עשה את זה בדרכו

אין לו את הקסם או את הקול של פרנק סינטרה, אין לו את הברק של סמי דיוויס ג'וניור או את החספוס של טום ג'ונס, אבל היי, מעבר לנוסטלגיה, פול אנקה הוא פצצת אנרגיה וכשרון, מקצוען אמיתי שגם היום, כמעט חמישה עשורים אחרי שהחל את דרכו, עדיין מתרגש מהמפגש עם הקהל ולא פחות חשוב, עדיין נהנה ממה שהוא עושה ואיכשהו זה מדבק.

פול אנקה אמש בהופעה. חיית במה

המופע הראשון של אנקה בישראל שנערך אמש, צלח גם את האקוסטיקה הבעייתית של היכל נוקיה בתל אביב בזכות הרכב ביג בנד מצוין של 12 נגנים ופול אנקה אחד, שפשוט יודע את העבודה. אם צריך להגדיר את הקונצרט הזה במשפט, הייתי אומרת שמדובר בתזכורת לכך שמתוק ונעים לא בהכרח מכוון לשמאלץ דביק.

זוכרים את "דיאנה"? אנקה מתערבב בקהל

בגיל 68, פול אנקה הוא עדיין חיית במה. הוא נראה מיליון דולר, נשמע מצוין ומהאנרגיות שהוא מפזר על הבמה, אפשר היה להכפיל את הפעילות ברידינג. עושה רושם שאנקה שמח מאוד להיות פה. “סופסוף ישראל", הוא אומר כשהוא מפלס את דרכו לבמה מתוך הקהל, לוחץ ידיים, מפזר חיוכים. הוא שר את "דיאנה". “אתם זוכרים?”, הוא שואל והקהל מחזיר לו בצעקות את מילות השיר. בטח זוכרים. אחרי עוד כמה נגיעות של שירים מתוך הרפרטואר האינסופי שלו שהוא שר מהאולם, הוא מגיע לבמה עם "Destiny". הקהל שר איתו. “תתכבדו", הוא אומר בנדיבות, כולו חיוכים.

"פה זה הדבר האמיתי" 

אנקה אוהב לראות את הקהל שלו נהנה וזה הדדי. רוב השירים זכו בערב המהוקצע הזה לעיבודים חדשים שבתוכם אנקה מרגיש בבית. הוא לא מפסיק לנוע על הבמה. הוא שר, רוקד, מתלוצץ עם הקהל. עוצר להצטלם עם יושבי השורה הראשונה, כל כולו בשליטה. “Adam & Eve”, “My Home Town” ועיבוד נפלא לשיר "All of A Sudden My Heart Sings” שזכה לאינספור ביצועים שונים לאורך השנים ועדיין מרחיב לב. אנקה יודע מה הוא מוכר. הוא מפוכח בכל הנוגע לזמן שחלף. "הקלטתי את השירים האלה לפני הרבה מאוד זמן, כל כך הרבה, שבזמנו ים המוות היה רק חולה", הוא משתעשע על חשבון עצמו.

יודע את מלאכתו ועושה אותה נאמנה

אבל הזמן שחלף לא הותיר בו או בשיריו סימנים, לא גרע מאהבת הקהל אליו. זה עדיין עובד ובגדול. "זה חלום שהתגשם לשיר לכם הערב פה בתל אביב. יש פה כל כך הרבה אנשים, אני לא מאמין שכולכם פה בשבילי”, אמר והודה לקהל על השנים, “אני מברך אתכם על גן העדן הזה שיצרתם מתוך המדבר. לנו יש את לאס וגאס, אבל זה הדבר האמיתי". אנקה מביא איתו את אמריקה, זו שהפכה את השואו לביזנס בזכות המקצועיות, הרצינות והכבוד לבמה ולקהל רוכשי הכרטיסים. הוא שם כדי לעבוד והוא מזיע דליים בלרצות את הקהל בטנגו הצמוד הזה, גם אם זה נראה נונשלנטי.

וגם קצת פולחן אישיות

לפרקים נעשה מאמץ יתר בלחיצה על בלוטת הנוסטלגיה. כמו בשיר "Time Of Your Life”, שנכתב במקורו לפרסומת של קודאק. במהלך השיר מוקרן סרטון שמלווה פרקים שונים בחייו של אנקה לאורך השנים מנעוריו ועד היום. תמונות בשחור ולבן עם סינטרה, תמונות מאחת ההופעות בתוכנית של אד סליבן, תמונות עם סמי דיוויס ג'וניור וחברים נוספים מחזירות את הקהל לימי הלימונדה והסוכריות על מקל. גם על תמונות מחיי המשפחה שלו הוא לא פוסח ולמען האמת, פולחן האישיות הזה מרגיש בשלב מסוים קצת יותר מדי.

עדיין מתרגש מהמפגש עם הקהל

אבל אז הוא חוזר לשנות השמונים. מספר על העבודה המשותפת עם מייקל ג'קסון, איתו כתב במשותף את "This Is It”, שיר הנושא ושם הסרט התיעודי שמלווה את ההפקה האחרונה עליה עבד ג'קסון לפני מותו. הוא ניגש לפסנתר, מנגן ושר. בשלב מסוים מצטרף אליו קולו המוקלט של ג'קסון וביחד הם יוצרים דואט מצמרר. זו מחווה יפהפיה. מאוחר יותר הוא יחזור על רעיון הדואט שיחזיר לרגע לחיים אגדות נוספות כמו סמי דיוויס ג'וניור ו"תכול העיניים", פרנק סינטרה.

אנקה שר את "Put Your Head On My Shoulder” וממיס את הקהל כשהוא יורד מן הבמה ורוקד סלואו עם אחת הנשים בקהל. הוא ממשיך כולו חיוכים לשיר את "Puppy Love” ואת "Someone To Love”. מרים כוס "לחיים" וממשיך בשירים לא פחות מוכרים שכתב לטום ג'ונס, לבאדי הולי ולברברה סטרייסנד. האיש יודע את מלאכתו ועושה אותה נאמנה. הוא עובר מפסנתר הכנף שעל הבמה לגיטרה, מנצח על התזמורת שלו, מוביל את הערב באלגנטיות ובבטחה.

כשהוא מבצע שניים מהשירים שכתב לסינטרה, הקהל דומם. אנקה הוא הדבר האמיתי. צריך גדלות נפש מסוימת וביטחון עצמי לא מבוטל כדי לפנות את הבמה למי שהפך את השירים שכתבת, לשלו. אבל אנקה יודע ששיר אגדי כמו "I did it my way", יהיה לנצח חתום בהיסטוריה של המוזיקה על שמו ולכן הוא יכול להרשות לעצמו להשמיע לקהל את סינטרה. “הוא עשה את זה בדרכו", שר אנקה ומסיים, “עשיתי את זה בדרכי".

(צילומים: דנה קופל ומרב יודילוביץ')