סוף לסיפור?

שום הפתעות אין בסיפור, שוב הדמעות על האיפור. ותודה ליהודית רביץ, כל מילה בסלע. כל אחת מכירה את השלב הבלתי נמנע הזה במערכת היחסים: משבר מטלטל את זרועותיכם החבוקות, סימני שאלה ארורים מקשקשים לכם על העתיד הוורוד, וכל מה שאת יכולה לעשות זה לשמוע שירי אהבה מדממים ולקוות שהסוף לא באמת מגיע. מעל לכל הדרמה הזו מרחפת שאלת מיליון הדולר: האם זו סתם מריבה ענקית שמריירת גשם על הזוגיות המושלמת שלך, או שמא מדובר בקשר שרק ניתוק ממכונת ההחייאה יעשה עמו חסד? איך מחליטים שזה הסוף ומאיפה מגרדים את הרוח והתושייה להתמודד איתו אם הוא מגיע?

שבר ענן

נכון, לכל זוג סיבות משלו למיגור המפעל הרומנטי, ובכל זאת יש כמה גורמים מרכזיים שחוזרים על עצמם בווריאציות שונות וידועים היטב כנפצי זוגיות:

אובדן אמון: מערכת יחסים ממושכת מציבה בפני הזוג (או השלישייה, תלוי בסגנון החיים שלכם), שלל סיטואציות הרות אכזבה. אובדן אמון הוא לא רק בגידה של אחד מבני הזוג, הוא גם תוצר פוסט טראומטי של סיטואציות שבהן הבכת את הצד השני, גרמת לו להרגיש מוזר או לא אהוב, ובקיצור - ריסקת את האמון ואת הביטחון שהוא נתן בך.

"כשהכרתי את ניר הייתי רזה וחטובה", מספרת תמר, בת 25 מתל אביב. "אחרי חצי שנה של זוגיות וכמה עשרות ערבים רומנטיים של מגשי פיצות וסרט הספקתי לטפח כרס קטנה, והייתי בטוחה שהוא יקבל אותה באהבה". נ', כנראה טירון מזופת במיוחד בתחום נשים ומשקלן, עשה לילה אחד את טעות חייו. "התחלנו להתגפף, הורדתי את החולצה, ואז הוא הביט בבטן שלי ושאל 'נו, מה אנחנו עושים איתה?'. זהו, פשוט לא יכולתי יותר להוריד מולו את החולצה. הוא הרס את היכולת שלי להרגיש בטוחה בגוף שלי מולו", היא מספרת.

בריאות הגוף והנפש: מוות של בן משפחה קרוב, מחלה או מצב נפשי קשה של אחד מבני הזוג (טפו טפו, לא עלינו) - לכל אלה יש יכולת מרשימה להפוך גם את הזוגיות היציבה ביותר לאבק שריפה. אמנם אתם רוצים להישאר ביחד ואין רגע שאתם זקוקים בו ליותר תמיכה מהרגע הזה, אבל זה שוחק לנהל מערכת יחסים עם אדם שפעם היה משענת והיום הוא אפילו לא קנה רצוץ.

בעיות מיטה (או, אם תרצי, מיתת המיטה): לא מדובר בהכרח בבעיה תיאטרלית כמו אין אונות או אלרגיה של האחד למיצי הגוף של השני. לפעמים הבעיה היא יותר תמימה אך הרסנית לא פחות, כמו אובדן המשיכה המינית של אחד מבני הזוג כלפי הצד השני.

גורמים סביבתיים: הורים מסכסכים, חברים לא מפרגנים, בוס מתסכל ושאר ירקות. כל אלה יכולים להעכיר בדרכים שונות וזדוניות על הקשר שלך עם הוולנטיין האהוב.

וזאת שאינה יודעת לשאול

לאחר שהבנת כי אכן מדובר במשבר שעלול לחסל את האהבה שלכם לאלתר, רסני את האימפולסיביות ואת הרצון הורדה רזיאל־ז'קונטי שלך לזרוק אותו לאלפי עזאזלים, שכן יש כמה שאלות שאת צריכה לשאול את עצמך לפני שאת מחליטה לנקוט בצעד שלעתים אין ממנו דרך חזרה:

שאלה מס' 1: האם הבעיה שמערערת את הקשר שלכם היא בעצם רק תירוץ פוטוגני לשלל בלתי נדלה של בעיות אחרות?

עדי, בת 26 מיהוד, החליטה להיפרד מהחבר שלה כי פשוט לא הייתה מסוגלת להתמודד עם החברים שלו ("הם היו בלתי נסבלים", אמרה בשילוב תנועות ידיים וכיווץ שפתיים). אממה, בבחינה של המצב לעומק הודתה עדי בפני עצמה ובפניי שזו אמנם הסיבה שהיא תירצה לעצמה ולכולם, אך למעשה הסיבה האמיתית הייתה שהיא כבר לא נמשכה אליו יותר. כדי להסתיר את המצוקה הנוראה שאליה נקלעה (חוסר יכולת לגעת, להתקרב או לקיים מגע מיני עם בן הזוג), עדי שכנעה את עצמה שמדובר במצוקה אחרת. במקרה שלה, המצוקה האמיתית בהחלט מציגה עילה למיגור העסקה. אבל האם גם במקרה שלך הסיבה האמיתית היא כה אקוטית או שמא בת גישור?

שאלה מס' 2: למה את רוצה להציל את מערכת היחסים הזאת?

האם זה משום שאת יודעת שבשורה התחתונה יש פה אהבה גדולה ופוטנציאל לאושר אינסופי, או שאת פשוט קולטת את כל החברות הרווקות שלך מתמודדות עם כל הסחלה שבשוק? אמנם גשם בחוץ, ולכן אני האחרונה שאומר לך שלא שווה לתחזק בחור רק בשביל לא להישאר לבד מתחת לפוך, אבל אם את בחורה שלא מעוניינת להתפשר על היושר האישי שלה - חשוב שתשאלי את עצמך אם את עדיין אוהבת או בעיקר מפחדת או מתפשרת על הזוגיות הזאת מסיבה כלשהי.

שאלה מס' 3: האם את נמשכת אליו? האם הוא נמשך אלייך?

כפי שטענתי קודם, אובדן המשיכה המינית הוא אלמנט מכריע בקשר בדיוק כמו בגידה. ושלא ימרחו אותך עם סיפורים על "אישיות זה מה שחשוב". לעזאזל, הבחור הזה הוא לא ידיד שלך, את אמורה לרצות ללקק אותו מכף רגל ועד ראש. אם התנאי הזה לא מתקיים או שהבחור מתחיל לפרגן תירוצים ומתקרב אלייך כמה שפחות, בהחלט יש מקום לדבר על פירוק החבילה.

עידן מיליצ'ר, סקסולוג, מטפל זוגי ופסיכותרפיסט, נותן כדוגמה את סיפורו של אחד ממטופליו: "יובל (שם בדוי) הבין שהקשר שלו עם בת זוגו הסתיים כשהם הפסיקו לקיים יחסי מין, לא יצאו לבלות יותר יחד ולא היו להם נושאי שיחה לדבר עליהם. הם ניסו להשתקם בתהליך טיפולי שבו כל אחד מהם חשף את פצעי הילדות שלו והבין איזה מהאלמנטים שהוא הביא אל תוך הקשר חיבלו בו. הם קיבלו מטלות ומשימות, אך לאור כל התובנות בסופו של התהליך השניים הבינו שלמרות היותם חברים, כזוג - הסוס מת ואין אוויר בנחיריו. והרי הבנת הדרך אינה מעידה בהכרח על צעידה בדרך, ולכן הם נפרדו".

שאלה מס' 4: האם אתם מסוגלים לפרגן או לתת כבוד אחד לשני?

מדובר בשלב עדין אך נפיץ במיוחד, וכשעוברים אותו - כמעט אין סיכוי לחזור חזרה. לבוז למישהו זה דבר שהופך בקלות להרגל. את מתסכלת אותו לגבי חוסר היכולת שלו למצוא עבודה ראויה, הוא מתעמר בך בגלל השפם שאת שוכחת קבוע להוריד, שניכם מטיחים האחד בשני שאתם רק פשרה בדרך לאבירי החלומות, ואחרי זה מתכרבלים כהרגלכם וצופים יחד בחדשות.

לא מעט זוגות מנהלים מערכת יחסים רעילה שכזאת, וממשיכים ללבות אותה תוך שמירה מרשימה על ארשת פנים חיצונית של נורמליות רומנטית. בשלב מסוים הם מתחילים להאמין בעצמם שמדובר במצב הגיוני, שהרי לפי מה שלימדו אותנו: זוגיות + כנות + אמת בלתי מתפשרת = מערכת זוגית אמיתית. ובכן, זו מערכת יחסים שאת בשום אופן לא רוצה להישאר בה. נכון, חמים שם, בדיוק כמו שאת מכירה, אבל את לא באמת רוצה להירקב בחברת הלוזר המובטל שאפילו לא מצליח לראות מעבר לשפם שלך.

שאלה מס' 5: אם היית פוגשת את הבחור שלך היום, מה היית חושבת עליו?

האם עדיין היית בוחרת להתחיל איתו במערכת היחסים? נכון, זה נשמע כמו שיר של ריטה וכמו שאלה מעצבנת ובלתי אפשרית להתייחסות, אבל חשוב שתנסי להרחיק את עצמך ולו לשנייה מהסיטואציה, ותשאלי את עצמך בכנות אם קיימת אפשרות שמלכתחילה השתנת על העץ הלא נכון.

למה אנשי המקצוע מעדיפים לשבת על הגדר במקום לנסח עבורנו מרשם?

מספר בלתי מבוטל של מומחים שהצגתי בפניהם את שאלת מיליון הדולר - לחתוך או למשוך, להיות או לחדול - התקשו לתת לי תשובה חד משמעית, ובעיקר התעקשו שלשאלה הזו לעולם אין תשובה אחת ואוי למי שינסה לנסח תשובה שכזו. "במקרה של אלימות מאוד ברור מה צריך לעשות", טוען ד"ר דוד סגל, פסיכולוג קליני ומרצה בחוג למדעי ההתנהגות של "המכללה למינהל", "אבל כל שאר הסיבות הן מורכבות, ואין לי מרשם עבורך. אנשים הם מורכבים, קשרים הם מורכבים, והכול תלוי בהקשר".

"קטונתי מלהגיד למישהו מתי לסיים את הקשר", מחזקת את דבריו ד"ר הילה העליון, מומחית לפסיכולוגיה חברתית, זוגיות ומגדר, שטוענת שמדובר ב"שאלה כל כך מורכבת שכמעט אין אפשרות לענות עליה".

גם כשהפניתי את השאלה לעידן מיליצ'ר הוא העדיף להיזהר בתשובתו: "רזי הזוגיות ומניעי תחילתה וסופה עדיין עלומים. כל החושים המשתתפים באנרגיית תחילת הקשר הם אלה שלעתים עלולים להוליך אותנו אל סיומו, לפעמים בלי שנבין מדוע", הוא טוען. "לפעמים זה אפילו לא קשור לבן הזוג, אלא זה משהו שטמון בפסיכולוגיה האישית של הפרט. מה שמרגישים בתחילת הקשר עלול להשתנות לכיוון כזה או אחר, ואין בזה כדי להעיד שאלה הם פני הדברים והם לא ישתנו. לכל אדם יש מניעים משלו לסיים קשר, עם הסבר הגיוני או בלי. כל דבר מתקבל, ומי אני שאשפוט?".

לקראת הסיום ובעקבות מצוקתי הבלתי מתכלה, הסכים מיליצ'ר להשליך לכיווננו טיפ קטן: "הדדיות היא יצירה משותפת נפלאה שאין כמותה, אז לפני שאנחנו מסיימים קשר בואו ונספור עד עשר. ועכשיו עוד הפעם".

אם החלטת לחתוך, קבלי את שלושת ה-Big No No's ליום שאחרי הפרידה:

חזרות ופרידות אינסופיות: כן, כולנו עושות את זה. זה כיף ודרמטי, ואכן יש משהו מעט אכזרי בסיטואציה שבה יום אחד הבנאדם הוא החבר הכי טוב שלך ויום אחרי הוא זר מוחלט. ועדיין: חתכת? שאלת את עצמך את כל השאלות הנכונות ובכל זאת הגעת למסקנה שאין דרך חזרה? תעמדי מאחורי המעשים שלך.

לשמור מזכרות/ טלפונים: את צריכה לטהר אנרגיות ומהר. לא משנה אילו טקסים מביכים את צריכה לעשות כדי למנוע מעצמך לתקשר/ לחשוב/ לדמוע על האקס - תעשי אותם. כאן המטרה לחלוטין מקדשת את האמצעים. פעם, למשל, תרגלתי את עצמי לזכור את המספר של האקס שלי בצורה שגויה כדי שלא אתקשר אליו. כן, זה לא הזמן לאתגר את עצמך ולבדוק אם את אדם חזק, זה הזמן למנוע מעצמך ליצור קשר עם הבחור בכל מחיר.

סקס עם האקס: בשורה התחתונה, זה בדיוק כמו לאכול משהו שכבר הקאת.