שיריה של ספפו יוצאים לאור בעברית

את המשוררת ספפו, בת המאה השביעית לפני הספירה שהתגוררה באי לסבוס שביוון, ושם גם העמידה בית ספר של שירה לבנות, העמיד הפילוסוף היווני אריסטו בשורה אחת עם המשורר הנודע הומרוס. אפלטון, מצדו, כינה אותה "המוזה העשירית".

בימים אלה רואה אור לראשונה בשפה העברית ספר המאגד את שירתה של המשוררת, הנחשבת לגדולת המשוררות של העת העתיקה. את הספר, "מישהי, אני אומרת, תזכור אותנו" (הוצאת "אבן חושן") תרגם מיוונית עתיקה וערך המשורר שמעון בוזגלו, שאף הוסיף מבוא והערות. בוזגלו מודה כי שירתה של ספפו היא זו שהניעה אותו לפני שנים רבות ללמוד יוונית עתיקה.

ספפו, שנטתה לאהבת נשים, היתה תמלילנית, מלחינה, זמרת וגיטריסטית, שחיה בקרב קבוצת חברות בנות

גילאים שונים שניהלו גם יחסים הומו-אירוטיים. שיריה, לדברי בוזגלו, הם "שירי אהבה וחשק, שירה אישית רוחשת חיים ורגש הכתובה בשפה יומיומית ופשוטה".

מרבית שירתה של ספפו אבדה לאורך הזמן. השירים הנותרים קובצו על ידי מלומדים בתקופה ההלניסטית, ומאז ועד ימינו ממשיכים להתגלות עוד ועוד מכתביה, כשלאחרונה נתגלו משיריה על פפירוסים באזור הנילוס.

בוזגלו, חתן פרס יהודה עמיחי לשירה ופרס ראש הממשלה ליצירה, תרגם מיוונית גם את המחזות "איפגניה באאוליס" מאת אוריפידס, "אנטיגונה" מאת סופוקלס, "פיידון" מאת אפלטון, "מדיאה" מאת אוריפידיס והספר "חייו ומותו של סוקרטס" מאת אפלטון.