעות היא שגם הזוגיות שלנו שונה מזו של הורינו? ואם כן, האם היא טובה יותר או פחות?
התלות שלנו בטכנולוגיות מתחילה עוד בשלב החיזור: הטלפון הנייח, הטלפון הנייד והאינטרנט. לא זו בלבד שאנחנו מציעים למחזר התורן שלושה ערוצי תקשורת שונים בתקווה לקבל ממנו מסר המעיד על עניין רומנטי, אנחנו גם נותנים סימנים ואותות בכל ערוץ תקשורת: אם הוא יוצר קשר במסנג'ר בלבד הוא לא מספיק רציני, אם הוא לא נותן לנו את מספר הטלפון הביתי שלנו הוא מסתיר משהו וכן הלאה.
בשלב הזוגיות התלות במכשור אלקטרוני אינה פוחתת. להפך: בראשית הזוגיות אנחנו צמודים לטלפון, שולחים עשרות הודעות SMS ומתקשרים ללא הרף, ולוּ רק כדי לשמוע את קולו של האחר. בהמשך מגיעה גם התלות בטלוויזיה. כשלא רוצים לדבר רואים טלוויזיה, כשרוצים לדבר אבל אין על מה רואים טלוויזיה ובלילה, במיטה, מדברים על מה שראינו בטלוויזיה. אפילו אלה המתהדרים בהיעדר טלוויזיה בביתם צופים בשידורים ובסרטים דרך המחשב ומכורים לכל הפחות לסדרה אחת. הטלוויזיה הופכת לרעש רקע בבית, עד כדי כך שמחלישים אותה בעת השיחה ולא מכבים אותה לגמרי. אז עם כל התלות הזו במכשירים אלקטרוניים, עד כמה אתם באמת מתפלאים שללא GPS כמעט התגרשנו אחרי נישואים של שבועיים בלבד?
הזוגיות שלנו לא תלויית מכשור אלקטרוני, ולראיה – לא התגרשנו רק בגלל שאיבדנו את הדרך על כל צעד ושעל. לא הסתכסכנו בגלל שלא היו ערוצי טלוויזיה באנגלית ולא רבנו על הגישה לאינטרנט במלון היחיד בו הוצעה חינם. הזוגיות שלנו תלויית זוגיות. הצלחתה קצרת הימים (עד כה לפחות), טמונה ביכולת של בעלי להבין שהוא לא התחתן עם פרדיננד מגלן וביכולת שלי לצחוק בסופו של יום על כל פנייה לא נכונה שלקחנו. הזוגיות שלנו תלויית זוגיות במובן זה שאנחנו נהנים מהטלוויזיה, אבל מוצאים מה לעשות גם בעת הפסקות חשמל. הזוגיות שלנו תלויית זוגיות במובן זה שאנחנו אוהבים את האינטרנט (מי כמוכם יודעים), אבל במידה.
לכן הטור הזה מסתיים כאן, כדי שאוכל לבלות את הערב הקרוב עם בעלי ולא עם המקלדת.
