מי אמר שאין משבר מים בישראל?

בשבועות האחרונים פורסמו באמצעי התקשורת מאמרים מאת העיתונאי צור שיזף המתיימרים להציג את ניהול משק המים כחובבני או מתבסס על אינטרסים לא מקצועיים. לא ברור מה מניע אותו בגישה זו אך מאמריו מלאים בנתונים שגויים, ומסקנותיו חסרות כל בסיס עובדתי.

ניכר כי למר שיזף אין כל ידע הידרולוגי, אין כל ידע במערכות ניטור מים טבעיים ואין לו מושג כיצד מתקבלות החלטות תפעוליות במשק המים. טענותיו כאילו לא היתה בצורת מעולם, כאילו אין ולא היה מחסור מים בישראל, כאילו אין כל צורך בהקמת מתקני התפלה וכאילו אין ולא היה צורך במהלכים דרסטיים לצמצום צריכת המים הן שגויות ומטעות את הציבור באופן קיצוני. דבריו אפילו מסכנים את ההישגים שהושגו עד כה, ויכולים להביא את משק המים תוך שנתיים-שלוש לייצוב מלא, כך שצרכי הבית והחקלאות יסופקו לחלוטין, גם בעת שנים שחונות.

האם יש בעיית מים בישראל?

בחמש השנים האחרונות (החל מהשנה ההידרולוגית 2004/2005) ירדו בישראל משקעים בכמות קטנה מהממוצע. נתוני תחנות המדידה מראים זאת. ניתן לראות שמתוך חמש שנים אלו היתה שנת 2007/2008 השחונה ביותר והבאה אחריה, שנת 2008/2009. רצף כזה של שנים שחונות היה רק פעם אחת מאז קום המדינה ב-1957-1963 והסבירות הסטטיסטית שלו עומדת על כ-2 אחוזים.

ישנו גם מה שקרוי "זיכרון הידרולוגי", שגורם לכמות המים לניצול בשנה מסוימת להיות מושפעת מכמות הגשם בשנה הקודמת. יחד נוצר אפקט מצטבר שהביא בתום חמש שנים למצב קשה ביותר מבחינת מצאי המים. המילוי החוזר של הכנרת היה נמוך משמעותית, והמים הזמינים בה (המים שנותרים אחרי ההתאדות) היו מעטים ביחד לממוצע. למרות הגשמים הנאים של פברואר ומרס 2009 הסתיימה שנת 2008/2009 כשנה שחונה באגן הכנרת, עם מילוי חוזר של 47 אחוז בלבד.

במקביל המשיכה הצריכה הביתית לעלות. מרמה של 662 מיליון מ"ק בשנת 2000 לרמה של 715 מיליון מ"ק בשנת 2005, ו-768 מיליון מ"ק בשנת 2007. כתוצאה מכך הופקו ממקורות המים הטבעיים בישראל בשנים 2005-2008 יותר מים מאלו שנכנסו אליהם, ומפלסי המאגרים ירדו לרמה מסוכנת.

כמה מים יש לנו במאגרים הטבעיים?

מר שיזף טען במאמריו שבאקוויפר ההר יש כמות מים לניצול של 30 מיליארד מ"ק, באקויפר החוף 20 מיליארד מ"ק ובכנרת "רק" 4 מיליארד מ"ק. אלו כמובן מספרים מופרכים. בשלושת מקורות המים הטבעיים שלנו עומדת הכמות הפוטנציאלית של מים הניתנים לשימוש על כ- 3.3 מיליארד מ"ק בלבד. יתרה מכך, מתוך הכמות הזו נשארה כיום (נכון לסתיו 2009) רזרבה של כ-150 מיליון מ"ק בלבד, כלומר שאנחנו קרובים מאוד לתחתית המאגרים הטבעיים שלנו. כל אמירה אחרת היא טעות שעלולה להטעות את הציבור.

אז מה עושים כדי שלא נגיע שוב למאגרים ריקים?. ראשית, מגדילים את ההיצע של המים ומקטינים את הביקוש. הגדלת ההיצע מתבצעת ע"י הגדלת השימוש בקולחים לחקלאות והקמת מתקנים להתפלת מי-ים.

בשימוש בקולחים לחקלאות חל שיפור מדהים. ישראל נמצאת במקום הראשון בעולם במיחזור וניצול השפכים - 70 אחוז מהשפכים מטופלים ומנוצלים לחקלאות. במקום השני בעולם נמצאת ספרד עם כ- 12 אחוז בלבד.

התפלת מי-ים בכמויות גדולות החלה למעשה כבר ב-2005 עם הפעלתו של מתקן אשקלון. ב-2007 החל מתקן ההתפלה בפלמחים לספק מים כך שב-2009 הותפלו בישראל כ-150 מיליון מ"ק מים. מתקן התפלה שלישי, בחדרה, מתחיל לפעול בקרוב ויתפיל כ-127 מיליון קוב בשנה. מתקנים נוספים, באשדוד ובשורק, מתוכננים להפיק מים ב-2012 וב-2013, ומתקנים קיימים יורחבו. החל מ-2013 צפויים להתווסף לנו 550 מיליון מ"ק מים מותפלים בשנה, ללא כל תלות בכמות המשקעים.

אפשר כמובן לחזור ולדוש בשאלה מדוע לא הוקמו כבר ב-2005 מתקני ההתפלה עליהם החליטה ממשלת ישראל בשנת 2000. שאלה זו נידונה בימים אלו בוועדת החקירה בראשות השופט דן ביין, אך יש להניח כי היא קשורה בהחלטת הממשלה מ-2003 , שבניגוד להמלצת נציבות המים שינתה את החלטת הממשלה משנת 2000.

הדרך השניה לטפל במשבר המים היא להקטין את הביקוש למים בחקלאות ובבתים, עד שנגיע ל"עידן ההתפלה". אם לא היו מקטינים בשנתיים האחרונות, באופן דרסטי, את הצריכה הביתית והחקלאית היו מפלסי הכנרת והאקוויפרים יורדים לרמה מסוכנת, שהייתה גורמת לנזק בלתי הפיך.

הקטנת הביקושים נעשתה על ידי קיצוץ כואב וקשה של מכסות המים לחקלאות וכן על ידי הקמפיין בתקשורת לעידוד החיסכון במים, ובסופו של דבר גם באמצעות "מס הבצורת". אין ספק שהיה צורך אקוטי בהקטנת הצריכה הביתית בארץ, וההיטל עשה עבודה טובה בהקשר זה. רשות המים לא חיפשה את הכסף הנגבה ב"היטל הצריכה העודפת". להיפך, תקוותנו היתה שהציבור יחסוך במים ולכן לא יצטרך לשלם. בפועל, הציבור הקטין את הצריכה הביתית בשנת 2008/2009 בכ-120 מיליון מ"ק, מתוכם כ- 50 מיליון מ"ק לפחות בזכות "מס הבצורת".

ואם יהיה השנה חורף טוב?

במידה ויתגשמו התחזיות לחורף טוב השנה, יתכן ויתקצר התהליך לייצוב משק המים, ובהחלט ייתכן שניתן יהיה לוותר על הלחץ הנוסף להורדת הצריכה הביתית בעזרת "מס הבצורת". אבל בשום אופן אסור לוותר על קידום ההתפלה והשבת הקולחים, שכן שנה אחת של חורף טוב אינה מבטיחה לנו דבר לשנים הבאות, והתחזיות ארוכות הטווח כאמור, מראות המשך הירידה בהיצע המים הטבעיים מול עלייה מתמדת בביקושים.

נכון לסתיו 2009, מקורות המים הטבעיים נמצאים במחסור קשה ביותר עקב חמש שנות בצורת רצופות. היציאה ממצב זה תלויה בהתפלה, בשימוש בקולחין ובהקטנת הצריכה. למרות החורף הטוב הצפוי ב-2009/2010, יש להמשיך ולקדם את התוכניות השונות.