"ברוכים הבאים לבית המשוגעים!" צורח טום מייגאן, סולן קסייביאן, לעבר חלל "וומבלי ארינה", המפוצץ עד אפס מקום. גם אם הלהקה שלו עוד רחוקה מהסטטוס המלכותי של רדיוהד או מיוז, דבר במופע החדש שלהם לקידום האלבום "West Ryder Pauper Lunatic Asylum" לא מעיד על כך: תפאורה מרהיבה, וידאו ארט מרשים, משחקי תאורה ושחקנים בתחפושות הופכים את המופע של קסייביאן להצגה הכי טובה בעיר כרגע.
קסייביאן. ההצגה הכי טובה בעיר (צילומים: טל אטרקצי)
כל אלה באים לשרת את קונספט המופע, שכמו באלבום מתאר את הדינמיקה בבית חולים לחולי נפש. זה אומר עובדי במה לבושים בחלוקי רופאים, שחקנים שמגלמים את המשוגעים עצמם ולהקה שמציבה שאלה אחת לפנינו הלילה: "באיזה צד אתם?"
דינמיקה של בית חולים לחולי נפש
המופע נפתח באופן חזק וישיר עם "Julie And The Mothman" המצוין, שהיה צריך להיות באלבום ולא בבי-סייד אנונימי. השיר מתחבר הישר ל"אנדרדוג" הטרי. מייגאן מתגלה כפרפורמר גדול ומקצועי, מחליף חולצות וז'קטים צבאיים ומזכיר שלל סולנים בריטים בתנועותיו ובהתרוצצות האינסופית שלו מפינה לפינה על הבמה.
גשם כבד של קונפטי
קסייביאן היא לא להקה שמשחקת על רגש. קשה למצוא ברפרטואר של שלושת האלבומים שלה בלדות משמעותיות גדולות מהחיים. אם כבר, יש יותר המנוני כדורגל. אבל כשהיא מבצעת את "Ladies And Gentlemen" ומקדישה אותה לחברים שכבר אינם, אפילו וומבלי האדיר הופך לכמה רגעים אינטימי ומרגש, אבל לא להרבה זמן. "Shoot The Runner" מהאלבום השני מחזיר מיד את הרעש למרכז.
יותר המנוני כדורגל מבלדות
"לונדון, את עולה באש!" צורח מייגאן ומפציץ בסדרה של להיטים, מ-"Fire" החדש, דרך "The Doberman" עד ל-"Club Foot", השיר שפרץ להם את הדרך למצעדי ההשמעות. בשלב הזה, גם ללהקה וגם לקהל הביתי - שמורכב בעיקר מבריטים שמחים ושיכורים - כבר ברור באיזה צד הם.
לונדון עולה באש
להדרן הם שומרים את "Stuntman" ו-"Vlad The Impaler" המקפיץ (שכולל הופעת אורח של הקומיקאי נואל פילדינג, המחופש לולאד צפש עצמו, אותו רוזן שהווה השראה לאגדת דרקולה).
את הערב הם מסיימים עם "L.S.F", המנון אצטדיונים קלאסי שהופך לרגע של אופוריה מטורפת, כשגשם כבד של קונפטי בצבעי דגל בריטניה שוטף את אולם וומבלי והופך לניצחון מוחץ לצד של הטובים.
בעידן שלאחר מות אואזיס, קסייביאן מוכיחה שהבריטפופ עוד עומד איתן ובגודל טבעי, ושהוא נמצא בידיים טובות. אחרי הופעה לוהטת כזאת בלונדון הקרה אפשר כבר להכריז בגאווה: המלך מת. יחי המשוגעים החדשים.
