שתף קטע נבחר
75
הכי מטוקבקות
    הטרוריסט בעל תשע הנשמות
    כבר 17 שנה שהוא מתכנן, יוזם, ולפעמים גם משתתף, בפיגועים ברחבי העולם. הוא אחראי לפיצוץ שגרירות ישראל בבואנוס-איירס, להתקפה על בסיסים אמריקאיים וצרפתיים בלבנון, לחטיפות בני-ערובה ומטוסים ולפיצוץ שגרירות ארצות-הברית בביירות. הוא מקפיד להחליף את אנשי צוותו ואת מקום מגוריו, כך שסוכנויות הביון בעולם אינן מצליחות לאתר אותו. בחודשים האחרונים, מחשש לחייו, עבר באיראן סדרת ניתוחים פלסטיים. רונן ברגמן מספר את כל מה שמותר על רב-הטרוריסטים, עימאד מורנייה

    "במקום אחר, בזמן אחר ועם ילדות אחרת היה עימאד מורנייה מקים סטארט-אפ", מחייך 'המייג'ור'. "מדובר באחד המוחות היצירתיים והמבריקים ביותר שפגשתי. אדם עם הבנה עמוקה, תפיסה טכנית מצוינת וכושר מנהיגות. לצערנו, הנסיבות האישיות והגאו-פוליטיות הובילו אותו לתעל את הכשרונות המצוינים האלה לנתיב של הרס ודם". רב-סרן דוד, המכונה 'המייג'ור' בפי הלבנונים, עמד בסוף שנות

    השמונים ותחילת שנות התשעים בראש הבסיס הגדול בצפון של יחידה ‭,504‬ יחידת הפעלת הסוכנים של אמ"ן. מתוקף תפקידו היה ממונה על תיק מורנייה ביחידה.

     

    רבים בישראל ובעולם עוסקים ועסקו בלימוד דמותו של מי שכונה "קרלוס האיראני", המתחרה הרציני ביותר של אוסאמה בן-לאדן על תואר 'הטרוריסט המסוכן ביותר בעולם'. זו הייתה ועודנה מלחמת מוחות מרתקת, ערמומית ואכזרית מאוד. למרות ניצחונות נקודתיים באיסוף ובסיכול מודיעיני, הרי שמורנייה ניצח בקרב: הוא עדיין בשטח, פועל ובועט, וקצרה ידן של ישראל וארצות-הברית מלעצור את פעילותו מלאת ההשראה ועקובת הדם. גורם הקשור במודיעין הבריטי הודה השבוע במבוכה שלמרות העניין הרב שמגלה הממלכה המאוחדת ב"מר מורנייה", כך הוא קרא לו, אין להם מושג איפה הוא נמצא ומה בדיוק הוא מתכנן. בכל אופן, בשבוע שעבר נקשר שמו של מורנייה בחטיפת אלחנן טננבאום.

     

    פעם, כשייפתחו התיקים הסודיים ביותר של קהילת המודיעין הישראלית, יופתעו בוודאי ההיסטוריונים של אז מעליבות החדירה המודיעינית של ישראל לתוך החיזבאללה. ג'יימס בונד הישראלי, יתברר אז, לא היה יותר מהמפקח קלוזו. ישראל ניגפה מול חיזבאללה יום-יום ושעה-שעה בלבנון. את המחיר של כמעט אפס מידע מודיעיני על פעילות הארגון שילמו חיילי צה"ל בחייהם. החיזבאללה אינו אש"ף המבורדק. זהו אויב קשוח, מאומן, שלמד שיטות עבודה מהמודיעין האיראני והציב אתגר גדול מאוד לשב"כ, לאמ"ן ולמוסד. האדם המרכזי בהפיכת חיזבאללה לארגון שכזה הוא עימאד מורנייה.

     

    כבר לפני הנסיגה מלבנון התריעו באמ"ן על תכנון של החיזבאללה לעבור שוב לפעילות טרור בחו"ל בהשראה ובסיוע איראניים. בישראל נודע לפני כשנה כי מורנייה נפגש עם בכירי המשטר האיראני. בעקבות הגילוי הזה ומידע נוסף פרסם ראש-ממשלת ישראל, אהוד ברק, הודעה פומבית שבה דיבר על חשש גדול לפיגועים נגד מטרות ישראליות וזרות בחו"ל. בשיחות סגורות אמר ראש חטיבת המחקר באמ"ן, תא"ל עמוס גלעד, הידוע כנושא הדגל האנטי-איראני במערכת הביטחון: "אנו עדים בתקופה האחרונה למעורבות חסרת תקדים של איראן בייזום ותכנון פיגועי טרור נגד ישראל, בארץ ובחו"ל. בכל שנותיי באמ"ן אינני זוכר תקופה בה איראן הייתה כל-כך מעורבת בטרור, אם בצורה ישירה ואם בדחיפת ארגונים לפיגוע בישראל". 

     

    בינואר נהרג מאבטח לבנוני ואחרים נפצעו, כשפלסטיני התקיף את השגרירות הרוסית בביירות. בממשל האמריקאי זיהו את מורנייה כאחראי להתקפה. במקביל התגלו טביעות אצבעותיו מאחורי משלוח חומרי לחימה למורדים המוסלמים בצ'צ'ניה. בישראל שוב הבהבו המוניטורים: "עימאד מורנייה חוזר". אחד הסימנים להתגברות הפעילות של חיזבאללה בחו"ל היה במינויו המחודש לתפקיד בכיר מאוד בארגון: המתכנן המבצעי העליון והמתאם הצבאי מול איראן.

     

    חטיפה ועוד חטיפה ועוד אחת  

    עימאד מורנייה (התעתיק הערבי הנכון הוא מע'ניה) נולד ב-12 ביולי 1962 בכפר טיר דבא בדרום לבנון, 15 ק"מ מצור. הוא הבכור מבין שלושה בנים ובת. הוריו, אמינה ומחמוד ג'וואד, נישאו שנה קודם. אביו היה שיעי אדוק. הוא נפטר ב-1979 והיה אחד הבודדים מבין גברי המשפחה, שמצא את מותו בנסיבות טבעיות.

     

    תיקי המודיעין הישראליים ממקמים את רוב שנות ילדותו של מורנייה בביר אלעבד, אחת משכונות העוני השיעיות שבדרום ביירות, שאותן אכלסו בצפיפות גם פלסטינים ואנשי אש"ף, לאחר שנמלטו מירדן. בסוף שנות השבעים, אחרי שנשר מלימודי התיכון, הצטרף מורנייה לפת"ח ועבר אימונים והכשרה בלוחמת גרילה. מאוחר יותר הצטרף לכוח 17, יחידת הביטחון של הפת"ח, והיה בין שומרי-ראשו של אבו-איאד. ב-1982, כשאש"ף עמד להתפנות מביירות, החליטו מורנייה ושיעים רבים אחרים, בהם אחיו פואד וגי'האד, להישאר בלבנון. הם הצטרפו לארגון 'א-דעווה', ומשם עברו אל מי שירש אותו, גוף חדש שהוקם בהשראה איראנית וזכה לשם 'חיזבאללה' (מפלגת האל‭.(‬

     

    ב-1983, במהלך גל פיגועי ההתאבדות נגד מטרות אמריקאיות, צרפתיות וישראליות בלבנון שתכנן מורנייה, הוא התפנה לשאת לאישה את בת-דודתו, סעדה בדר אדין. בתם פאטמה נולדה ב-2 באוגוסט ‭,1984‬ ובנם מוסטפא נולד ב-7 בינואר ‭.1987‬ בניגוד למנהיגים צעירים אחרים בחיזבאללה כמו עבאס מוסאווי, סובחי וטפיילי או חסן נסראללה, לא היה מורנייה סמכות דתית או אדם בעל השפעה מדינית. הוא נחשב תמיד לאיש המבצע, למוח מספר אחת שמאחורי הפעולות הנועזות של הארגון. ובתחילת דרכה אכן נזקקה מאוד התנועה הצעירה למנהיגות הטרוריסטית של האיש הזה.

     

    דוד, ‭,44‬ יליד צרפת, הגיע ליחידה 504 בתחילת שנות השמונים אחרי שירות כלוחם בסיירת 'שקד'. כמדריך בבית-הספר לקצינים וכקצין ביחידת החילוץ של חיל-האוויר. הוא בעל תארים ראשון ושני במזרחנות מהסורבון ובעל חגורה שחורה בג'ודו. ב-1986 מונה למפקד בסיס של 504 ולאחראי להפעלת הסוכנים ברוב לבנון ובסוריה. זמן קצר אחרי-כן קיבל תעודת הוקרה מיוחדת, לאחר שבמהלך מרדף הצליח לזהות לבדו את המחבל, לנהלאתו קרב פנים אל פנים ולהרגו. הוא נחשב בשעתו לאחד המומחים הגדולים בישראל לחיזבאללה ולנציב העליון לעניייני מורנייה: "בשנים הראשונות לפעילותו השתמש החיזבאללה בקבלני-משנה. יש לזכור שב-82' וב-83' דובר על תנועה, שהציגה עצמה כתוצר אידאולוגי אותנטי, שאנשיה וראשיה נסעו לאיראן בעיקר כדי ללמוד דת, עד כמה בנאלי שזה נשמע. בתחומים רבים לא הייתה להם יכולת מבצעית כלשהי, ולחלל הזה נכנסו המדריכים של משמרות המהפכה האיראניים, ועימאד מורנייה שכבר היה בעל יכולות וידע מבצעי רב כקבלן ביצוע. בשבילם הוא היה האיש הנכון במקום הנכון". 

     

    תא"ל במיל' שמעון שפירא, לשעבר בכיר באמ"ן והמזכיר הצבאי של ראש-הממשלה:‬ "משפחת מורנייה היא משפחה בעלת ייחוס גבוה מאוד בהיררכיה השיעית בלבנון. אחד מראשי המשפחה, השייח' מוחמד מורנייה, נחשב בשנות השבעים כ'מרג'ע תקליד', שמשמעותו במסורת השיעית 'מקור החיקוי והסמכות'. כלומר מי שאת התנהגותו צריכים המאמינים ללמוד ולחקות". 

     

    דוד: "משפחת מורנייה הייתה מוכרת כגורם ידוע לשמצה בלבנון כבר קודם לכן. החמולה הזו, כמו גם חמולות אחרות עם שמות מפורסמים כמו חמאדי, מקדאד ומוסאווי, היו תוצר של נסיבות שאפשרו לאנשים קנאים עם אישיות גבולית מאוד להוציא אל הפועל את הפנטזיות הפרועות שלהם. במדינה מתוקנת אתה לא יכול להחזיק בבית 300 קילו חומר-נפץ ומאתיים קלצ'ניקובים. אצל מורנייה ושאר המשפחות כל זה קרה על בסיס יומיומי". 

     

    שפירא: "התפקיד הראשון של מורנייה היה שומר-ראשו של השייח' פדלאללה, המנטור של חיזבאללה. אחרי זמן קצר הוא עבר לתפקיד אחר ואחיו, גי'האד, ירש את מקומו. כלומר מורנייה המשיך בשלט-רחוק להיות אחראי לאיש הרוחני מספר 1 בארגון". 

     

    באותה תקופה הצטלבו אינטרסים של החיזבאללה עם אלה של איראן וסוריה בלבנון. כולם רצו לפעול נגד ארצות-הברית בפרט ונגד נוכחות הזרים בכלל. העיתונאית הלבנונית, הלה ג'אבר, שכתבה ספר על החיזבאללה וידועה כבעלת קשרים מצוינים עם ראשי הארגון, מציינת כי ב-1983, בישיבה רבת משתתפים בלשכת שגריר איראן בסוריה, חוג'ת אל-איסלאם עלי אכבר מוהתאשמי, הוחלט לפגוע במטרה אמריקאית רבת חשיבות. הסורים סיפקו לחיזבאללה את המידע הנדרש על סידורי האבטחה. מורנייה ראה בכך הזדמנות לתפוס מקום מרכזי בארגון. הוא הודיע שהכול באחריותו, רק שייתנו את הכסף ואת האמצעים. השאר עליו.

     

    אמר ועשה. משאית-התופת הוכנה בשטח שבשליטה הסורית בבקעת לבנון והועברה בחשאיות דרך כל המחסומים הסוריים בואכה ביירות. שגרירות ארצותהברית בביירות התפוצצה ב-18 באפריל ‭63 .1983‬ עובדי השגרירות נהרגו, מהם כמעט כל הסגל של הסי-איי-אי במדינה, כולל רוברט ס' איימס, מומחה הסוכנות מספר אחת למזרח התיכון, שבדיוק ביקר במקום באותו יום. תוך זמן קצר הפך מורנייה לדמות בכירה בזרוע הצבאית של החיזבאללה ועמד בראש 'מערכת הביטחון המיוחדת‭,'‬ שזכתה אחר-כך לכינוי 'הג'יהאד האיסלאמי'. 

     

    פרנק אנדרסון, שהיה ראש אגף המזרח התיכון בסי-איי-אי עד ‭,1995‬ אומר כי על-פי כל הסימנים שנאספו וברמת ודאות גבוהה, היה זה מורנייה שהגה את תכנון צמד פיגועי ההתאבדות מ-23 באוקטובר 1983 במגורי חיילי המרינס האמריקאים בסמוך לנמל-התעופה של ביירות ובבסיס הצנחנים הצרפתי במרחק של קצת למעלה מקילומטר משם. האמריקאים והצרפתים היו חלק מכוח רב-לאומי, שמנה ‭5,000‬ חיילים והוצב בביירות למטרות שמירת השלום בעיר. המשאית הממולכדת ששימשה בהתקפה על בניין מגורי חיילי המרינס בן ארבע הקומות, הכילה כ-5,400 ק"ג חומר-נפץ. הפצצה שאליה חוברו בלוני גז התפוצצה בשעה 06.20, החריבה את הבניין וגרמה למותם של 240 חיילי מרינס. הבסיס הצרפתי נפגע דקות ספורות אחרי, ובהתקפה נהרגו 58 צנחנים. ג'אבר מספרת כי מורנייה ישב על גג של רב-קומות והשקיף בטלסקופ על הנעשה.

     

    הג'יהאד האיסלאמי, שם שעלה בפעם הראשונה והומצא רק כדי לבלבל ולא לקשור את הפיגועים עם חיזבאללה או איראן, נטל על עצמו אחריות לפיגוע. להוכחת טענתו מסר כי פצצה שלישית תתפוצץ בקרוב. מאוחר יותר נמצאה ונוטרלה משאית עמוסה חומרי-נפץ בסמוך לבסיס האמריקאי שבכוויית-סיטי.

     

    ב‭12-‬ בדצמבר 1983 פוצצה קבוצה מעמיתיו של מורנייה את השגרירות האמריקאית בכוויית. הם תקפו גם יעדים אחרים, בכללם המרכז המסחרי שועייבה ומגדל הפיקוח בשדה-התעופה. בפעולות האלה נהרגו חמישה ונפצעו ‭.86‬ נראה כי מורנייה לא היה מעורב בהן. השלטונות הכווייתיים עצרו 17 חשודים, מהם נידונו 7 למוות. אחד הנידונים היה מוסטפה בדר א-דין, גיסו וחברו הקרוב של מורנייה. נידון אחר היה חסן מוסאווי, בן-דודו של עבאס מוסאווי, שעשור מאוחר יותר מצא את מותו מטילי מסוקי התקיפה של צה"ל. למשפט ולגזרי-הדין הקשים בעקבותיו הייתה השפעה הרסנית. מורנייה היה נחוש להביא לשחרור חבריו וקרובי משפחתו. הוא פתח בלבנון בסדרת חטיפות של בני-ערובה צרפתים, איטלקים, רוסים, בריטים, ספרדים וכמובן אמריקאים.

     

    לאחר שמשפחת המלוכה הכווייתית שבה וסירבה לשחרר את העצורים, התנגש מתאבד שיעי עם מכוניתו בשיירת המכוניות של האמיר ג'אבר א-סבאח בכוויית-סיטי ב‭25-‬ במאי ‭.1985‬ שני שומרי-ראשו נהרגו. העקבות הובילו ללבנון. ב-3 בדצמבר 1984 חטפו ארבעה שיעים לבנונים בהוראת מורנייה את מטוס חברת התעופה הכווייתית בטיסה 211 מדובאי לקראצ'י. המטוס אולץ לנחות בטהרן, שם הרגו החוטפים שני עובדי ממשל אמריקאים. אבו חיידר מוסאווי, שעמד בראש צוות החוטפים שמנה ארבעה אנשים, קיבל מקלט מדיני באיראן, שם הוא חי עד היום.

     

    לאחר כישלון החטיפה החליט מורנייה לנסות ולהפעיל לחץ על הצרפתים, בתקווה שהם יוכלו לשכנע את הכווייתים לשחרר את גיסו משורת הנידונים למוות. כך, למשל, חטף במארס 1985 שני דיפלומטים צרפתים, חוקר ועיתונאי, בביירות. במקביל הפכה סוגיית החטיפות למשהו גדול הרבה יותר מאשר מסחר בבני-אדם. החיזבאללה ואיראן ראו בו כלי אסטרטגי אמיתי למשוך את תשומת-לב המערב לצד הענשה וגירוש של הזרים מלבנון. מורנייה היה מעורב אישית בחטיפות, יזם אותן ותכנן את רובן. כשבא אליו הכומר טרי ווייט ב-1987 במאמץ לפתור את הבעיה, צירף גם אותו לרשימת בני-הערובה. הוא שוחרר רק כעבור חמש שנים ולאחר שעבר ייסורים קשים בשבי.

     

    בשבוע שעבר סופר כאן על רוז'ה אוק, כתב 'לה פיגארו‭,'‬ שסיקר את הנעשה בביירות מ-82' עד שנחטף ב-87' בהוראת מורנייה. להערכת אוק, נהג מורנייה לפקוד מדי פעם את הצינוקים שבהם היה כלוא. לא הייתה זו הפגישה הראשונה ביניהם. במאי 1985 חטפה קבוצה של החיזבאללה מטוס של חברת התעופה הירדנית ואיימה לפוצץ אותו על המסלול בביירות. אוק לקח מצלמה, הלך למטוס וביקש מהחוטפים להתראיין. החוטפים ערכו התייעצות קצרה, החליטו לוותר על הרעיון הראשוני לירות בעיתונאי והעניקו לו את מבוקשו. אוק קיבל את הראיון הראשון והאחרון שנערך אי-פעם עם עימאד מורנייה. אוק: "זה היה מאוד קצר, אולי עשר דקות. על המטוס היה ברור מאוד מי נותן את ההוראות. אולי בנאלי להגיד את זה, אבל מורנייה נראה כמו אדם רגיל, לא מישהו שהיית מסובב אחריו את הראש ברחוב. לא גבוה, קצת שמנמן. החלטי מאוד, כריזמטי במידה מסוימת". 

     

    ביוני 1985 יזם ותכנן מורנייה את חטיפת מטוס טי-וו-אי בטיסה 847 מאתונה לרומא. הוא עלה למטוס ברגע שזה הגיע לביירות כדי לעודד את רוחם של החוטפים ולהעביר את דרישותיהם לנושאים ונותנים שעמדו בחוץ. האף-בי-איי גילה מאוחר יותר את טביעות אצבעותיו של מורנייה בשירותים שבחלקו האחורי של המטוס. בהמשך הצליחו שלטונות ארצות-הברית לשים יד על שניים מחוטפי המטוס, שבו נרצח חייל אמריקאי. כתב-האישום הזכיר את מורנייה כאחראי למעשה.

     

    ב‭5-‬ באפריל 1989 חטפו בדר א-דין וכמה לבנונים שיעים אחרים מטוס בואינג 747 של חברת התעופה הכווייתית, שהיה בדרכו מבנגקוק לכוויית, וחייבו אותו לטוס למשהד שבצפון-מערב איראן, שם הצטרף אליהם מורנייה. מאוחר יותר הוטס המטוס ללרנקה קפריסין, שם נורו שני נוסעים. גופותיהם הושלכו אל מסלול ההמראה.

     

    סמיר אבו-גאזלה, שגריר אש"ף בניקוסיה שניהל את המו"מ עם החוטפים, תיאר אותם מאוחר יותר כ"מאוד מקצועיים‭."‬ "המנהיג מעולם לא הראה את עצמו‭,"‬ הוא הוסיף. החוטפים דרשו את שחרור העצורים בכוויית. הכווייתים שבו וסירבו בתוקף. בסופו של דבר הורו החוטפים לטייס לטוס לאלג'יריה, שם נשאו ונתנו על מעבר בטוח. בסיכומו של דבר הם פשוט נעלמו. נראה שהם הוטסו לדמשק במטוס חיל-האוויר האלג'ירי ושבו והופיעו מחדש בביירות מספר שבועות לאחר מכן.

     

    זומם, אונס, מפוצץ, נעלם  

    עד היום לא ברורה בישראל תמונת ההיררכיה שבין חיזבאללה לסוריה ולאיראן. לא ברור איפה בדיוק נמצא מורנייה בתרשים הזרימה הזה, תחת פיקודו של מי ואילו כוחות מסורים להוראותיו.

     

    שמעון שפירא: "אפשר לקבוע בבירור שמורנייה הקים את הזרוע הצבאית-מודיעינית של חיזבאללה, מה שנקרא מנגנון הביטחון המיוחד, ובהמשך מנגנון הג'יהאד האיסלמי. דובר אז על משולש מרכזי בתוכו מורנייה, ראש ההדרכה של חיזבאללה איברהים עקיל (שכונה בשם הקוד 'תחסין') ומוסטפא בדר א-דין (שם הקוד 'אליאס') עד למעצרו בכוויית ולאחר מכן עם שחרורו בידי הכובשים העיראקים ב-1990. לתחום הזה נכנסו בשלב יותר מאוחר בני משפחת חמאדי, שפרשו מ'אמל' ועברו לחיזבאללה. הגוף המתאם את הפיגועים בחיזבאללה נקרא 'שורת אל-ג'יהאד', ובו שני מנגנונים, אחד איסופי והשני, הג'יהאד האיסלאמי, הוא המוציא לפועל. בראשו עומד עימאד מורנייה". 

     

    דוד: "עד נקודת זמן מסוימת בסוף שנות השמונים מורנייה בכלל לא היה חלק מהחיזבאללה. הוא שימש כקבלן-משנה עם ארגון נפרד וסודי מאוד. זו הייתה אחת הסיבות שאי-אפשר היה לאסוף עליו מידע. לדעתי, בתקופה ההיא פעל מורנייה עבור כל מיני גורמים, שהסכימו לשלם לו אתנן ראוי, כולל אש"ף ואחרים, לא רק עבור חיזבאללה. תרומתו למבצעים של החיזבאללה הייתה כה גדולה, עד שראשי הארגון הפנו מבטם מפעילויות מאוד לא איסלאמיות ששמו נקשר בהן.

     

    "כך, למשל, הגיעו אלינו דיווחים רבים מאוד על כך שהוא מממן חלק מהמבצעים שלו דרך סחר בסמים, וכי פעמים רבות לא בחל ה'צדיק', שגילה פתאום את האור באיסלאם, באונס של נשים נוצריות. המקורות שלנו דיווחו שהוא היה יוצא לסיבובי ציד ברבעים הנוצריים של ביירות. זה אגב לא הפתיע אותנו. ממדי האלימות והאכזריות בלבנון של אותה תקופה היו יוצאי-דופן, אפילו במונחים של המזרח התיכון.

     

    "העמימות סביב מורנייה המשיכה לאפיין אותו כל העת, עד היום. אחרי הפיגועים בשגרירות ישראל בארגנטינה ב-1992 ובבניין הקהילות היהודיות ב-1994 בבואנוס-איירס, שמורנייה זוהה כמתכנן וכאחראי להן, נראה שברח לאיראן, שם הקים מנגנון משלו הפועל במקביל לחיזבאללה וזוכה לשם 'מנגנון מורנייה'". 

     

    דוד: "אם בתחילת שנות השמונים היו לנו רק רמזים על מורנייה, הרי שבהמשך קיבלנו טביעות אצבע ברורות שלו על פיגועים נגדנו ונגד מטרות מערביות. שמו הפך לשם נרדף לפעילות חיזבאללה בלבנון ובחו"ל. הוא היה מסתובב עם שלל תעודות מזויפות ומציג את עצמו באין-ספור שמות ותארים. כל העת הוא עסק בהפצת ידיעות ושמועות ודיסאינפורמציה בקרב אנשיו, כדי שאם חלילה מישהו מהם עובד אתנו, הוא לא יזין את המערכת במידע אמיתי. החיים במנוסה מתמדת הפכו אותו לפרנואיד אמיתי, מי שלא סומך על אף אחד וממהר לחשוד בכולם. הוא נהג להחליף את מעגל המקורבים אליו לעתים קרובות, כולל את שומרי-ראשו, לעתים באופן תמידי. היו כמה מקרים שאחד ממקורביו פשוט נעלם.

     

    "מצד שני, לצד הזהירות הגדולה הזו הייתה אצל מורנייה גם מידה רבה של הליכה על הסף. הוא לא היסס, ולדעתי אפילו נהנה, להשתתף בעצמו במבצעים. היו מקרים בהם שהה יומיים ואפילו ארבעה ימים באזור צור או צידון, עם כל הפסאדה של המרצדס המשוריינת והלנד-רובר מלא השומרים מלפנים ומאחור. בלבנון של אותם ימים הייתה לזה השפעה אדירה. לבנונים עמם שוחחתי רעדו רק מלהגיד את שמו.

     

    "מורנייה הביא את השימוש במה שמכונה טכנולוגיה של טרור לרמת מיומנות גבוהה ביותר, על סף אמנות של ממש. הוא ידע לתעל לטובת המבצעים שלו את הצעצועים האלקטרוניים החדישים ביותר. הוא גייס סטודנטים מאוניברסיטת ביירות, שהיו קודם חברים במפלגה הקומוניסטית הלבנונית, שהצטיינה מאוד בפיגועים נגדנו, כדי להרכיב מבצעים נועזים ומשוכללים מאוד. מסיבות ברורות העדיף מורנייה סטודנטים לאלקטרוניקה או הנדסת מכונות. אחרי התפרקותה למעשה של המפלגה הקומוניסטית חיפשו האנשים האלה ארגון, שיהיה מספיק רדיקלי לטעמם. עימאד מורנייה היה הכתובת המתבקשת מאליה.

     

    דוד: "הוא אחד האנשים הכי בודדים שהכרתי. כמו יחיא עיאש או מוחמד דיפ הוא ישן כל לילה במקום אחר. היחיד עמו קיים קשרים קרובים מאוד היה אחיו, ג'יהאד. מותו היווה נקודת משבר אמיתית עבורו. הרגשתי אז כאילו חלק ממנו מת גם כן. 

     

    "אלה שמכירים אותו מתארים אותו כאיש כריזמטי ואימפולסיבי מאוד. תגובותיו היו בלתי צפויות. במקביל מדובר באמן התחפושות ושינוי הצורה. הוא הקפיד לא להיראות איראני או שיעי, וכך הורה גם לאנשיו. ברור שעם זקן באורך מטר אתה לא יכול להיכנס לגרמניה או צרפת או בריטניה. מורנייה היה חתול עם תשע נשמות. עובדה, הרבה גופים שבשבילם הוא היה יעד מספר אחת, הקצו כספים ומאמצים רבים כדי לעלות עליו ולא הצליחו". 

     

    דוד מוסיף כי במציאות הלבנונית, שבה ממילא נשארו מעט מאוד כללים וקודים של כבוד שעל-פיהם התנהל המשחק, הצליח מורנייה לשבור גם את המעט הזה. אחד המבצעים הבוטים ביותר של מורנייה באותה תקופה הפר את הכלל הג'נטלמני, שלא פוגעים באנשי מודיעין של הצד השני. במארס ‭'84‬ חטף את וויליאם באקלי, ראש השלוחה של הסי-איי-אי בביירות ואחד המומחים היחידים שנותרו לארצותהברית באזור אחרי פיצוץ השגרירות. מנהל הסי-איי-אי, וויליאם קייסי, היה כה נחוש ונואש להביא לשחרור באקלי, עד כי תמך במשלוחי הנשק של ארצות-הברית וישראל לאיראן. זה לא הועיל. באקלי מת בעינויים שמורנייה ארגן עבורו, וכנראה אף השתתף בהם. פרשת בניהערובה הסתבכה, כששני האחים עבאס ומוחמד עלי חמאדי, מעמיתיו הקרובים של מורנייה נשפטו ונכלאו בגרמניה באשמת מעורבות בפי גועים שונים. למורנייה הייתה סיבה נוספת לחטוף זרים.

     

    ב-1986 כינס אמנון ליפקין-שחק, אז ראש אמ"ן, את כל ראשי יחידות אמ"ן שפעלו באותה עת בצפון. הוא הורה להם לשים את חיזבאללה בעדיפות עליונה ולהתמקד במורנייה. בעקבות הוראה זו החלה יחידת הפעלת הסוכנים בשורת מבצעים, רובם בניצוחו של דוד. מבצעי המודיעין המורכבים העלו פרי. מדובר בפעולות מורכבות וממושכות מאוד, חלקן ארך יותר משנה. המידע שהגיע במהלך אחד המבצעים גרם לסיכול פעולות רבות מבית-מדרשו של מורנייה, בהן פיצוץ מכלית ביוב מלאה בחומר-נפץ ליד שער פאטמה ופיגוע המוני נגד אזרחים אמריקאים בלבנון. המבצע הביא חלק מהמידע, שעמד מאחורי חטיפת השייח' עובייד בלבנון ומידע על רון ארד.

     

    החלק המדאיג ביותר במבצע הגיע, כשהתברר שחיזבאללה רוצה לעוף ושמורנייה הוא הכנפיים. דוד: "הרצון שלהם לפעול בחו"ל היה אותנטי ולא נבע רק מאיראן, שחיפשה לעצמה קבלני-משנה. מורנייה ראה את ההבדל העצום בין ההד הבינלאומי, שמקבלת פעילות חיזבאללה נגד מטרות לבנוניות כמו הנוצרים, לבין זה הנוצר כתוצאה מפגיעה במטרות מערביות‭."‬

     

    ב-1988 ניכרה עבודתו של מורנייה בכמה מדינות במערב-אירופה, ביניהן גרמניה וצרפת. בזכות הפעולות שנערכו נגדו סוכלו מראש כמה מבצעים גדולים שתכנן בחו"ל, עד כדי כך שהקפיא חלק מפעילותו שם. דוד: "בפעילות חו"ל שלו הסתמך מורנייה על לבנונים, שעזבו את המדינה לאירופה בגלל מלחמת האזרחים. לא כולם היו עשירים פרו-צרפתים נחמדים. היו שם גם הרבה מאוד פושעים, שעבור סכומים נכבדים הסכימו לעבוד אצל מורנייה. אתה יכול לתאר לעצמך איך זה קורה. יושב עימאד מורנייה יחד עם אלה באיראן ובחיזבאללה שמחליטים על הפיגועים והאיש - מוחו פורח. הוא ממש ממריא. הוא מציע להם תכניות, שמבחינת נועזות ומעוף עולות על כל חלום רטוב שלהם.

     

    "בשלב מסוים התחילו האיראנים בעצמם לפחוד שמורנייה יוצא מהשליטה שלהם, והם הקימו גוף מתחרה למנגנון שלו בתוך חיזבאללה. התחילו מאבקים פנימיים שבחזית שלהם הייתה תחרות מי מצליח להוציא לפועל פיגועים יותר ראוותניים, אבל בעצם הם היו על כוח ושליטה. אני מעריך שאנשים מסוימים בחיזבאללה תהו אם הם לא ימצאו את עצמם עולים מחר על מטען של מורנייה".  

     

    הפשלה בפאריז  

    אחיו של מורנייה, ג'יהאד, נהרג ב-1985. ג'יהאד שימש שומרראשו של המנהיג הרוחני של חיזבאללה בלבנון, שייח' מוחמד חוסיין פדלאללה. הוא היה אחד מבין 75 ההרוגים בהתפוצצות מכונית ממולכדת מחוץ לביתו של פדלאללה בביירות. החיזבאללה האשים את הסי-איי-אי. דוד: "כשניסינו לבנות את הפרופיל שלו, גילינו את אחד האנשים הכי בודדים שהכרתי בחיי. כמו אחיו הקטנים, שלא מגרדים לו את הקרסוליים ביכולות שלהם, יחיא עיאש או מוחמד דיפ, הוא ישן כל לילה במקום אחר, לא סמך על אף אחד והתייעץ רק עם עצמו. היחיד שעמו הוא כן קיים קשרים קרובים מאוד, סימביוטיים ממש, היה אחיו, ג'יהאד. מותו היווה נקודת משבר אמיתית עבורו. הרגשתי אז כאילו חלק ממנו מת גם כן". 

     

    פעמים רבות ניסו לתפוס את מורנייה, חי או מת. ב-1988 מורנייה כמעט נעצר על-ידי שלטונות צרפת במהלך חניית ביניים בנמל-התעופה שארל דה-גול שבפאריז. הסי-איי-אי סיפק לצרפתים תמונות פספורט של הטרוריסט הלבנוני ומידע על הדרכון המזויף שבו השתמש, מה שאפשר לרשויות ההגירה הצרפתיות לזהות אותו. מחשש שמעצרו יוביל לרציחת בני-הערובה הצרפתים המוחזקים על-ידי ארגונו בלבנון, נסוגו הצרפתים, לזעמו הרב של ממשל בוש. שפירא: "שירות הביון הצרפתי ישב לו על הזנב בזכות מידע של הסי-איי-אי, ובכל זאת לא תפסו אותו. ההערכה שלנו הייתה שהוא לא התפספס להם במקרה". 

     

    דוד: "הצרפתים היו אלופים בדברים האלה. אחרי שחטפו להם כמה אנשים בלבנון, קנה לעצמו משרד החוץ הצרפתי שקט דרך סיכומים שקטים עם החיזבאללה. אני יודע על לפחות שני מקרים ודאיים, שבהם הם עצמו עיניים מול פעילויות טרוריסטיות מובהקות, ובלבד שלא ייפגעו" גורמים בשירות החשאי הצרפתי הכחישו בסוף השבוע שעבר את ההאשמות האלה וטענו כי מורנייה הערים עליהם. ב-7 באפריל 1995 היו האמריקאים בטוחים שמורנייה או-טו-טו יאייש ספסל נאשמים, ואולי גם כיסא חשמלי. באותו יום טס האיש בחברת התעופה המזרח-תיכונית, ‭,MEA‬ מחארטום לביירות. בדרך חיכתה לו נחיתת ביניים בריאד. גורמים באף-בי-איי מסרו לאחר מכן כי הסעודים, שחששו כנראה מהגורמים האיסלאמיים הקיצוניים אצלם בבית, סיכלו את התכנית ומנעו מהמטוס לנחות בארצם בטענה לתקלה טכנית במחשב שדה-התעופה.

     

    ב-22 בדצמבר 1994 בפיצוץ מכונית תופת בדרום ביירות נהרגו ארבעה אנשים, ולפחות 15 איש נפצעו קשה. הפיגוע אירע בסביבות השעה חמש בערב, בשעת עומס בשכונת ספייר השיעית. על-פי תחקיר המשטרה, מטען חומר-הנפץ, שמשקלו נאמד ב-50 ק"ג, הוטמן מתחת למכונית במרחק כמה מאות מטרים מהמסגד, שבו השמיע שייח' פדלאללה את הדרשה השבועית. 

     

    בין ההריסות נמצאה גופת פואד מורנייה, אחיו של עימאד. בישראל הצטערו לשמוע שעימאד לא נמצא גם הוא בין המתים. בהודעת החיזבאללה בעקבות הפיצוץ נאמר: "אין ספק באשר לזהות היד הפושעת שביצעה פשע זה. היום, אחרי איומים חוזרים ונשנים, ביצעו האויב הציוני וסוכנויותיו ההרסניות פשע מתועב נגד כמה אנשים בשעה שערכו את קניותיהם". 

     

    זמן קצר לאחר הפיצוץ עצרו החיזבאללה ושלטונות הביטחון בביירות שורה של לבנונים בראשות אחמד חאלק, בחשד שהיו סוכני המוסד שעמדו מאחורי הפיגוע. בהודעת צבא לבנון נאמר "חאלק ואשתו חנאן החנו את מכוניתם בקרבת החנות של פואד מורנייה. לאחר מכן נכנס חאלק לחנות כדי לוודא שמורנייה אכן נמצא בה, לחץ עמו ידיים, חזר במהירות למכונית והפעיל את הפצצה". מיד אחרי-כן נמלט הזוג חאלק לביתו שבדרום-מזרח ביירות. עוד נמסר כי נציג המוסד סיפק לחאלק את חומרי-הנפץ לפיצוץ, וכי חלק מהציוד להפעלת הפצצה נמצא בחוף רחצה מדרום לביירות, שם השליך אותו חאלק.

     

    בהודעה נקובים שמות החשודים האחרים שנעצרו: הפלסטיני ואפיק נאסר ושני לבנונים מ"שטח השליטה הישראלי בדרום" - תאופיק נאסר וסוהיל אל-חומסי. עוד נמסר כי כוחות הביטחון עצרו את אשתו של חאלק ואת ואפיק נאסר בטרם הצליחו לצאת מלבנון לקפריסין. חאלק הזמין את כרטיסי הטיסה עבורם ועבור שני בניו.

     

    היומון הביירותי 'א-ספיר‭,'‬ טען מפי "מקורות רשמיים יודעי דבר", כי אחדים מחברי הקבוצה תכננו את הפיצוץ בפגישה, שנערכה בקפריסין עם קצין בכיר של המוסד ששילם לחאלק מאה אלף דולר תמורת העבודה. ב-21 בספטמבר 1996 הוצא חאלק להורג על-ידי כיתת יורים בביירות. אשתו של חאלק נשפטה בנפרד ונידונה ל-15 שנות מאסר עם עבודת פרך.

     

    בישראל יש כאלה שהיו שמחים לשאול את מורנייה כמה שאלות. למורנייה יש מניית-יסוד בפרשת רון ארד. סגנו של מורנייה בתקופה מסוימת, עלי האדי עסכרי, נחשב במוסד לאיש שלקח את ארד מידי אנשי מוסטפא דיראני והעביר אותו, במסווה של איראני פצוע, דרך שדה-התעופה של דמשק לטהרן.

     

    ז'אנדומינקו פיקו, שניהל מטעם מזכיר האו"ם פרז דה-קוויאר, את המגעים להחזרת החטופים המערביים בתחילת שנות התשעים, היה יוצא ובא בביירות בניסיון לפתור את המשבר.

     

    פיקו: "אחרי שעשו עליי חיפוש קפדני, הם היו קושרים לי את העיניים ומסיעים אותי במהירות מטורפת בתוך ביירות. היינו מחליפים מכוניות כמה פעמים, ונדמה לי שגם המלווים שלי הוחלפו בשומרים חדשים. בסוף הדרך הייתי מוצא את עצמי בדירה, כל פעם דירה אחרת, ומולי אדם או שניים במסכות סקי. האדם שהיה נוכח בכל הפגישות כינה את עצמו בשם עבדאללה. המודיעין הישראלי אמר לי אחר-כך שהיה זה עימאד מורנייה. הדעה הזו הצטלבה בדברים, שמסרו לי מקורות לבנוניים, ובידע שהאיש הפגין באירועים מסוימים, שרק למורנייה הייתה נגיעה לכולם. היה לו קול שקט, מונוטוני וסמכותי. הוא תמיד ניהל את המו"מ בביטחון עצמי רב ונדמה לי, כך לפחות הוא טען, שהיה לו אמון בי ובאמינות שלי". 

     

    מורנייה תמיד היה הראשון לצאת מהפגישה. השומרים החזיקו את פיקו צמוד לכיסא עד ש'עבדאללה' יתרחק. בהליכתו המהירה במסדרון נהג עבדאללה-מורנייה להסיר את מסכת הסקי בתנועה מהירה ולנפנף לפיקו לשלום. פיקו אומר כי התרשם מאוד מהאופן, שבו ניהל מורנייה את המו"מ ומהערמומיות והזהירות שלו. בסיום אחת הפגישות הובילו השומרים את פיקו קשור העיניים למכונית והתחילו בדהירה בתוך ביירות. לפתע רכן אחד מהם ולחש דבר מה על אוזנו של פיקו. "זה היה אחרי פגישה בה ניסיתי לדבר על לבו של עבדאללה שייתן לי מידע על רון ארד. הוא, מצדו, המשיך להגיד שהזמן עוד לא בשל ושאולי בפעם הבאה. פתאום השומר הזה אומר לי שהוא יכול לעזור לי בעניין רון ארד ואם יש לי כסף, הוא יפתור עבורי את התעלומה. לדעתי, זה היה תרגיל של מורנייה לבדוק את האמינות שלי. אמרתי לאיש, שכמובן לא ראיתי את פניו, שאם יש לו משהו להגיד לי על רון ארד, שיואיל ויעשה זאת במהלך הפגישה, לא בהסתר. מאז לא שמעתי ממנו". 

     

    באותה תקופה ניהל אורי לובראני את המאמצים הישראליים לאתר את השבויים ואת הנעדרים. פעם אחת, בבירה אירופית, ניהל לובראני מו"מ עם גורם לבנוני מסוים והעלה שוב ושוב את שמו של רון ארד. הלבנוני הרים טלפון לביירות, לאיש-קשר שלו, ונתן את השפופרת ללובראני. המשוחח מהצד השני אמר "יש פה מישהו שרוצה לדבר אתך". מצד השני נשמע קול נמוך, מונוטוני וסמכותי, "שלום", אמר, "שמי עימאד מורנייה". לובראני, שמסרב לדבר על הנושאים ההם עם התקשורת, דיווח לראש-הממשלה יצחק שמיר כי השיחה הייתה קצרה וכללה, פנייה למורנייה, אם אכן היה זה מורנייה, בעניינו של הנווט הנעדר. לובראני הבהיר למורנייה שישראל תהיה מוכנה לשלם מחיר גבוה, כמעט כל מחיר, תמורתו. מורנייה החריש.

     

    שפירא: "בראשית שנות התשעים נוצר קונפליקט מסוים בין מורנייה לבין הסורים, שרצו לסיים כבר את פרשת בני-הערובה. מורנייה, שחשש לחייו, לקח את המזוודות ואת המשפחה ועבר לאיראן. אחרי כשנתיים היו החיזבאללה צריכים שוב את שירותיו בלבנון. בעקבות התערבות האיראנים הוא חזר לביירות". 

     

    נע ונד, רע ומופרע  

    פועלו של מורנייה הורגש היטב עד ‭.1998‬ במסמך פנימי נכתב: "איראן נעזרת בתשתית המבצעית של חיזבאללה בחו"ל, המבוססת בעיקר על מהגרים שיעים דרך מנגנון הג'יהאד האיסלאמי של עימאד מורנייה לצורך פיגועים. יצוין כי לאחרונה התהדקו הקשרים בין המודיעין האיראני ל'מנגנון מורנייה' המסייע בידי איראן באיתור מועמדים מקרב ארגונים איסלאמיים ופלסטיניים לצורך הדרכות באיראן או בלבנון. נראה כי לעימאד מורנייה חלק בארגון ההדרכות עצמן". באופן הזה, כתוב במסמך, אחראי מורנייה להדרכות במחנות סביב העיר הקדושה קום באיראן, שבהן "ניתנות הדרכות לפלסטינים בנושאי חבלה והתנקשות". 

     

    מקורות במודיעין הבריטי אומרים כי מורנייה היה שותף מטעם האיראנים בהעברת כספים לטובת ארגון הג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני מייסודו של פתחי שקאקי. על-פי המקורות הללו, הועברו הכספים באמצע שנות התשעים מלבנון על-ידי מורנייה לחברת-קש בשם 'קומאטרה‭,'‬ הממוקמת ברחוב רו דה לאק 16 בציריך. מספר הטלפון שנרשם על שם החברה נותק לפני כשנתיים, ולא ניתן היה השבוע לקבל כל תגובה מאנשיה.

     

    ב-12 באפריל 1997 התפוצץ במלון 'לורנס' במזרח-ירושלים הלבנוני חוסיין מקדאד, שטיפל ברשלנות בפצצה שהכין. רישומי המלון זיהו אותו כאזרח בריטי, אנדרו ג'ונתן צ'רלס ניומן, רואה-חשבון מלונדון. הדרכון נבדק והתגלה כזיוף באיכות מקצועית. הייתה זו הפעם הראשונה שאדם מארגון החיזבאללה חדר לתוך ישראל. הוא גויס למנגנון חו"ל של חיזבאללה בספטמבר ‭,'95‬ כאשר אחד מאנשיו של מורנייה יצר עמו קשר והציג את עצמו כאחראי למחלקה במנגנון הביטחון של הארגון בחו"ל. מקדאד התכוון לפוצץ מטוס או מקום הומה אדם בישראל.

     

    ב-28 בנובמבר 1997 עצר השב"כ אזרח גרמני, סטפן סמירק, כשהגיע בטיסה מאמסטרדם לבן-גוריון. המוסד קיבל מידע משירות המודיעין הגרמני. נגד סמירק הוגש כתב-אישום בגין חברות בארגון טרור ותכנון פיגוע התאבדות בישראל. הוא התאסלם ב-1994, אימץ את השם עבד אל-כרים, ושנתיים אחרי-כן יצר קשר עם ארגון החיזבאללה. על-פי כתב-האישום שהה בלבנון בין אוגוסט לנובמבר ‭,1997‬ שם התאמן בשימוש בכלי-נשק ובחומרי-נפץ. לדברי הישראלים, הגיע מצויד במצלמת וידאו ובהוראות לאסוף מידע על תל-אביב וחיפה. לאחר מכן היה אמור לטוס לטורקיה כדי לקבל את ההוראות הסופיות ממורנייה לביצוע פיגוע ההתאבדות.

     

    האם אין נטייה של שירותי המודיעין, ובעקבותיהם של התקשורת, לתלות על מורנייה את כל הרעות במזרח התיכון, הרבה מעבר ליכולתו של אדם אחד? תא"ל שפירא: "האיש לא עומד בפני עצמו. כל כוחו בא מהמשענת שיש לו בשירותי המודיעין האיראניים. אי-אפשר להעלות על הדעת שום פעולה של מורנייה בלי התשתית שלהם. התשתית הזו מאוד נרחבת, החל משגרירויות, נציגויות מסחריות וכל פעילות ממלכתית איראנית אחרת. אין הגזמה בפעילותו של מורנייה, כי מדובר בכל הפרונט של חיזבאללה. במקרה של מורנייה הרי שהוא גם נציגו האישי של נסראללה לקשר עם איראן, מה שהופך אותו לפיבוט מרכזי במשחק". 

     

    הידיעות העדכניות על מורנייה מספרות שהוא על הקו איראן-ביירות. גורם המקורב לשירות המודיעין הבריטי, אם-איי 6 (המקביל למוסד‭,(‬ אומר כי מורנייה עבר לאחרונה באיראן שורת ניתוחים פלסטיים. דוד: "אין ספק שהוא הפך לאיש עשיר מאוד, אבל הוא לא יכול ליהנות מהכסף שלו בדרך הרגילה. בשבילו כסף זה כוח ודרך להעצים את הצרכים האפלים שלו. חד-משמעית, ואני לא עושה דמוניזציה מוגזמת, מדובר באיש אפל מאוד, שחור משחור, רע, אכזרי ומופרע על כל הראש".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "הטרוריסט בעל תשע הנשמות"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    "היה האיש הנכון במקום הנכון". מורנייה
    צילום אתר ה FBI
    "נראה כמו אדם רגיל". מורנייה
    צילום אתר ה FBI
    "הליכה על הסף". מורנייה בעת חטיפת מטוס TWA
    צילום: AFP
    "טכנולוגיה של טרור". מורנייה
    צילום: רויטרס
    מומלצים