החלק המעונב של ועידת קופנהגן - זה שמנוהל בקפדנות על פי כללי ההתנהגות של האו"ם, עם דיונים מתישים על סעיפי-סעיפים של מסמכים משפטיים - הוא שבסופו של דבר יקבע האם יושג הסכם, והאם יהיה זה חבל הצלה לכדור הארץ - או שמא סתם עוד חוט.
מחוץ לאולם הוועידה עומדים אנשים פחות מעונבים, והרבה פחות מנומסים. עם שלטים, תחפושות ושלל גימיקים הם עושים הכל כדי לגרום לנכנסים פנימה לחשוב על מה עלול לקרות, להתאמץ קצת יותר ולהתפשר קצת פחות. בין הקולות ששומעים שם עולה גם קולו של ד"ר אויגר אוזסמי, מנכ"ל גרינפיס - ים תיכון.
ביום שבו נפתחה הוועידה פתח אוזסמי בשביתת רעב ומאז, כבר ארבעה ימים, שהוא מתקיים על שני ליטרים של מים כל יום. בקור המקפיא של קופנהגן, שיורד בלילה מתחת לאפס, אוזסמי מודה כי לא מדובר במשימה קלה. "אני רעב מאוד. זה לא פשוט. הגוף חווה תחושה מתמשכת של סבל", הוא מספר בשיחה עם ynet מקופנהגן. "אבל זה לא הזמן להישבר; המחאה הזו חשובה מדי".
ההחלטה שלכם! המסלול הירוק או מסלול ההתחממות. פעילים בקופנהגן (AFP)
אוזסמי נחוש לא להיכנע לצרכים הפיזיים, ולא רק בגלל שתאריך הסיום של שביתת הרעב שלו עוד רחוק, אלא גם בגלל תחושת השליחות המלווה אותו מרגע שיצא את טורקיה מולדתו. "הצום יימשך עד ליום נעילת הוועידה בעוד שבוע וחצי. זה נשמע כמו משימה כמעט בלתי אפשרית, אני יודע, אבל אני מאמין שאין דרך אחרת להעביר את המסר", הוא אומר.
המסר מבחינתו, פשוט וחד: שינויי האקלים בעולם פוגעים כבר היום במיליוני בני אדם. מרביתם משלמים על כך ברעב, צמא, מחלות וגם במוות. בעתיד, מזכיר אוזסמי, אם תחזיות המדענים יתממשו, צפויים עשרות מיליונים נוספים להיפגע גם כן. "אם מיליונים חשים רעב מדי יום, גם אני יכול לחוש זאת למשך שבועיים. זוהי הדרך היחידה להמחיש למנהיגים ולציבור בחברת השפע - שדרושה פעולה דחופה", הוא מדגיש.
המחאה שלו, כמו של עשרות אלפי מפגינים נוספים שהגיעו מכל העולם להפגין בקופנהגן, מתמקדת בדיוק בנקודה הזו: הצורך להגיע להסכם שאפתני מחייב שיביא להפחתה דרמטית של גזי החממה בעולם. המפגינים הללו מגיעים ממקומות שונים לבירה הדנית ומספרם מוערך בכ-100,000. בכל יום ממלאים הפעילים את רחובות העיר, במיצגים אמנותיים, בחלוקת עלונים, בהפגנות ספונטניות והמחשות ויזואליות של הקטסטרופה הקרבה.
חלקם, כמו אוזסמי, פעילים בארגוני סביבה; אחרים פעילי בארגוני זכויות אדם, זכויות בעלי חיים או נגד תפוצת נשק גרעיני או פרישת חובות למדינות העניות. ישנם ביניהם גם לא מעט צעירים המתשייכים לזרמים אנרכיסטים, שמאיימים לשבש את הוועידה, אך רובם הם אזרחים שומרי חוק - רק מודאגים ונחושים לשנות את המצב. בסוף השבוע, אגב, צפויה נהירה מאסיבית יותר של מפגינים לאזור הוועידה, לרגל מספר הפגנות גדולות המתוכננות להתקיים בה לקראת תחילת שלב השיחות רמות הדרג, בהם ישתתפו מנהיגי המדינות.
מפגינים בקופנהגן (רויטרס)
לכל קבוצה יש כמובן לקסיקון וסגנון מחאה משלה אך כולם - אולי פרט לאנרכיסטים - אומרים פחות או יותר את הדבר הבא: "מקופנהגן חייב לצאת הסכם בינלאומי שאפתני, שיציל את הכדור". כשמפרקים את המסר הזה לתתי המסרים של הקבוצות השונות, מבינים כי מדובר לא רק במסר סביבתי - אלא בעיקר במסר פוליטי, חברתי וכלכלי מרחיק לכת.
את כל הקבוצות הללו הרגיזה התחושה כי מנהיגי המעצמות מנסים "להנמיך ציפיות" לקראת הוועידה וההערכות כי בסופה לא ייחתם הסכם - לפחות לא הסכם משפטי. "אומרים לנו שיושג פה רק הסכם פוליטי לא מחייב, אבל אני לא מוכן לקבל זאת. אין סיבה שלא יושב הסכם משפטי שאפתני", מדגיש אוזסמי, המרכז את פעילות גרינפיס בישראל, טורקיה ולבנון.
(AFP)
במסגרת המחאה הזו, נגד "הנמכת הציפיות", נתלו בקופנהגן לקראת הוועידה כרזות עליהם מתנוססות תמונתם של מנהיגי המדינות העשירות כפי שהם אולי ייראו בעוד שנים רבות. מנהיגי ארה"ב, גרמניה, צרפת וספרד הזקנים, מצוטטים שם כאילו אומרים "אנו מצטערים. יכולנו להציל את העולם, אבל לא עשינו זאת".
ארגון "גרינפיס" הישראלי הפיק כרזה דומה עם תמונתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. הם עשו זאת עוד בטרם נודע להם על החלטת נתניהו שלא להגיע לקופנהגן.
הם כלל לא הבינו מדוע הוא כה מתלבט: "זה חיוני שהוא יגיע לקופנהגן - גם עבור המזרח התיכון וגם עבור ישראל", הדגיש אוזסמי.
המזרח התיכון מוזכר בדו"חות רבים כאחד האזורים הראשונים שבהם מורגשת כבר היום השפעתם של שינויי האקלים ובארגונים אזוריים גוברת ההערכה כי הקרב על המשאבים - בעיקר על מים - ישפיע מאוד על המזרח התיכון בשנים הקרובות.
|
אנרגיה
סולרית | מזון
אורגני | ירוק
לבית | ירוק
למשרד |  | |
|
|
ההודעה על ביטול הנסיעה של נתניהו איכזבה את הפעילים בישראל. "זוהי היתה יכולה להיות ההזדמנות הטובה ביותר להפגנת מנהיגות מצד נתניהו, וגם הזדמנות עבורו להציג את ישראל ככוח מוביל - שיכול להציע ידע וטכנולוגיה לאזור כולו", אמר אוזסמי.
