שתף קטע נבחר

ניו לוק

כבר שנים שלוק בסון הוא לא הבמאי חובב האלימות מימי "ניקיטה", "ליאון" ו"האלמנט החמישי". לרגל הגעתו של הסרט השני בסדרה לארץ, תפסנו אותו לשיחה על סרטי ילדים, על העבודה עם סנופ דוג ופרגי ועוד

באמצע שנות ה-80 הצמיח הקולנוע הצרפתי שלושה יוצרים פוסט־מודרניסטים צעירים ומוכשרים אך שנויים במחלוקת: ז'אן־ז'אק ביינקס ("דיווה", "בטי בלו"), ליאו קאראקס ("זה אצלה בדם") ולוק בסון ("רכבת תחתית", "הכחול הגדול"). החבורה שאבה את הסטייל שלה מהקליפים שהחלו לרצד אז, ממיתולוגיות, מאגדות, מקומיקס ומכל מה שהוא חלק מהתרבות הפופולרית.


בסון. כבר לא שנוי במחלוקת? (צילום: אלי אלגרט)

 

השלושה יצרו סרטי פולחן אופנתיים מסוגננים מאוד, שהתחבבו על לא מעט מעריצים. על רקע האהדה שלה זכו, המשיכו מתנגדיהם לטעון כי מדובר בקולנוע שטחי, מזויף, מלאכותי וריקני.

 

בסון, שהיה ילד הרע מכולם, הפך למצליח מבין השלושה והוא גם היחידי שהשכיל לשרוד. סרטו "ניקיטה", על צעירה אלימה ומסוממת שנשלחה למאסר עולם וגויסה על ידי השירות החשאי, זכה להצלחה קופתית בארצות הברית, והוליווד כדרכה, מיהרה לעשות לסרט גרסה אמריקאית ואף עיבוד לסדרת טלוויזיה.

 

בשנים האחרונות ביסס בסון את מעמדו כמפיק משגשג (סדרת הסרטים "טקסי" למשל) והתמחה בסרטי אקשן וריגול ("ליאון", "האלמנט החמישי"). כמו כן הוא התמסר לבימוי הטרילוגיה "ארתור והמינימונים", המתרחשת בשנות ה-60 ומשלבת שחקנים בשר ודם ואנימציה.

 

ארתור חוזר לממלכה

הטרילוגיה עוסקת בארתור (פרדי היימור), ילד עתיר דמיון שגדל אצל סבו וסבתו, מאחר שהוריו משוטטים בדרכים ולא ממש אכפת להם ממנו. יום אחד נקלע ארתור לעולם המינימונים - יצורים זעירים החיים מתחת לאדמה, והוא מתכווץ והופך לאחד מהם. בימים אלה מגיע אלינו הסרט השני בסדרה: "ארתור – נקמתו של מלתזר" (המוצג רק בדיבוב לעברית), שבו חוזר ארתור לממלכת המינימונים אחרי שקיבל מהם קריאה לעזרה.

 

במהלך מסעו בעולמם הוא צריך להתמודד עם מזימותיו של מלתזר, הרודן המפלצתי. "עכשיו יש לי יותר ניסיון באנימציה וזה בהחלט עוזר", אמר לוק בסון בראיון טלפוני מפריז. ל'נקמתו של מלתזר' הגעתי הרבה יותר מנוסה, ולכן גם הייתי הרבה יותר משוחרר".

 

למה בחרת להתמסר בתקופה האחרונה לטרילוגיה "ארתור והמינימונים" ולהזניח דברים אחרים?

 

"אני חושב שהתאהבתי בדמות של ארתור, ומה אפשר לעשות שכשהאהבה מכה בך".

 

מה גרם לך להתאהב בו כל כך?

 

"העובדה שהוא חי בשני עולמות: הוא ילד החי בעולם הרגיל למעלה, שם הוא כמעט לא יכול לעשות דבר, אבל כשהוא הופך להיות קטנטן ומצויר הוא יכול לעשות הכל. מצד אחד הוא ילד נורמלי, ומצד שני הוא יכול להציל את הנסיכה. זה החלום של כל גבר".

 

אתה מוצא דמיון כלשהו בינך לבין ארתור?

 

"בשנות ה-60 הייתי ילד בן 12-10 ואני זוכר היטב ובבהירות את התקופה הזאת. הענקתי הרבה מזכרות אישיות לדמות של ארתור: גם אני הייתי ילד מיוחד, גם לי היה כלב בשם סוקרטי, וכמו לרוב הילדים, גם לי היו מערכות יחסים גרועות עם הוריי שהיו עסוקים.

 

אני מכיר היטב את הבדידות של ארתור - במהלך היום הייתי לבד והעברתי את הזמן במשחק עם אבנים ועצים. המצאתי לעצמי עולם דמיוני. וממש כמו ארתור, גם אני ניהלתי מערכת יחסים נהדרת עם סבא וסבתא שלי, בגלל שלהם היה זמן להקדיש לי".

 

אם ב"ארתור והמינימונים" השתמשת במדונה ובדייוויד בואי כמדבבים, הרי שב"נקמתו של מלתזר" אתה נעזר בשירותיהם הטובים של פרגי, לו ריד וסנופי דוג. למה יש לך חולשה לזמרים?

 

"לזמרים יש קולות טובים שמתאימים מאוד לדמויות. בדרך כלל הם יודעים איך לדבב ולשחק עם הקול שלהם".

 

ואיך היה לעבוד איתם?

 

"הם מאוד שונים אחד מהשני. לו ריד הוא חתיכת טיפוס. בהתחלה הוא היה סגור ומרוחק, אבל אחרי כמה שעות הוא

היה מאוד מתוק. היה תענוג לעבוד עם פרגי, היא חמודה ומקסימה, פשוט מלאך. גם סנופי דוג יודע לעבוד. כשאתה אומר למוזיקאים האלה 'אנחנו מתחילים את העבודה ב-9:00 בבוקר', הם מתייצבים כבר ב-8:45.

 

אני אוהב את המקצוענות והחריצות הזאת. הם התנהגו בדיוק ההפך מהדימוי שיש לסלבריטאים ולמוזיקאים. אנשים אומרים: 'הו, כוכבים וזמרי ראפ הם אנשים עצלנים שאוהבים לאחר', ותאמין לי שבמקרה שלנו זה היה בדיוק ההפך".

 

את הראיון המלא עם בסון ניתן לקרוא בפנאי פלוס החדש

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
לאתר ההטבות
מומלצים