למה כולם את אנה עוזבים

סוגיות הקשורות בזנות פוקדות לא פעם את סדר היום התקשורתי, אך רוב הציבור לא ממש מתעניין בנשים העלומות, ולא משער בנפשו כיצד נראה יום ממוצע בחיי זונה בישראל.

"הצד המואר של הירח" (רסלינג) מספק הזדמנות נדירה להתנער ממיתוסים עיקשים על זנות וללמוד מקרוב על התעשייה. את הספר כתבה אישה אמיצה המתכנה "אנה", שהצליחה בעמל רב להיחלץ מסבך הזנות, ובאמצעותו היא פותחת שער לעולם שרובנו מסרבים להסתכל לו בלבן של העיניים.

לא מחכות לאיזה ריצ'ארד גיר (צילום: AP)

אנחנו מהלכים ברחבי העיר ונתקלים מדי יום בכרטיסי הביקור של מכוני הבריאות/עיסוי/ספא (בעברית לפני כביסה: בתי זונות). הכרטיסים, שהפכו לחזון עירוני נפרץ, מתגוללים ברחובות, אך הדורכים עליהם כעניין שבשגרה לא בהכרח נותנים את הדעת על המערך המשומן של סחר ופגיעה בכבוד האדם שהם מייצגים.

אנה, הנפש מאחורי התמונות האילמות, מאפשרת לכולנו להתוודע באופן בלתי אמצעי לתהומות הקיום מהן נולדת הזנות ולמצוקה הגדולה שהיא גוזרת על העוסקות בה. "רגשות הם אויב מספר אחת בעבודה הזאת", היא כותבת ומתארת את שגרת היום המאוסה, הכוללת עשרות גברים אדישים, מכל השדרות החברתיות, שעושים בה שימוש, מבלי להרהר בהשלכות על נפשה וגופה של נותנת השירות.

לשקר כדי שלא יכאב

כדי לשרוד כל יום, שדומה עד ספחת לקודמו ולזה שיבוא אחריו, וגם במהלכו איש לא יתעניין בשלומה, נדרשת אנה לתעצומות של שכחה והדחקה, לניתוק של ממש מהגוף שסופג את האלימות המופעלת עליו שוב ושוב, וכן להעמדת פנים. "אין שום עונג בלשכב עם פרטנרים רבים בזה אחר זה, בלספק מינית גברים שמעולם לא הייתי נכנסת איתם למיטה אלמלא מצוקתי הכלכלית". אנה למדה לשקר: לגברים שלא רוצים לדעת, ולעצמה, כדי שלא יכאב.

בחברה אלימה כשלנו לשקרים יש רגליים של אצן אולימפי, כך שצעדי חקיקה למיסודו הפורמלי של פשע הזנות בישראל נתמכים על-ידי חברי כנסת ואזרחים רבים מדי, הנוטלים חלק בחרושת הזו. תהליך ריפוי כמו זה שעברה מחברת "הצד המואר של הירח" - יש בכוחו לנקב את בלון התודעה הכוזבת המושלת בשיח הציבורי.

לזנות יש רק צד אפל (צילום: AFP)

אנה מספקת תובנות המאירות באור עכור את ההתהדרות שלנו בחברה דמוקרטית, בה מתקיימת ללא הפרעה היררכיית הבשרים, בה משועבד גופה של אישה ומוכפף לצרכיו הבלתי מעורערים של הגבר.

"כשאתה שוכב עם זונה, אתה סוחר בגוף שלה", כותבת אנה לכל מי שסבור שהאחריות שלו פגה עם הפרידה מסכום הכסף שמאפשר שימוש באישה. היא מתרעמת על התפיסה שזנות היא משלח יד ככל המקצועות, ומתארת מפגשים שלא מותירים מקום לספק בדבר ההשפלה המובנית בה.

למשל, כשלקוח ביקש ממנה לעמוד תחת המנורה ולפתוח את פיה; "הרגשתי כמו סוסה שבוחנים את מצב שיניה לפני שקונים אותה". למען הסר כל ספק, מצרפת אנה ליומנה את אינוונטר המחלות בהן צפויה כל עוסקת בזנות להידבק (איזה עוד מקצוע חושף את עובדיו לסכנות מהסוג הזה?).

לפנטזיה מחירים גבוהים

ספרה של אנה הוא קריאת חובה, בייחוד למי שחושבים שזונות עושות כסף קל, מהיר, ושהן נהנות מהמפגשים שמזמן להם ה"מקצוע" שבו לכאורה בחרו. זהו ספר שיש בכוחו לערער תחת היסודות המורגלים של החשיבה הרווחת על אודות השוליים.

לקראת סוף היומן מתארת אנה את מאמצי השיקום שלה, הכוללים טיפול צמוד, נסיעת ריפוי לחו"ל וניסיון לנהל קשר יציב ואוהב עם גבר. בדרכה להגשמת חזון של איכות חיים, לומדת אנה לגלות כי אימי העיסוק בזנות והנזקים שהיא חוללה לא מרפים. אכן, פרק השיקום לבדו מלמד רבות על הענישה המשוכללת המופעלת על כל אישה בעולם הזנות – בין אם היא זונת רחוב ובין אם היא זונה "אקסלוסיבית" – ועל אתגר השיבה מגלות הגוף.

יותר מחוויה אישית

הוצאת רסלינג יכולה הייתה לדאוג לעריכה מוקפדת יותר, ולטפל בפערי הסגנון המוטבעים בטקסט, אך הסולם

הערכי לפיו ראוי לשפוט את הספר הוא לא בהכרח אסתטי. חשיבותו של היומן שכתבה אנה מרחיקה הרבה מעבר לחוויה האישית של מקרה פרטי כזה או אחר, והאמיתות שהיא מפיקה עשויות לפגום בתפיסת העולם שמפקירה נשים ונערות לעבדות מין, שדנה אותן לאבדון חברתי תוך סירוב עיקש להכיר באחריותה לסבלותיהן.

הקריאה ב-160 עמודי הספר תוליד אולי תובנות על יחסי כוח בין-מגדריים, תהפך כנראה קרביים ותסלק ודאי מכל לב את הציפייה להופעת ריצ'ארד גיר מקומי בחריקת בלמים מפוארת, וחצי המלכות לנערה שעל הכביש.

"אנה, הצד המואר של הירח: מעולמה של אישה צעירה במעגל הזנות בישראל", הוצאת רסלינג, 2009, 161 עמ'

לכל כתבות המדור לחצו כאן