למה לווייתנים עולים לחוף?

לעתים קרובות, אני משווה את עליית הלווייתנים לחוף לתאונת דרכים: דברים רבים יכולים לגרום לתאונה, אך התוצאה הסופית זהה. אנו מסוגלים לקבוע את הסיבה לעלייה לחוף רק בכ-50% מן המקרים. מתוך אלה, לפעמים הסיבה מובנת מאליה, למשל כשפגיעה מספינה מותירה שברים ופצעים אופייניים על גופו של בעל החיים.

בצפון מזרח ארצות הברית, דלקת ריאות וטראומה לאחר סופות הן סיבות נפוצות. אנו רואים גם סוגי טראומה נוספים, כגון התקפת כרישים או אפילו תקיפות מצד בני אותו מין ביולוגי. חומרים מזהמים מעשה ידי אדם או רעלנים טבעיים, כגון רעלים מאצות המשפיעים על מערכת העצבים קשורים אף הם לעלייה המונית לחוף. היו שהציעו גם שיבושים בשדות המגנטיים וגלי צונאמי כסיבות אפשריות.

כמה מן המקרים המרתקים ביותר מקורם במחלות ובבעיות התפתחותיות. אנו מבחינים במקרים של טפילים ומחלות חמורים בהרבה מאלה של חיות הבית או בני האדם. מפתיע לראות פרטים ששורדים זמן רב כל כך עם פגיעות כאלה.

מכשירי סונאר צבאיים תרמו, ללא ספק, לכמה מקרים שאירעו לאחרונה שבהם עלו לחוף לווייתנים ממין מסוים, לווייתני מקור, אך אין עדויות לכך שסונאר משפיע על כל מיני הלווייתנים. מעניין שסונאר משפיע כנראה רק על לווייתני מקור ורק במקומות ספורים - מה שמעורר תקווה שיהיה אפשר לפתור לפחות את הבעיה המסוימת הזאת.

יש גם מקרים שאין להם תשובה אחת ברורה. כיום נעשה שימוש בטכניקות אבחון מקובלות ברפואת בני אדם, כגון סריקות CT ו-MRI או בדיקות מולקולריות, כדי לשפר את הבנת הסיבות לעליות לחוף.

ידוע לנו על מקרים של לווייתנים שעלו לחוף עוד בימיו של אריסטו, ומכאן שרוב המקרים הם תופעות טבעיות. הדבר מעלה את השאלה: אם אנו מתעקשים להחזיר את הלווייתן לים, האם איננו פוגעים באוכלוסיית הלווייתנים? אם מדובר בפרט חולה, מה אנו מעוללים ללהקה? אינני מציעה להפסיק לשקם את בעלי חיים כשהדבר אפשרי, אך זהו נושא חשוב שיש לייחד לו מחשבה.

מה אפשר לעשות?

מצד אחר, אם פעילות אנושית דוחפת את הלווייתנים לעלות לחוף, עלינו לדעת על כך כדי להחליט מה לעשות בעניין מזהמים, נתיבי ספנות ורעש. האם אנו תורמים באופן כלשהו להידרדרות בריאותן של אוכלוסיות המצויות במצב קריטי, כגון לווייתן רייט הצפוני שנותרו ממנו פחות מ-400 פרטים? אנו בהחלט מקבלים יותר דיווחים על עליות לחוף, וכרגע בודקים אם אכן מדובר על יותר מקרים כאלה או פשוט על יותר דיווחים באזורים מסוימים.

לעתים, בלי קשר לסיבה, האפשרות המעשית היחידה היא להרוג את הלווייתנים כדי לקצר את יסוריהם - כפי שנעשה במאי 2009, כשלווייתנים מסוג עב-שן קטלני, שנסחפו ליבשה על יד קייפטאון שבדרום אפריקה, מנעו כל ניסיון להחזירם לים.

דמיינו לכם את המאמץ הדרוש להשיב אותם למים בתנאי חורף. הם אמנם גדולים, אבל במובנים מסוימים הם גם עדינים. לדוגמה, חול או מים שנכנסים לחור הנשיפה שלהם במהלך ההעברה משפיעים כמו מים שנכנסים לאף שלנו. אם מצליחים להעביר את בעל החיים לים והוא מתרחק בשחיה אך מתעייף וחוזר פעמיים או שלוש, חייבים להחליט אם הוא יוכל לשרוד או שהוא סובל, ואז על הווטרינר לסיים את חייו בדרך הומנית.

הכתבה פורסמה בגיליון נובמבר של המגזין "סיינטיפיק אמריקן - ישראל" בהוצאת אורט