ממש נס פך השמן תש"ע, איך שבדיוק בחנוכה התחדד עד כדי פיצוץ הדיון על דמוקרטיה והלכה. יכול להיות ששר הביטחון התבלבל ובמקום להדליק נר שני בחנוכייה הוא כבר הלך על כל חבית השמן והדליק פה מגזר שלם שרק חיכה להזדמנות כדי לחדד בעצמו ולעצמו את הדיון. אז באמת מה יותר חשוב לנו? מה מבין שני הערכים האלה יכריע ברגע האחרון? בסוף בסוף, לא נראה לי שהערך הנבחר יהיה מה שהיוונים המציאו.
אני לא אישה הלכתית, ומעולם לא עשיתי לי רב באופן פורמלי, אבל כל קולקציה של רבנים ציונים (אפילו כזו שהרב בן ארצי, הרב שמואל אליהו והרבנית ימימה מזרחי הם חלק ממנה) עדיפה בעיניי על כל קולקציה של פוליטיקאים שברק הוא חלק ממנה. את מי אני יותר מעריכה? למי ובמי אני יותר מאמינה? על מי אני יותר סומכת? מי פחות שואל את עצמו מה הוא באופן אישי מרוויח מהפסיקות שלו? גם רבנים שואלים את עצמם את השאלה הזו, ודאי. גם הרב מלמד שאל וענה לעצמו בעניין הזה, אין לי שום ספק. אבל הם שואלים פחות, והתשובות שלהם הרבה-הרבה יותר טובות מכל תשובה שברק נתן לעצמו בעבר, וכנראה גם הפעם.
בכל הפרמטרים לבחירת הנהגה ראויה, אני מעדיפה את הרבנים הציונים לגווניהם ודעותיהם, מאשר את ההנהגות המתעתעות של הפוליטיקאים של העת החדשה.
זו באמת חווית חנוכה מיוחדת במינה לראות את ההתרוצצות התקשורתית בעניין ישיבות ההסדר. התכנים הסמויים העולים מתוך הדיון המצומצם בישיבת הר ברכה והרב מלמד הרבה יותר מעניינים מסוגיית ברק-מלמד. ויותר ממה שמרתק לראות את ההיסטריה החילונית בשאלות אלה, מרתק להתבונן פנימה אל תוך המגזר הדתי, וגם שם מתעוררת היסטריה, עם ניחוח מפד"לי של פעם. שששש.... דברו חלש.
הפוליטיקאים הדתיים, רבני איגוד ישיבות ההסדר, פובליציסטים דתיים וסתם אנשים הנקלעים לשיחה עם חבר לעבודה, ממהרים להרגיע "אנחנו נגד סירוב, אנחנו מוקיעים סירוב, אנחנו מגנים סירוב" וגם "הרב מלמד חריג, לא מייצג" אבל גם אי אפשר בלי "אבל נתמוך בו" כי... למה בעצם? אה, כן, "חופש הדיבור והדעה".
וחבל. חבל שלדתיים הציונים עדיין אין אומץ לשים על השולחן בצורה הכי ברורה את הדיון האמיתי. את שאלת ההלכה מול הדמוקרטיה. את שאלת "הרב מול המפקד".
חבל שממשיכים לטשטש. חבל שממשיכים לגמגם "בטח שבצבא המפקד". למה בטח? למה לשקר?
אני בעצמי, שכאמור איני הלכתית, לא רואה במפקד בצבא סמכות שאין לערער עליה. בוודאי לא בשום פוליטיקאי, ואפילו הדמוקרטיה אינה ערך מקודש בעיניי בשום צורה ואופן. הדמוקרטיה היא כלי. הכלי מתאים לי? לפעמים. אם ככה אני מתייחסת להלכה, לדמוקרטיה איני יכולה להתייחס כך?
ואם אני חייבת לבחור, אין שום סיכוי שבעולם שאני בוחרת בדמוקרטיה לעומת ההלכה, או במפקדים לעומת רבנים, או בברק לעומת הרב מלמד.
