שתף קטע נבחר
75

ברקוביץ' יש רק שניים

מיקי שינה סדר יום ופגישות. אייל אמר שאם זה לא מסתדר למיקי, הוא מוכן לבוא למחרת במיוחד מחיפה. הוא כבר מחכה הרבה זמן לפגישה הזו. הילדים של מיקי נשארו ערים. לא רצו ללכת לישון לפני שיראו את אייל. ברקוביץ' הגדול פוגש את ברקוביץ' הקטן

מיקי ברקוביץ' שינה, בניגוד להרגלו את לוח הזמנים שלו. ביטל וקיצר פגישות. אפשר היה לחוש שהוא מתרגש לארח בביתו, ברמת השרון, את הברקוביץ' של הכדורגל. בשלב מסויים הוא צילצל וביקש: "תנסו להקדים, הילדים לא הולכים לישון. הם רוצים לראות את אייל בעיניים".

 

רועי וניב ברקוביץ', שני בלונדים קטנים, התרגשו כאשר ברקוביץ' ממושב רגבה וממכבי חיפה, בא לבקר את ההורים. מה זה התרגשו. גם מיקי, גם שלי אשתו.

כולם שמחו לפגישה הברקוביצ'ית.

 

אחרי שלוש שעות ליליות על הדשא בחצר, מול סל האימונים המונמך שתלה מיקי, הם נפרדו כמו מכרים ותיקים. אייל השביע אותם להגיע לביקור גומלין ברגבה. "תבלו אצלנו בבריכה, נעשה סטייקים, זו תהיה חוויה. רק חסר לכם להתחמק". מיקי הבטיח להחזיר ביקור, מייד לאחר שישוב עם שלי מטיול בחו"ל.

 

שניהם ברקוביץ', שניהם מספר 9. יש ביניהם הבדל של פעמיים 9 - 18 שנים. הכדורסלן הישראלי הגדול ביותר בכל הזמנים, לצד כוכב העתיד של הכדורגל הישראלי. "אתה רק מתחיל בחלום, אני כבר מתעורר ממנו", אמר מיקי לאייל.

 

מיקי לא כל-כך מתעניין בכדורגל. "שבת זה יום המנוחה היחיד שלי", הסביר, אבל אחרי אייל הוא עוקב בטלוויזיה. "הרי אתה ברקוביץ', זה מחייב".

 

אחר-כך הוא ניתוח את המהלכים המבריקים של אייל, 24 שעות קודם לכן, מול מכבי ת"א, רועי בן ה-9 וחצי, שהתחיל רק השנה לעקוב אחר הנעשה בכדורגל, כמו כל הכיתה, הוא אוהד-אישי של הכדורגלן ברקוביץ'.

 

יש הרבה ברקוביצ'ים, ובין השניים אין קשרי משפחה, אבל מיקי ברקוביץ' ואייל ברקוביץ', כפי שניתן היה להבחין בלי שום קושי, הם הפייבוריטים, האחד אצל השני.

 

שניהם מהירים ביצירת קשר, שניהם קלי-שיחה, כשמיקי התלבט בשעות הצהריים איך מפנים את הערב מלוח הפגישות המקורי, לטובת אירוחו של אייל, לא היסס "הילד" לבקש ממני את מספר הטלפון של הכדורסלן.

 

למרות שמעולם לא דיבר עימו קודם לכן, צילצל לרמת השרון, ואמר: " מיקי, אם לא תהיה ברירה - אבוא מחר (היום) במיוחד מחיפה, אבל במקרה הערב יש לי מסיבה באצטדיון ר"ג, קרוב אליך, וזו הזדמנות להמשיך לרמת-השרון. אני מוכן לבוא בכל שעה. מסקרן אותי להיפגש איתך".

 

מיקי נעתר. המתין עם שלי והילדים, למרות השעה המאוחרת. הדבר הראשון שביקשו הילדים היתה החתימה של אייל. מיקי השיב לאייל בתמונה שלו, וחתם מאחור. "אתה יודע למה הילדים מתרגשים ?" שאל מיקי את אייל. "כי הם רגילים שמגיעים אלי כל הזמן כוכבים וחברים מהכדורסל. פתאום בא שחקן כדורגל מהטלוויזיה, ועבורם זה שינוי עצום"...

 

"בן כמה הוא?" שאל אייל וליטף את שעירו של ניב. "חמש" ענה מיקי. "מה, רק בן חמש ? לא מאמין. הרי הוא יותר גבוה מאחי, ניר, שמנבאים לו עתיד גדול בכדורגל".

 

עניין של גובה במשפחה. מיקי משקיף אל אייל מהפרש של 20 ס"מ. 1.92 מ' לעומת 1.72 מ'. הווירטואוז של מכבי חיפה, כדורגל, סיפר ש"זה עוד לא הסוף, כי בחודשים האחרונים גבהתי ב-2 ס"מ". אייל שאל את מיקי מה מספר הנעליים שלו, קיבל תשובה "46", והגיב ב"42" שלו.

 

"היית פעם ביד אליהו?" שאל מיקי. "כשהייתי ילד", עונה אייל. "שיחקתי אז קט-סל בהפועל גליל-תחתון. הייתי שחקן נבון". אה, כן, קראתי על זה בעתון", עונה מיקי.

 

ואייל המשיך: "מכדורסל פרשתי, כי ידעתי שאני לא מספיק גבוה ולא אוכל להיות מיקי ברקוביץ'. שיחקתי אחר-כך עוד פעם קט-רגל ביד-אליהו, ומאז אני רואה את ההיכל בטלוויזיה, אתה יודע מה, עכשיו אבוא יותר. לרישון. "תודיע לי , אסדר לך הזמנות", הבטיח מיקי.

 

אייל: "הילדים שלך משחקים כדור-סל?"

 

מיקי: "כן, רועי משחק בבית הספר לכדורסל של א.ס. רמת השרון, לניב עוד אין גיל להתחיל. לשני הבנים שלי יש נתונים, אבל גם יהיה עליהם לחץ, לא יהיה קל עם המחוייבות של השם ברקוביץ'".

 

אייל: "אצלנו במשפחה כולם מכורים לכדורגל. אמרתי לך שאחי ניר מוכשר מאוד בקט-רגל. ההורים שלי, האח והאחות, ואפילו סבא וסבתא שלי, באים לכל משחק, אפילו לבאר-שבע. כמובן שגם החברה. זה נותן המון".

 

מיקי: "מי עומד מאחורי הקריירה שלך, או במילים אחרות מי יעמוד מאחורי החוזים שלך?"

 

אייל: "אבא. טוב, בינתיים כל זמן שאני בצבא, אין עניין של חוזים. אחר-כך אבא יעזור. הוא חזק בעניינים מאז שהתחלתי".

 

מיקי: "אם אתה רוצה אני אעזור ואעשה לך את החוזה הבא".

 

אייל: "זה לא סוד שאתה יודע לעשות חוזים טובים"...

 

מיקי: "אם אנחנו מדברים על ההורים, אז אצלי זה אחרת בהשוואה אליך. ההורים שלי גילו שאני בכלל משחק כדורסל, רק אחרי שעליתי לקבוצה הבוגרת, אולי אני קצת מגזים, אבל זו בערך התמונה".

 

* * *

 

במשך שלוש שעות רצו השניים לדעת הכל האחד על השני. על מאחורי-הקלעים, על מה שלפניהם. בלי שום מחיצות, הקליק שנוצר ביניהם - נדיר עבור פגישה ראשונה - עשה את שלו. אייל, שביטחון עצמי זה הצד החזק שלו, במגרש ומחוצה לו, פנה למיקי ואמר: "אתה יודע, כבר גיליתי שיש בינינו משהו משותף חשוב".

 

מיקי: "מה?"

אייל: "עודף ביטחון"...

 

מיקי: "אני מקווה שאתה מדבר על ביטחון חיובי - שלא מתרגשים ויודעים להוציא את המכסימום".

 

אייל: "נכון. זה חשוב מאוד. אני מדבר על החיוב, אתה יודע איך מכנים אותי בקבוצה? 'חוצפי'. יש לי חוצפה חיובית במשחק. אני יודע שהמאמן שלי, שלמה שרף, לא יאהב את הראיונות השבוע, והוא ביקש ממני אחרי המשחק נגד מכבי ת"א לא לדבר. צודק, הוא רוצה שלא יהיה לי ביטחון מוגזם - אבל מצד שני אני לא יכול לסרב לראיונות. רק שלא יגיד אחרי הכתבה: הפישר הזה, מה הוא מדבר. אין דבר, אחזיר לו משחק טוב בשבת נגד מכבי נתניה"...

 

ביטחון. אייל מספר למיקי משהו: "במשחק החמישי שלכם נגד מכבי ת"א, כשהובלתם וניגשת לקלוע עונשין בסיום, אמרתי לליאור רוזנטל שנמצא איתי - 'מיקי מפספס'. אחרי כל הקליעות המוצלחות הקודמות. שמתי לב שאתה מתרגש, שיש עליך לחץ. אמרתי לליאור: 'כמה שמיקי שחקן גדול, הוא בלחץ גדול מדי'. באמת התרגשת בדקות האלה, מיקי?"

 

מיקי: " בוודאי שהייתי בלחץ. הרי זה נגד מכבי ת"א, וזה מלחיץ. בדרך כלל אני קולע בלי בעיות, הפעם זה לא הלך. אגב, אייל, אתה מתרגש במשחקים?"

 

אייל: "כבר לא. אחרי המשחק מול אוסטרליה, בקדם הגביע העולמי לנוער, כשהשופטים שם דפקו אותנו, אני כבר לא מתרגש משום דבר. בהתחלה לא ישנתי בלילות, אבל עכשיו זה עבר".

 

מיקי: "אם אנחנו מדברים על שינה בלילה, אתה ישן טוב אחרי משחק?"

 

אייל: "תלוי מתי. אם המשחק נגמר מאוחר, קשה לי יותר לישון. אחרי משחק הגמר נגד הפועל פ"ת, ישבתי כל הלילה עם החברה שלי טלי, ודיברנו. כבר חיכינו לעיתונם של מחר"...

 

מיקי: "לכם הכדורגלנים יותר קל. אם המשחק נגמר ב-4 וחצי אחה"צ, הגוף נרגע ואפשר להירדם. בכדורסל המשחקים נגמרים בשעה מאוחרת בלילה, ובדם עדיין זורם האדרנלין. מאוד קשה לי לישון. הרבה פעמים אני מתהפך ומשחזר שוב ושוב את המשחק. הדם שלי כאילו נמצא במשחק".

 

אייל לוקח טיים-אאוט, מבקש משלי ברקוביץ' אישור לבקר בבית המשפחה. "אני רוצה לראות עד היכן יכולים ברקוביצ'ים להגיע", הוא קורץ.

 

מיקי: "איזו מכונית יש לך?"

 

אייל: "רנו 89'. איזו מכונית היתה לך בגילי?"

 

מיקי: "בוא תשמע סיפור. מכבי נתנו לי אז מיני-מיינור, שנכנסתי אליה בשכיבה. היום התנאים אחרים".

 

אייל: "איזו מכונית יש לך היום?"

 

מיקי: "מרצדס. ואם אתה התחלת ככה, בתנאים של היום, בטח בסוף תגיע למטוס".

 

אייל: "זה לא מה שחשוב בחיים. פעם כתבה עלי עתונאית אחת, שאמרתי לה כאילו הדבר הכי קובע בחיים זה החברה והמכונית. הייתי בסך הכל ילד, היא פירסמה, ואני הצטערתי. גם לעיתון צריך לדעת מה להגיד. לא להוציא הכל, אלא רק מה שצריך".

 

מיקי: "כל פעם אתה חוזר ואומר 'הייתי ילד', אתה עדיין ילד. תראה אותי. אני עוד משחק ויש לי כבר ילדה בת 12 וחצי, עדי. בשבילי אתה ילד, והלוואי שהייתי יכול לסובב את הגלגל ולהתחיל מהתחלה".

 

אייל: "אתה מצטער על משהו?"

 

מיקי: "לא. אם הייתי יכול, הייתי עושה את אותו מסלול. פשוט מסלול נפלא, עם מכבי ת"א, נבחרת ישראל, ואחר-כך מכבי ראשון לציון".

 

אייל: "מה אתה רוצה להגיד שלא הפסדת משהו בחיים?"

 

מיקי: "תמיד מפסידים משהו. ההחמצה הכי גדולה בחיים שלי, היתה שלא שיחקתי ב N.B.A היו לי כבר חוזים ביד עם אטלנטה הוקס וניו-ג'רזי נטס והייתי צריך לחזור למכבי ת"א. כשאני רואה היום אירופים שמצליחים ב N.B.A כמו דיבאץ, אני יודע שחבל שלא השתתפתי בחוויה הזו. אבל בנוגע לכל השאר, באמת אין לי טענות".

 

אייל: "אני בטוח שאתה יכול לכתוב ספר על הקריירה שלך".

 

מיקי: "עד עכשיו הוצאתי רק מעט ממה שאני חושב. כשיגיע הזמן בפרישה, אספר על הכל. גם לך יהיה מה לספר עם תמשיך ככה".

 

* * *

 

שניהם כאמור עם מספרי 9, שניהם בחרו במספר במקרה, מיקי: "כשעליתי לבוגרים, היה רק מספר אחד פנוי. 9. נתנאל, האפסנאי שלנו, נתן לי את החולצה ואמר - 'לא משנה המספר, השחקן עושה את המספר גדול, ולא להיפך'. לקחתי את 9 ומאז אני מזוהה איתו בכל השטחים, אפילו בעסקים, איך אתה הגעת ל-9?"

 

אייל: "כשאני הגעתי לסגל הבוגרים של מכבי חיפה, אמר לי משה סלקטר שלבש לפני את החולצה - 'רק אתה תיקח את מספר 9' אז לקחתי. לא בגלל מיקי, כפי שהרבה חושבים".

 

מיקי: "עד כמה שהצלחתי להבחין, מכבי חיפה מייצרת בכדורגל שחקנים מאוד מוכשרים. איך היא עושה את זה?"

 

אייל: "יש סיבה שכולם מגיעים למכבי חיפה. זו הקבוצה היחידה בצפון, מחדרה עד נצרת, ששחקן טוב ירצה להגיע אליה, בצפון אין תחרות גדולה כמו בתל-אביב, חוץ מזה, הטיפול בכשרונות באמת טוב".

 

מיקי: "שמתי לב במשחק בשבת, בתיזמון שלך, ראיתי את ההבנה העיוורת בינך לבין אייזנברג. אתה החזקת בכדור, הוא רץ לשטח מת ואתה שיחררת לו. הראיתי לילדים שלי שישבו איתי מול הטלוויזיה, איך אתה חושב כמה מהלכים קדימה וזה מצא חן בעינינו. שפוט הבנה עיוורת בינך לבינו".

 

אייל: "אם היית רואה איך אנחנו עובדים באימונים, היית אומר שאנחנו כמו מיקי ומוטי".

 

מיקי: "אייזנברג מהיר. שחקן איטי לא היה מגיע לכדור כזה. אני רוצה לדבר איתך על משהו אחר, על ההשקעה באימונים. אתה משקיע הרבה?"

 

אייל: "אני משקיע מספיק".

 

מיקי: "הכדורגל משחק הרבה יותר ברוטאלי מכדורסל. תגיד לי, מה עושים לך במשחקים האחרונים?"

 

אייל: "פוגעים, מה אני יכול לעשות. ועוד אחרי המשחק בא שמעונוב, ואומר לי: 'מה בכלל עשיתי?' השופטים צדקו בשתי ההרחקות. עכשיו אני בא מהמסיבה של הנבחרת האולימפית והיתה לי שם פגישה היסטורית עם החבר הטוב שלי גיא גת. אנחנו באמת חברים".

 

מיקי: "אתה מתאמן בימים הפנויים שלכם, ועם משקולות? אתה חייב לעשות את זה. אני מתאמן".

 

אייל: "בשביל זה אתה מיקי ברקוביץ'".

 

מיקי: "כמה פעמים בשבוע אתם מתאמנים?"

 

אייל: "ארבע פעמים. ביום ראשון לא מתאמנים, כי זה אחרי משחק, וביום ששי כי זה לפני משחק".

 

מיקי: "באמת, רק ארבע פעמים? זה לא מספיק. זה מזכיר לי את האימונים במכבי ת"א עם יהושע רוזין לפני 20 שנה. שמע, אייל, אתה מוכרח להתחיל להתאמן לבד, גם ביום ראשון, כדי שלא לתת לרעלים בגוף לפעול. ולעשות משקולות, כי אתה צריך להתחזק. הכל תלוי בך. אם אתה רוצה להגיע רחוק, אתה מוכרח".

 

אייל: "אני בנוי בצורה מסויימת, ונראה לי שאני מתאמן בסדר. אני מקבל את מה שאתה אומר בקשר למשקולות ולאימונים הנוספים, אבל בסך הכל, בשלב הזה של הקריירה, אני נותן לראש לחשוב ולעבוד. זה חשוב יותר מהצד הפיזי. אבל אני בטוח שלקראת המשך הקריירה, ההתחזקות תהיה דומיננטית".

 

מיקי: "תרשה לי לחזור ולומר לך, שזהו התנאי הכי חשוב להצלחה. אתה יודע, יש אנשים שהכישרון מסתובב לידם, והם לא יודעים להתכופף ולהרים אותו. המצליחים הם אלו שהכישרון מסתובב, והם מספיק חכמים כדי להשקיע מעצמם. אין פשרות. אני לא מדבר סיסמאות, אלו עובדות מהחיים. אגב, אתה חושב על קריירה בחו"ל?"

 

אייל: "בינתיים יש לי עוד שנתיים צבא. לך תדע מה יהיה. כבר קבלתי הזמנה להתאמן בליברפול, וזה יפה בשביל התחלה. אני לא יכול לחלום כמוך להרים את גביע אירופה עם קבוצה ישראלית, כי אנחנו בסך-הכל מתקבלים בשנה הבאה לאירופה".

 

מיקי: "מתי אתם מתקבלים?"

 

אייל: "בעונה הבאה יקבעו את הנציגות, בעוד שנתיים ישחקו. יקח זמן עד שנוכל לחשוב פה על מעמדי הגמר. אולי הילדים שלי יעשו את זה. רציתי לשאול אותך משהו אחר, יש לך סדר יום קבוע? אתה בעסקים?"

 

מיקי: "במשך העונה יש לי סדר יום קבוע. אני משתדל גם לא להתפרע מחוץ לעונה. אני לומד עכשיו ביטוח, ויש לי שתי חנויות ברחוב דיזנגוף. אני יכול לייעץ לך להתעסק בשנים הראשונות בכדורגל, לצבור את האמצעים שיעזרו לך להיכנס לעסקים יותר מאוחר. יש לך זמן, ועדיף לא להתפזר על פני יותר מדי תחומים. בינתיים תקדיש את עצמך רק לכדורגל ותעשה פרנסה טובה".

 

* * *

 

מחוגי השעון נעים קדימה אל השעות הקטנות של הלילה. לא שעת ראיון שיגרתית עבור אייל, ובטח לא עבור מיקי, שהלו"ז שלו הוא תמיד פרפקט. אבל זהו שיח-ברקוביצ'ים, ונדמה שהם מכירים מספר שנים. אייל שואל את מיקי באיזה גיל התחתן ("25 וחצי", אומר מיקי), האם הוא אוהב לטייל בחו"ל (אייל: "אני לא אוהב את חו"ל. כשהחבר'ה יוצאים, אני נשאר במלון. לא מעניין אותי").

 

לפני פרידה, בדרך למכונית, אומר מיקי לאייל: "זהו התואר הראשון שלך, השנה הראשונה שלך, נכון?"

 

אייל, כמו שאייל יודע לענות, מתקן : "זה הדאבל הראשון"...

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מיקי ברקוביץ'
צילום: אלי אלגרט
אייל ברקוביץ'
צילום : יוסי רוט
מומלצים