"יהיה לנו שלום מיוחד"

לבוש חליפה אפורה, על פניו חיוך חם, מקסים, פתח אתמול אחר הצהריים מלך חוסיין דלת של חדר קטן בארמון א-נאדווה ברבת עמון, הזמין אותי לשיחה, שנמשכה שעתיים מסביב לשולחן עגול.

מאחורי הכורסא שעליה ישב חוסיין תלויות ארבע תמונות שלו, בסרבל טייסים. על שולחנות תה זהירים מתנוסס דיוקנו של סבו המלך עבדאללה. המלך מרבה

להזכיר את מגעיו החשאיים של עבדאללה עם ישראל, מגעים שחוסיין עצמו המשיך לנהל.

מלך ירדן מרבה לצחוק בקול רם. הוא נינוח מאוד, משרה סביבו אווירה נעימה. הוא מחייך אליי, מודה לי על חולצה לבנה שהעברתי אליו לפני 3 שנים ועליה כתוב "שלום" בעברית ובערבית, עכשיו, סוף סוף אנו נפגשים.

אנשי סגל הארמון מכנים אותו "סידי" (אדוני) המלך מתגלה כנטול גינוני שררה. זו הפעם הראשונה שבה מוכן המלך חוסיין לדבר על פגישותיו החשאיות עם מנהיגי מדינת ישראל. ניכר בו שהוא מחבב מאוד את ראש הממשלה רבין, בעיקר סומך על המילה שלו. לעומת זאת כשעולה שמו של יאסר ערפאת פניו של המלך מתקדרים. אי אפשר להתעלם מהבעת פניו החמוצה. "ערפאת הוא הבעיה שלנו ושלכם", הוא פולט, כשהוא פוכר את אצבעותיו.

שעה קלה לפני שנפגש בארמון עימי ועם עמיתתי, העיתונאית האמריקאית ג'ודי מילר, שב המלך חוסיין מסיור באחת מיחידות הצבא הירדני. הצבא היה ונותר בסיס כוחו ומשענתו של המלך הוותיק ביותר בעולם. פגישתנו מתקיימת יומיים לפני טקס החתימה על הסכם השלום. המלך מבקש להשרות אווירה שתתאים למה שהוא מגדיר: "שלום מיוחד שישרור בין ישראל וירדן".

המלך חוסיין וסמדר פרי (צילום: AFP) 

כשישבת עם יצחק רבין מצד אחד ושמעון פרס מצד שני, ביחד עברתם על הפרטים האחרונים של הסכם השלום, על מה חשבת באותן שעות ארוכות?

המחשבה שחלפה במוחי הייתה שההסכם הזה הוא פסגת ההצלחה של חיי. זן תחושה שאדם קרוב להצלחה, שתחרוג מעבר לתקופתו. סבי מייסד הממלכה, רצה להגיע לכך אך לא זכה להפוך את חייהם של האנשים, ממציאות כפי שהייתה לחיים כפי שהם צריכים להיות. סבי לא זכה להיות עד ראייה לשחר החדש שעולה עכשיו על הירדנים והישראלים גם יחד, ואולי - כך אני מקווה - על האזור שלנו כולו.

אלה אם כן, היו מחשבות שחלפו במוחי, לא רק ברגעים שישבתי עם רבין ופרס לסיים את ההסכם, אלא מראשיתו של המשא ומתן בינינו. בניגוד לרבים שהטילו ספקות מלכתחילה, אני הקפדתי כל העת לומר שאנחנו מתקדמים. מה שהגינו בסופו של דבר הוא הישג שראוי להתגאות בו. בשני הצדדים, אצלנו ואצלכם במידה שווה, הוא נראה כהצלחה בתחומים רבים: אדמה, מים, וכל הנושאים לשיתוף פעולה בינינו.

אני חושב שאנחנו נמצאים על סף תקופה חדשה שתהפוך לאתגר. אנחנו מגיעים לשלב הזה ויש לו תמיכה רבה, כך אני מאמין, גם בישראל. אני יודע שהרוב הגדול של תושבי ירדן גם הם מקבלים את ההסכם בגאווה, בביטחון, באמונה וגם בהתפעמות, אם כי יש גם חששות.

כאשר ניתן היה לפתוח במשא ומתן הזה, התחלנו ברצינות, ותמיד הלכנו בנתיב שהוביל לסיומם של המאמצים הללו בהסכם שלום. לא ניסינו לעקוף או להתחמק מהסכם. לכן, כאשר יכולנו לצעד בנתיב הזה, עלינו על דרך המלך. מעבר לכך, הייתה זו חובה משותפת של שני המנהיגים של רבין ושלי, להיפגש ולראות בדיוק על איזה בסיס אנחנו נצא לפעולה ועד לאן נוכל להגיע בנחישות ובביטחון. בעזרת הנחישות והביטחון הגענו אל הסיום המשמח הזה.

הוד מלכותך, מה הן הציפיות שלך ממדינת ישראל ומתושבי ישראל, כדי לבסס את הסכם השלום?

הציפיות שלי מהישראלים הן בדיוק אותן ציפיות שיש לי מאזרחי ירדן, מהמשפחה שלי ומהממלכה שלי: להתבונן בכל ההזדמנויות שהעתיד שלנו מציע, ולנטוש את העבר מאחורינו. אני סבור שאנחנו נמצאים בתחילתו של מעגל שהולך ומתרחב. זה מזכיר לי את יכולתי, בעבר הקרוב וגם הרחוק, לראות את הפנים האנושיות של הצד השני. אני חושב שזה מה שקורה עכשיו לעמים שלנו. אני בטוח שהעתיד צופן הבטחות חיוביות גם לכל המודאגים ובכך תהיה דוגמא לכל אלה שיבואו אחרינו.

האם ניתן היה עוד בעבר להגיע לשלום בין ירדן לישראל?

לדעתי, היו הרבה מאוד הזדמנויות שהוחמצו בעבר. יחד עם זה, לא יכולנו להגיע להסדר שלום מלא, כי לכל אחד מאיתנו הייתה אחריות על כתפיו. במקרה שלי המדובר הוא בעם הפלשתיני, והתמיכה הכלל ערבית שהפלשתינים זכו בה ב1974, בוועידת רבאט. ומאז ניסינו פעם אחר פעם לעזור. לפעמים הצלחנו לספק מטרייה לפלשתינים לדבר בעצמם על זכויותיהם על הקרקע שלהם ועל האירועים שעברו על האזור ועל העולם כולו. תמיד הקפדנו להציב את הבעיה הפלשתינית עוד לפני הבעיות שלנו אבל מצרים צעדה לעבר שלום, אחר כך הפלשתינים עשו את הצעד שלהם. כולנו התחלנו מאותה נקודה במדריד. ולכן הגיע הזמן להתבונן במימד שלנו, של ירדן, אחרי שהאחרים הצליחו לפתור את בעיותיהם עם ישראל ולנו היה חשוב מאוד לנהל את המשא ומתן עם ישראל ממעמד של שווים מול שווים.

האם ישראל מצידה גרמה להחמצת הזדמנות להגיע בעבר לשלום עם ירדן?

ככל שזה היה תלוי בנו, כאשר ירדן הכירה ב1976, בהחלטת מועצת ביטחון 242 כבר אז היינו מוכנים לשלום איתכם לפחות בכל מה שתלוי בי. אני עצמי הייתי מוכן להגיע למצב של סיום הלוחמה, אך לצערי לא היינו מסוגלים ליישם זאת עד לאחרונה ומשהגענו לכך פתחנו במרץ במו"מ דינאמי ואינטנסיבי.

כלומר אתה טוען שמאז 67' ישראל יכלה להגיע להסכם שלום עם ירדן, והייתה החמצה?

אני חש שאם היו טעויות הן נעשו על ידי שני הצדדים, ושניהם חייבים ליטול את האחריות על כל מה שקרה במשך השנים. מעכשיו אני מציע שנביט אל העתיד. תמיד קיוויתי והתפללתי שההיסטוריה תשפוט אותי באורח חיובי ותעשה עימי צדק, זמן רב לאחר שאסתלק מהעולם. אני באמת מקווה שבמהלך חיי מילאתי את חלקי למען בני עמי וכשאסתלק אשאיר להם עתיד שהם ראויים לו.

מתי למעשה התבהר לך, אדוני המלך, שאתה מוכן להגיע לשלום עם ישראל? יש תאריך מסוים?

מאז 1967 תמכנו בכל החלטה ובכל מאמץ להגיע לשלום.  

המלך חוסיין ופרי

אולי ננצל הזדמנות זו, כדי לשמוע את הגרסה שלך על הסכן לונדון. נוצר אצלנו הרושם, שזה היה הרגע שבו כמעט הגעת, יחד עם שר החוץ דאז, שמעון פרס, להבהב שהייתה אמורה להוביל להסכם שלום, המצב שאנחנו נמצאים בו עכשיו. האם מה שקרה אחרי הסכם לונדון הותיר אצלך משקעים של מרירות?

יש לי רגשות שונים לא חד משמעיים לגבי האירוע ההוא, אבל זה עבר ונשכח.

ולא רצית אחר כך להרים ידיים, לוותר על מאמצי השלום?

היה רגע כזה אבל החלטתי להמשיך לנסות, להמשיך לקוות. אני חייב להודות שהעובדה שמצרים הלכה קדימה והפלשתינים הלכו קדימה, עזרה לי מאוד.

במשך 40 שנה נפגשת בחשאי עם כל מנהיגי ישראל. ניהלת איתן דיאלוג חשאי, ולא הגעת לשלום. מה הייתה מטרת המפגשים הללו?

מטרת כל מגע שקיימנו הייתה ללמוד עם מי יש לנו עסק ולחפש הזדמנויות ואפשרויות לגשר על פערים ועל מכשולים זאת הסיבה למגעים שהיו בעבר. אינני סבור שהייתה דרך אחרת לפתור בעיות בינינו באותם הימים.

הפגישות הללו תמיד נערכו תחת מעטה סודיות, ויחד עם זה, אנחנו בישראל ידענו וקראנו עליהן.

מה אני יכול להגיד? אני הייתי צמוד להתחייבות שהמגעים הללו יישמרו בסוד. מהצד שלנו הייתה הבנה, שאיש לא ידבר על הפגישות ושזו תהיה הזדמנות להחליף דעות, לחפש פתרונות, להבטיח טיפול בנושאים עדינים. אם מישהו דיבר או הדליף זה לא מהצד שלנו. אין לנו מה לומר על ההדלפות. לנו הייתה התחייבות לשמור על חשאיות

נפגשת כמעט עם כל ראשי מדינת ישראל. האם מישהו מהם אכזב אותך בעקבות המפגשים הללו?

היו הרבה מאוד אכזבות. למעשה עד לאחרונה היו אכזבות. אך אני שמח מאוד, שהגענו לנקודה שאנו נמצאים בה עתה.

מבין כל הישראלים שעימם נפגשת, מי הרשים אותם ביותר במחויבותו לשלום?

אם מדברים על מה שקורה עכשיו, יש לי הערכה רבה, ונדמה לי שזאת הערכה הדדית - לראש הממשלה רבין. הוא סייע לנו להתמקד בבעיות האמיתיות.

נותר הרושם שנולדה מערכת יחסים מיוחדת מאוד בין הוד מלכותך לבין ראש הממשלה רבין. איך אתה רואה את מערכת היחסים הזאת?

אני חושב שאלה יחסים המבוססים על התחייבות הדדית לשלום ולעתיד של עמינו שורר בינינו כבוד הדדי, ואנו רואים עין בעין את המטרה. העובדות הללו הקלו עלינו לפתור בעיות להתגבר על קשיים ולהגיע אל הסיום המשמח.

אתה מכיר את רבין הרבה שנים.

כן. עשיתי ככל יכולתי במשך השנים, ללמוד כל מה שאפשר על המנהיגים באזור הזה, על ממלאי התפקידים הבכירים. תמיד ניסיתי לשים את עצמי בנעליהם של האנשים האלה ולנסות לשרטט לעצמי את השקפת עולמם.

בואי נחזור שנתיים אחורה, אני חליתי אז (בסרטן, ס.פ) נסעתי לטיפול בארה"ב. לא ידעתי מה יהיה. הכל היה בידי האל. כשחזרתי, זכיתי לקבלת פנים שמעולם לא ציפיתי לה: בחמימות, בהתרגשות, בתחושות של העם שלי, העם שבשירותו פעלתי כל חיי. לא יכולתי שלא לחוש מסביבי את החמימות שהתפתחה ביני לבין בני עמי, במשך השנים שבהן נאבקנו נגד קשיים משותפים, עברנו חוויות קשות, פחדנו ביחד. פתאום הם נתקפו בחשש, מה יקרה אם אני איעלם. זה הפחד מפני הבלתי ידוע, תחושה של חוסר ביטחון. היה עלי לעשות כל מה שניתן כדי להירפא - והצלחתי. אני מאושר מאוד וגאה לגלות שמילאתי את חובתי לא כלפי העם שלי בירדן אלא כלפי כל העמים באזור, כלפי עתיד האזור.

כן אני זוכרת היטב את נאומך בטלוויזיה כשחזרת מהניתוח בארה"ב. התגלית כרגשן מאוד, וגם בישראל הביעו דאגה לבריאותך.

נגעו לליבי כל מכתבי התמיכה שקיבלתי, גם מכם.

איזה שלום צפוי לנו?

אני חושב שזה יהיה שלום מיוחד במינו. לא יהיה בינינו כוח של משטרה בינלאומית או יחידות אמריקניות על הגבול שלנו, וצריך לזכור שבינינו יש הגבול הארוך ביותר. יש לנו גם הרבה מאוד בעיות משותפות ואתגרים משותפים. אני חושב שזה יהיה שלום "חם" מאוד וניתן יהיה למצות את הכישורים והכישרונות של האנשים בשתי המדינות. זה ייקח זמן אך העתיד נותן הרבה אפשרויות והרבה תקוות.

על ישראל עובר עכשיו גל טרור של החמאס. בירדן פועל סניף של החמאס.

זו אחריותה של ירדן. אנחנו נעשה כמיטב יכולתנו שלא תהיה שום פעילות בשטח ירדן. כשירדן נוטלת על עצמה משימה היא מבצעת אותה על הצד הטוב ביותר. נראה איך העניינים יתפתחו. אנחנו יודעים איך לטפל בבעיות כאלה.

אני מניחה שאתה בוודאי יודע עד כמה אתה פופולארי בישראל.

נגע מאוד לליבי מה ששמעתי בעניין הזה.

האם אינך מסכן את חייך בחתימה על שלום עם ישראל?

אני מאמין שלחיים של כל אדם יש התחלה ויש סוף. זה לא בידינו. זה דבר שאי אפשר לתכננו. ממי אדם פוחד? אתה פוחד מעצמך, או מאדם אחר, או מאלוהים. אני פוחד רק מאלוהים ומהמצפון שלי. שום אדם בעולם לא יפחיד אותי ולא יפריע לי למלא את חובתי כלפי העם שלי וכלפי מצפוני.

נשיא סוריה, אסד, הגדיר במונח המוסלמי המציין "כפירה" את החכרת האדמות הירדניות לישראל, בהתאם להסכם השלום.

איש בעולם לא ילמד אותי מה זה אסלאם ומהי האמונה שלי. שיראו לי איפה כתוב, שאסלאם הוא נגד שלום ונגד דו קיום בין עמים. אם אני שומע ביקורת כזאת ממנהיג ערבי עמית, הייתי אומר שאני מצפה ממנו קודם כל לקרוא את ההסכם, ורק אחר כך למתוח את הביקורת, אם בכלל תהיה לו ביקורת. וחוץ מזה ההסכם הוא עסקנו, עשינו אותו במצפון נקי ובגאווה. דאגו להשבת כל זכויותינו.

האם בלעדיך, ירדן תהיה חזקה דייה לשמר את הישגיך ולעמוד בלחצים שיופעלו עליה?

אני מאמין שהכל יישאר גם אחרי.

היית המנהיג היחיד בעולם הערבי, שהעניק דרכונים לפלשתינים.

נכון, והם ימשיכו ליהנות מכל הזכויות מפני שהם חלק מהמשפחה הזאת, המשפחה הירדנית, עד שיגיע הרגע בו תהיה להם ברירה אחרת. לא נזניח את הפלשתינים ולא ניפרד מהם. נמשיך להיות יחד. תמיד היינו משפחה אחת - וכך נמשיך. לא אסכים בשום אופן שבשלב הזה יזרעו בתוכנו פירוד.

כיצד מצטיירת בעיניך מדינת ישראל?

זוהי "מדינת ראי" שלנו: היסטוריה משותפת, טעויות שאנו עשינו ואתם עשיתם הובילו אותנו, שני בניו של אברהם, מתוך משפחה אחת, למצב של סכסוך, שהוליד סבל הדיי ובזבוז משווע. יש הרבה מאוד מן המשותף בין ישראלים וירדנים. אותן דאגות, אותו הסבל, החשדנות, המצוקות - כל אלה דברים שאני מקווה שימוגו ויתמוססו בעתיד הקרוב. אני מאמין, שזה הזמן לגשר על הפערים ולהביט קדימה.

עבורנו תמיד היית "השכן הטוב"...

אני אכן מקווה, שהיחסים בינינו יתפתחו לפי מתכונת זו, שעוצבה בעבר.

האם יש אדם מסוים שהיית רוצה לפגוש בישראל?

מטעמים מובנים לא הייתי רוצה לנקוב בשמות. כשיגיע הרגע - ואני מקווה שזה יהיה בקרוב - יהיו הרבה מאוד הזדמנויות למפגשים.

האם אתה מתכנן לבקר בקרוב בירושלים?

אני בהחלט מקווה לבקר בישראל, ולא בעתיד הרחוק. אך מועד הביקור עדיין לא נקבע.

האם להערכתך הגיע סוף סוף הרגע שבו הופכת ישראל לחלק מקובל ואינטגרלי של המזרח התיכון?

אני חושב שכן. אך מעבר לכך - הרבה מאוד תלוי במה שנעשה מעתה והלאה. עדיין לא הגענו למה שאנחנו מסוגלים להגיע באמת. אנחנו ממש רק בהתחלה. זאת ראשיתו של עידן חדש, עידן שלום. והדרך שבה נטפח את היחסים בינינו תהיה משמעותית מאוד.

אני מקווה מאוד שהיחסים בינינו יהיו מושתתים על כבוד עצמי, שנדע לחבר בין האיכויות והפוטנציאל של העמים שלנו בשתי המדינות, ונפיק מהם את המירב.

אתה המנהיג הוותיק ביותר בעולם. זה 41 שנים שאתה מלך ירדן. מה היה הרגע הקשה ביותר בתקופת שלטונך?

מלחמת 1967 (ששת הימים), המלחמה ב-1970 (ספטמבר השחור, נגד הפלשתינים) והשנים שביניהן.

האם אמנם אתה היית אותו "שליח חשאי רם מעלה" שבא להזהיר את ראש הממשלה מפני מלחמת יום הכיפורים, כעשרה ימים לפני המלחמה?

לא הזהרתי את גולדה מאיר, זה פשוט לא נכון. גם אני הופתעתי אז, כמו כל האחרים, מהתפרצות האיבה והעוינות.

אתה אופטימי לגבי הסיכוי שהנשיא אסד יגיע להסכם עם ישראל? האם נפגשת איתו או שלחת אליו שליח, לקראת החתימה על הסכם השלום עם ישראל?

לא ראיתי אותו לפני החתימה. ראיתי אותו לפני הנסיעה לטקס בוושינגטון. הייתה הבנה שאנחנו הולכים קדימה לקראת שלום וזה לא קרה. ייתכן שלנשיא אסד יש עודף זמן, והוא יכול להרשות לעצמו להתמהמה. לרוע המזל - וזאת אמרתי פעמים רבות בשיחות עם מנהיגי העולם הערבי - לא היה תיאום אמיתי ביני לבין אסד, למרות שאנחנו ביקשנו זאת. לא אנו היינו אלה שהתנגדו לתיאום. להיפך- רצינו תיאום, ממעמד שווה, כדי להשיג יעד מסוים. אולם לצערי זה לא התרחש עד היום, ולכן מתוקף הנסיבות שנוצרו אנחנו הלכנו קדימה כדי לממש את זכויותינו.

האם התייעצת עם מישהו ממנהיגי העולם הערבי, כשידעת שעומד להיחתם הסכם שלום בין ירדן לישראל?

לא סיפרתי לאיש ולא התייעצתי. בוודאי שלא ביקשתי רשות. עשיתי מה שנראה לי נכון לעשות.

האם ההסכם הזה היה מתאפשר ללא האמריקנים?

האמריקנים מילאו תפקיד חשוב מאוד, אך את מרבית העבודה עשינו בעצמנו.

עקבתי אחריך, הוד מלכותך, על מדשאת הבית הלבן ובקונגרס, לצד רבין. דמעות זלגו מעיניך.

אינני מתבייש בדמעותיי. זה טבעי. האם את לא הרגשת בדיוק אותו דבר באותו רגע? זו התשובה שלי לשאלה הזו.