אם כבר טלוויזיה - לפחות שילמדו חשבון

"בכל הזדמנות בחיים בה אתם מוצאים קשר לעולם המספרים, קחו אותה כהזדמנות טובה לעסוק בו", מציעה להורים ד"ר שרה הרשקוביץ', ראש תחום מתמטיקה במטח (המרכז לטכנולוגיה חינוכית). "חשוב לראות את נושא החשבון באופן רחב בעולם שמסביבנו. אם פעם דיברו על פתרון בעיות ואחר כך על כתיבת בעיות, היום מדברים על חיפוש בעיות, כלומר להסתכל על העולם בעיניים מתמטיות".

מי שצפה בערוץ ניקולודיאון היום בשעה 7:15 פגש לראשונה את החברה החדשה של דורה. קוראים לה מיה, היא ישראלית והיא רוצה ללמד ולקרב ילדים בגילאי 3-7 לנושא החשבון. המומחים, דרך אגב, מתעקשים על המושג מתמטיקה גם בגיל הזה.

"המטרה היא שילדים יעסקו במושגים מתמטיים בדרך חביבה וחוויתית", מסבירה ד"ר הרשקוביץ'. "הכוונה היא להעביר את נושא המתמטיקה באופן עמוק, חוויתי ונעים. ככל שיותר ילדים יבואו לבית הספר עם הבנה עמוקה, גם על חשבון שליטה במספרים גבוהים, המשך הלימוד יהיה מאוד משמעותי. הדגש שלנו בפיתוח הסדרה היה מעט תכנים ולעומק".

קודם כל - להבין משמעות

מיה וחברה הג'ירף מֶטֶר הם צוות "חיש חשבון" הנחלצים בכל פרק לעזרת גיבורים מצוירים הנתקלים בבעיות שונות. הכול מתחיל כאשר הקוביות על השטיח בחדר של מיה נדלקות וזה סימן לכך שמישהו זקוק לעזרתם. "צוות חיש חשבון, לכל בעיה מוצא פתרון" וכך הוא עוזר למשל לצב שצריך למסור גלידה לבית מספר 8. ביחד הם מגיעים לבית מספר 3 ומנסים להבין לאיזה כיוון ללכת. בטוויסט מקורי ומפתיע בעלילה מתברר שהבית נמצא על העץ.

"ישנם ילדים המגיעים לכיתה א' ומיד נוצרות אצלם בעיות בחשבון. לרוב, זה לא אמור לקרות", אומרת עפרה רזאל, מנהלת האתר "הסוד של מיה" ואחת משלושת יוצרי הסדרה, שפותחה על ידי מטח, ניקולודיון והטלוויזיה החינוכית. "לפעמים יש חוסר הבנה של המונח מוכנות הילד לכיתה א' בתחום המתמטיקה. חיבור וחיסור הם הנושאים האחרונים החשובים ברשימה. מה שחשוב זו ההבנה העמוקה של המשמעות.

"ההתחלה היא כמובן המנייה, לא במובן של לשיר את המספרים, אלא לדעת למנות חפצים. אחר כך חשוב נושא ציר המספרים, כלומר היחסים בין המספרים, הערכת כמויות, בניית קבוצות ועוד. כשאתה מבין את המהות של היחסים בין המספרים למשל, יש לך הבנה עמוקה. לעומת זאת, ילד יכול ללמוד לחבר ולחסר מבחינה טכנית, מבלי להבין לעומק את המשמעות של מה שהוא עושה".

בשבילו זה דני

די מרענן לגלות שפותח תוכן טלוויזיוני נוסף שיש מאחוריו חשיבה חינוכית ולא רק אינטרסים כספיים של מכירת מוצרי זיכיון. כבר הוצגו ממצאים מזעזעים על שעות הצפייה של ילדי ישראל בטלוויזיה ומעבר לכמות יש את עניין האיכות. אם ילד ירצה לאכול כל הזמן שוקולד, ניתן לו? אם כך, מה עם בקרה של תכני טלוויזיה?

"אני יכולה להגיד שיש תכנים מצוינים ויש הרבה זבל לשמו", עונה רזאל. "בהערכה גסה, 2/3 מהתכנים הם לא איכותיים וכ-1/3 איכותיים. הבעיה של הדור שלנו היא שהטלוויזיה נעשתה בייבי סיטר והיא דלוקה נון סטופ. מעבר לכך שעדיף שבזמן הזה הילדים יעשו דברים אחרים, הורים צריכים להיות סלקטיביים בבחירת התכנים לילדיהם. אני חסידה גדולה של ה-V.O.D וה'יס מקס', המאפשרים לצרוך תכנים טלוויזיוניים על פי בחירה, במקום לשבת כמו זומבי מול הטלוויזיה. לצערי, הילדים אוהבים גם זבל וזה שהם אוהבים משהו, לא אומר שזה מה שצריך לאפשר להם.

"'הסוד של מיה' מבחינתי זה כמו 'בשבילו זה דני ובשבילך זה חלב'. זה רעיון מאוד מכריע בסדרה ובאתר. בשביל הילד הצפייה בסדרה היא כיף. זה מצחיק אותו, מעניין אותו ונעים לו. תוך כדי כך, הוא מקבל כלים להבנה עמוקה של הנושא. מעבר לנושאי מתמטיקה, השתדלנו לשלב בסדרה תכנים רבים נוספים כמו זהירות בדרכים ומדעים. בכל הזדמנות שיש, אנחנו משלבים בדרך אגב, דברים נוספים, כמו למשל העובדה שמכיוון תזוזת העלים ניתן להסיק על כיוון הרוח".

"נכון, אבל זה מדבר אליהם", עונה רזאל. "חשוב לזכור שבגילאים הללו קיימת שונות מאוד גבוהה בהבנה של הילדים".

"בשנים האחרונות המגמה הייתה להפוך את הגן לכיתה א'", אומרת הרשקוביץ', "מה שהכניס את הגננות, ההורים והילדים ללחץ מיותר, הגביר את התחרותיות ופרנס מוסדות של הכנה לכיתה א'. "עכשיו במשרד החינוך חוזרים בחזרה ומבינים שיש הבדל בין תפקיד הגן לבין תפקיד כיתה א'. זוהי גם הסיבה לכך שאחוז הילדים הלא מוכנים לכיתה א' ירד".

"משרד החינוך אומר מה, אבל לא אומר איך", עונה הרשקוביץ'. "ישנן סדרות רבות שכולן מחייבות אישור של משרד החינוך. בית הספר בוחר את הסדרות המתאימות לו על פי הפילוסופיה שלו. מעבר לכך הפרשנות בשטח של המורה לחומר, היא קריטית ודרמטית. כשאני נכנסת לכיתות שונות בהן לומדים בעזרת ספר שאני עצמי כתבתי, בכיתה אחת אני נהנית עד הגג ובאחרת בא לי לבכות".

• לאתר "הסוד של מאיה" לחצו כאן .