הדוקטור, מלבד היותו אקסי היקר, הוא גם אחד מחבריי הקרובים. הוא מחזיק בארסנל שלו בחור שאיתו הוא יצא בערך בגיל 16, לדייט וחצי. מדובר על פרספקטיבה של כשמונה שנים, והם עדיין חברים טובים"
אין דבר שיותר מחרפן אותי מלשבת במשך שעתיים מול אדם שברור לך שלעולם לא תרצה לראות שוב, ואתה תוהה אם לא היה עדיף לשבת בבית ולעסוק בפעילות מעניינת יותר, כמו להסתכל על שקע חשמל ולחכות שיצא ממנו גמד"
אחוז הדייטים שאכן מתפתח למשהו רציני נמוך כמו הרמה הקולקטיבית של תוכניות הריאליטי. אבל אולי דייטים לא נועדו רק בשביל להכיר את בן הזוג הפוטנציאלי, אלא גם מאפשרים לך להכיר עוד בנאדם שאלמלא כן לא היית מכיר לעולם?
פורסם:
19.11.09, 12:12
אני מסתובב על הכדור כבר קצת יותר מ-27 שנה. אתה מגלה שזה הרבה כשאתה מסוגל להגיד משפט כמו "כשהייתי פה לפני 14 שנה...", או פוגש אנשים, אמיתיים לגמרי, שכשהם נולדו אתה כבר ישבת על ספרי מתמטיקה וחרשת לבגרויות.
מתוך כל השנים האלה, בערך שבע אני מבלה כבר מחוץ לארון
הדחוק הזה. אמנם בהתחלה גרתי בארון והייתי יוצא לסיבובים בשכונה מדי פעם, אבל מיותר לציין שעל הארון הזדכיתי, ואני נהנה מהאוויר הארצישראלי הצח ביומיום שלי.
בשבע שנים אתה פוגש המון אנשים, אם במקומות בילוי, במסגרות חברתיות, בצבא, בעבודה ולפעמים אפילו סתם ברחוב. המון אנשים חולפים על פניך ונעלמים כלעומת שבאו בלי להשאיר עקבות. המון אנשים אחרים עוצרים לרגע ואז ממשיכים הלאה.
אני חושב שכבר ציינתי שאני שונא דייטים מושבע. אין דבר שיותר מחרפן אותי מלשבת במשך שעתיים מול אדם שברור לך שלעולם לא תרצה לראות שוב, ואתה תוהה אם לא היה עדיף לשבת בבית ולעסוק בפעילות מעניינת יותר, כמו להסתכל על שקע חשמל ולחכות שיצא ממנו גמד. לחילופין, לא פחות מתסכל לשבת מול מישהו, לשקוע בחיוך המקסים שלו, לתכנן את החופשה שתחגגו יחד במלאות שנה ליחסיכם, לתהות מה הוא ירצה שיגישו בחתונה שלכם (אני כבר יודע שאני רוצה פתיתים), ובסוף הדייט להתפלל שהוא ירכן לעברך ויתן לך נשיקה שתהפוך אותך מצפרדע לקרפד, רק בשביל לקבל לחיצת יד פושרת, גג חיבוק מנומס, ואתה הולך הביתה ודופק את הראש בקיר עד שאתה נרדם או מאבד את ההכרה.
אתם בטח חושבים שאני סקפטי ומריר. זה לחלוטין נכון, אבל זה לא העניין. אני חושב שסטטיסטית, ניתן להניח שאחוז הדייטים שאכן מתפתח למשהו רציני הוא נמוך כמו הרמה הקולקטיבית של תוכניות הריאליטי באשר הן. אבל מה אם מסתכלים על זה מזווית קצת אחרת?
חברתי מהטור ליד, גולדי הארט,
תמיד מספרת לי על דייטים שלה. לא תמיד יש סיכוי שיקרה משהו בדייט הזה, אבל יש לה כלל ברזל: היא לעולם לא תצא עם מישהו שלא מעניין אותה או מצחיק אותה, והם לפחות ייהנו מערב מעניין או מצחיק, גם אם דרכיהם יפרדו בסוף אותו ערב והם לא יתראו לעולם.
אולי דייטים לא נועדו רק בשביל להכיר את בן הזוג הפוטנציאלי, אלא גם מאפשרים לך להכיר עוד בנאדם שלא היית מכיר לעולם?
קחו לדוגמה מישהו שכונה פה בעבר "הדוקטור". הדוקטור, מלבד היותו אקסי היקר, הוא גם אחד מחבריי הקרובים. הוא מחזיק בארסנל שלו בחור שאיתו הוא יצא בערך בגיל 16, לדייט וחצי. מדובר על פרספקטיבה של כשמונה שנים, והם עדיין חברים טובים.
או אולי מהממת, הנשוי באושר לבן זוגו ומתחזק חברות ארוכת שנים עם מישהו שהוא יצא איתו לדייט, ולשניהם היה ברור מהשנייה הראשונה ששום דבר רציני לא יקרה, כי הם היו עסוקים בלצחוק בציניות מרושעת כל הדייט?
יותר שכרון, פחות חושים, אין מה לעשות, כמעט חמש בבוקר
ואולי אני אקח מקרה קיצוני שלי עצמי, של בחור שפגשתי במסיבה לפני כמעט שנה ללילה של שכרון חושים (יותר שכרון, פחות חושים, אין מה לעשות, כמעט חמש בבוקר, אחרי לא מעט דרינקים, החושים די נעלמים ונשאר השכרון), שהפך לחבר שאפילו התנדב לסבול אותי עשרה ימים בחו"ל?
הרהרתי הרבה בנושא הזה, כשחזרתי מערב בילויים כהרגלי, שם פגשתי מישהו שלא ראיתי הרבה זמן – הוא היה עסוק בענייניו ומיעט לפגוש אנשים. את אותו מישהו הכרתי דרך חבר משותף, והיתה לנו מערכת יחסים משמעותית בת שבוע שלם, שנגדעה מצידו על סעיף אי-התאמה. המהדרין היו לוקחים את רגליהם ומוחקים אותו מספר הטלפונים (והפייסבוק), אבל מסתבר שהצעדים הדרסטיים האלה הם לא הכרחיים. אחרי אותו בילוי צעדנו לנו יחד הביתה והשלמנו כמה חודשים של חוסר קשר. הצעידה הפכה לישיבה על ספסל, שהפכה לשיחת נפש נעימה מהסוג שיכול לקרות רק בשדרה תל אביבית בשעות הקטנות של הלילה.
כשנפרדנו לשלום בחיבוק חם, הבנתי שבן זוג לא היה יוצא מהשבוע ההוא, אבל חברות אמיצה – אולי.
אז אולי לא אצליח לשכנע את עצמי לצאת לדייטים בשביל הצ'אנס שאכיר חבר טוב חדש, אבל תקשיבו, זה בהחלט יכול להיות בונוס.
