שתף קטע נבחר
זירת הקניות

באתי לעשות היסטוריה; נשארתי לקפוא בחוץ

בבוקר, כשיצאתי מהבית בו אני מתארח בפאתי קופנהגן, היה אמנם חשוך וקפוא אבל חשבתי לעצמי: "עתיד העולם יוכרע כאן ואני חלק מההיסטוריה". שבע שעות מאוחר יותר, אחרי עמידה של שבע שעות בקור הקפוא, מבלי שנדע אפילו אם ניכנס לאולם הוועידה, הבנתי שכדי לעשות היסטוריה צריך דבר ראשון כרטיס VIP

בבוקר, כשיצאתי מהבית בו אני מתארח בפאתי קופנהגן, היה אמנם חשוך וקפוא אבל חשבתי לעצמי: "עתיד העולם יוכרע כאן ואני חלק מההיסטוריה". שבע שעות מאוחר יותר, אחרי עמידה של שבע שעות בקור הקפוא, מבלי שנדע אפילו אם ניכנס לאולם הוועידה, הבנתי שכדי לעשות היסטוריה צריך דבר ראשון כרטיס VIP / דב גרינבלט, קופנהגן

 

אחרי שבע שעות של המתנה בתור החלטנו לוותר ולחזור לעיר. העמידה הממושכת בקור העז, הרעב וחוסר הוודאות בשאלה האם ניכנס היום בכלל לאולם בו מתקיימת ועידת האקלים - בכל אלה עמדנו. היו אלה פתיתי השלג שהחלו לרדת על ראשינו ששברו אותנו באופן סופי.

 

"אני מקווה שמישהו יפוטר בגלל המחדל הזה", אמר גרג, נציג ארגון סביבה קנדי, שעמד איתנו בתור. "אני לא בן אדם רע מטבעי, אבל על כזה דבר מישהו צריך לשלם בתפקידו. לא יכול להיות שמתכננים כנס כזה במשך חודשים, עוברים מאות פעמים על הפרטים הקטנים ביותר ובסוף זה מה שקורה". "זה לא תור, זו מכלאה", סיכמה אחת מנציגות המשלחת הישראלית בצורה הטובה ביותר את השעות האחרונות שעברו עלינו.  


נציגים מכל העולם, עומדים שעות בתור בלי להתלונן (צילומים: דב גרינבלט)

 

בבוקר, כשיצאתי מהבית בו אני מתארח בעיירה קטנה בשם דרוואר, 12 ק"מ דרומית למרכז העיר, הכול עדיין נראה ורוד. השעה אמנם הייתה 6:40, היה חושך מוחלט בחוץ והטמפרטורה עמדה על מינוס שתי מעלות, אבל מצב הרוח שלי היה בשמיים. "אני חלק מהיסטוריה", חשבתי לעצמי, "מנהיגי העולם מתכנסים לוועידה שמשמעויותיה ישפיעו על עתיד העולם, לא פחות, ואני נמצא בלב העניינים וההתרחשות". לו רק ידעתי מה מחכה לי בהמשך.

 

השמש יצאה, והטמפרטורה התייצבה על מעלה אחת

כעבור 16 תחנות אוטובוס ו–32 דקות הגעתי ל"בלה סנטר", וחברתי לארבע נציגות משלחת ארגוני הסביבה הישראלית. השעה הייתה 7:30. בחוץ, כמובן, עדיין חשוך וקר. קר מאוד. קפוא. אפס מעלות ליתר דיוק. מאחר שההרשמה הייתה אמורה להתחיל בשמונה, רק כמה מאות אנשים חיכו בחוץ ואנחנו היינו אופטימיים שאת הקפה של הבוקר נשתה כבר בפנים בעוד כשעה.


ב–8:30 השמש יצאה והטמפרטורה התייצבה על מעלה אחת. כשההרשמה החלה, התור באמת התקדם מעט, אבל בשעה 11:30, אחרי המתנה בת ארבע שעות, התור נעצר לחלוטין. בחוץ כבר חיכו אלפי אנשים, מכל הארצות, המדינות, הדתות והמינים - הודים לצד יפנים, אמריקאים ליד ספרדים, ישראלים עם צרפתים ומי לא.

 

סמוך לשער הכניסה הדוחק היה בלתי נסבל ואנשים עמדו, פשוטו כמשמעו, אחד על השני. לא ידענו מה קורה וגם לא יכולנו לדעת. אף אחד לא הסביר ואף גורם רשמי לא טרח לעדכן. פשוט חיכינו, ולא כל כך ידענו למה. בשעה 2:25 יצא נציג רשמי עם מגאפון והודיע לקהל כי הוא יודע שחלק מהאנשים מחכים ממוקדם בבוקר, והוא מתנצל על כך. זהו. האם ניכנס? מתי ניכנס? ללכת? להישאר? לא קיבלנו תשובות. רבע שעה מאוחר החלטנו שמספיק. אם המטרה של המארגנים הייתה להתיש אותנו, הם הצליחו. אנחנו נכנענו.


האם ניכנס? מתי? ללכת? להישאר...

  

אלפים נוספים המשיכו לחכות בחוץ. קבוצה מעוררת כבוד של נציגי ארגוני סביבה ופעילי סביבה, שעמדו שעות על גבי שעות, בנחישות ובמסירות בלתי מתפשרת, ולעיתים בלתי מוסברת, בקור העז, ללא אוכל, ללא שתייה, מבלי לדעת אפילו האם ייכנסו או לא, רק עבור הזכות לנסות ולהשפיע על מקבלי ההחלטות וקובעי המדינות. אני בספק אם ישנו תחום נוסף, כמו איכות הסביבה שהאנשים העוסקים בו היו מוכנים להקריב כל כך הרבה.

 

האינדקס הירוק

אנרגיה
סולרית

מזון
אורגני

ירוק
לבית

ירוק
למשרד

אנרגיה סולרית

בעיר, במסעדה אליה נכנסו, פגשנו ארבע חברים של המשלחת הישראלית הרשמית – נציג המשרד להגנת הסביבה ונציגים מהתאחדות התעשיינים וחברת החשמל. הם חיכו בחוץ רק שלוש שעות, התייאשו והלכו. יכול להיות שבשורה גדולה לסביבה ולעולם כולו תצא מהוועידה בסוף השבוע. אם אכן זה יקרה, הוועידה בהחלט תיגמר בהצלחה גדולה. על הארגון, אבל, הם מקבלים, ממני, לפחות, ציון נכשל.

 

הכותב הוא דובר החברה להגנת הטבע וחבר במשלחת ארגוני הסביבה לוועידת קופנהגן
לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
נציגים ממתינים להיכנס לאולם הוועידה
צילום: AP
מומלצים