עקב אכילס שלי... אני שונא לשטוף כלים!
אם יכולתי לקום וללכת מכאן... הייתי נוסע למקום שבו לא צריך לחשוב על כסף.
כשאני צריך להיאחז במישהו, אני פונה אל... ברק, אחי הצעיר, שגם מפיק את הסרטים שלי, גם חבר שלי וגם שק האגרוף לעצבים שלי.
אני קשור בחבל הטבור ל... לעצמי.
אני לא יודע לשמור בבטן... כשאני לא אוהב מישהו, הוא ירגיש את זה בשלב מסוים.
כשאני מסתכל במראה... אני מתבאס מזה שאני צריך להתגלח.
אני מתרגש... כשאנדראס, בן הזוג הגרמני שלי, שר בעברית את השיר "בדרך הביתה".
יש לי בטן מלאה על... אנשים שיש פער גדול בין מה שהם מוכרים החוצה לבין מי שהם באמת, בקיצור, אנשים צבועים. זו תכונה נוראית בעיניי.
הייתי רוצה ללחוץ את היד של... טוני מוריסון, שכתבה את אחד הספרים הכי חשובים עבורי, "העין הכי כחולה".
אחרי שהוכיח את כישוריו הבלתי נלאים ביצירות דוקומנטריות מופתיות כמו "בובות של נייר", "תומר והשרוטים" ו"אביב", הבמאי תומר היימן הגיש לנו השנה את מפעל חייו ואחד הסרטים התיעודיים הטובים ביותר שראינו כאן, "בדרך הביתה" (פרק אחרון ברביעי, 22:00, Yes דוקו), שהפך ליקיר המבקרים ומתח את הגבולות שבין חדירה לפרטיות לחשיפה נוקבת. עכשיו השאלה היא מתי האמריקאים יקנו את הפורמט.
