מ'סקס והעיר' אל 'האח הגדול': עשור של יחסים
הגענו אל שנת 2000 עמוסים תובנות על ההבדלים בין המינים. הספר "הוא לא בעניין שלך" השלים פערי המידע והיווה סט כללים חדש. האינטרנט התבסס ככלי לניהול חיינו, ובזכות הפייסבוק גם לא צריך את הרבנות הראשית כדי לשנות את המעמד האישי
העשור החולף קידם את פנינו לאחר שכבר הספקנו כמעט לשכוח את התנ"ך של היחסים, ספרו של ד"ר ג'ון גריי "נשים מנגה, גברים ממאדים", שראה אור ב-1992, ואחרי שנרגענו מההלם הראשוני של הצפייה בסדרת המופת היחסימית "סקס והעיר הגדולה", שהתחילה את שידוריה ב-1998, נמשכה עד 2004 ומפציצה אותנו מאז בשידורים חוזרים.
רובנו כבר התוודענו בסוף שנות ה-90 אל עולם האינטרנט. אולי אפילו עשינו פה ושם צ'אט חושפני עם בן המין השני מאחורי שם בדוי, יכול להיות שאפילו העזנו לנסות את כוחנו בסייבר סקס. אולי היינו חברים, מאחורי אותה חסות של אלמוניות, בפורום נועז בנושא מין, ואולי גם נרשמנו לאתר היכרויות והצלחנו לעשות את הפלא הגדול ביותר - לגרום לכך שמישהו ייצא מתוך צג המחשב ויגיע עד אלינו, בעולם האמיתי, לגעת ועוד יותר מזה.
הגענו אל שנת 2000 בלי באג, עמוסים תובנות חדשות על ההבדלים בין המינים. הספר "הוא לא בעניין שלך - האמת, בלי תירוצים, להבנת הגברים", מאת גרג ברנדט וליז טוצ'ילו, שהתפרסם ב-2004, השלים לנו את פערי המידע והיווה את סט הכללים החדש לדייטרית המצויה. אם הוא לא מתקשר בזמן, אם הוא לא מספיק מחזר, אם הוא לא מציע לך נישואים - הוא לא מספיק מתלהב ממך, וזה ממש לא משנה למה. אין טעם לנסות להגן על האגו שלך, אין טעם בפסיכולוגיה בגרוש. האמת תשחרר אותך לחופשי - אבל לא לפני שתתבאסי כדבעי.
את מקומם של שדכנית העיירה הקלאפטע והשדכן התחמן תפסו בעשור החולף שירותי ההיכרויות המקוונים, המשמשים מתווך גלובלי ומאפשרים תיאורטית לכל אחד ואחת להשתדך לכל אחד ואחת. בניגוד לשדכניות הרכלניות של פעם, אתרי השידוכים וההיכרויות עושים זאת בדיסקרטיות מירבית, וגם אם איחוד נפשות נחשב מצווה - יש בסיפור הזה לא מעט כסף. סוכנות "רויטרס", בידיעה כלכלית מובהקת, הכריזה ביוני 2002 על תחום ההיכרויות כעל "השיחוק הבא", והמגזין "סלון" הכתיר את התקופה ההיא "תור הזהב" של השדכנות המקוונת. גם בישראל כבר מזמן לא בושה להגיד "הכרנו באינטרנט", ואתרים כמו JDate, קופידון, בליינד-דייט ואחיהם החינמיים נחשבים דרך מקובלת להיכרויות, בין אם זה לצורך בילויים ובין אם זה לצורך חתונה. דור שלם שגדל על המחשבים הגיע לפרקו ממש עם תחילת עלייתו של האינטרנט, כך שזה נראה להם רק טבעי לחפש ברשת את הנפש התאומה. עם הזמן, הצטרפו אליהם גם בני עשורים אחרים.
עד לאותו מפגש פיזי מרגש, חלקנו עסקנו בעשור החולף בסקס ממוחשב. "סייברסקס", לפי אחת ההגדרות, הוא הדמייה אינטראקטיבית, בהסכמה, של אקטים מיניים. לפי הגדרה אחרת, מעשית יותר, זו למעשה אוננות על רקע חילופי הודעות, תמונות ו/או קולות באינטרנט. סייברסקס הוא גם דרך ליהנות ממין תוך התגברות, או תחושה של התגברות, על מרחק גיאוגרפי בין השותפים להנאה. סייברסקס איפשר לאנשים להשתחרר מעכבות אישיות ונורמטיביות, להתנתק מכבלי המרחק בין אדם לזולתו. במקרים רבים, סייברסקס גם משוחרר ממחויבויות עתידיות כובלות. שני אנשים, לפעמים בשני אזורי חיוג שונים, מתחברים איש איש למחשבו, ודרך האינטרנט מענגים את עצמם לדעת, תוך קבלת השראה זה מזה. המרחב הממוחשב מאפשר לאנשים להגשים את הזיותיהם המיניות, אם בתוך דמותם האמיתית הנעזרת במסך האנונימיות, אם בתוך דמות שאולה.
"אתמול גיגלתי מישהו שפגשתי באודיגו"
נוהל חיוני נוסף לפני הפגישה הפיזית הוא גיגול, פועל נגזר שנולד ממנוע החיפוש, המלך הבלתי מעורר של האינטרנט בעשור הנוכחי. במרץ 2001 שיתפתי את קוראיי ההמומים בתגלית שלי והשתמשתי בראשונה במשפט ההזוי המתגלגל על הלשון: "אתמול גיגלתי מישהו שפגשתי באודיגו" (תוכנת היכרויות וצ'אט ז"ל). כמעט 35% מבין 2,546 המבקרים שהשתתפו בתחילת 2001 בסקר שערך אתר היכרויות אמריקני הודו שהם מנסים למצוא עוד מידע על האדם שאיתו הם אמורים לצאת לפגישה עיוורת, על ידי הקלדת שמו במנוע החיפוש המוביל. רוב הנשאלים אמרו שהמידע שנמצא לא שינה את החלטתם, אבל שני אחוזים דיווחו שמצאו בגוגל מידע שגרם להם לוותר על רעיון הפגישה.
בהרצאה בשם "סיראנו דה ברז'ראק הדיגיטלי" שהעברתי באפריל 2002 בכנס "האדם המחובר תמיד" במכללת אורנים עמדתי על יתרונות החיזור במדיום החדש:
זירת החיזורים האינטרנטית
נותנת יתרון גדול לאו דווקא ליפיופים, בעלי הגוף המושלם, הבית המפואר או מכונית הספורט, אלא למצטיינים בתכונות שמחוץ לרשת נחשבות פחות אטרקטיביות, לפחות ממבט ראשון. אין בעולם הווירטואלי משמעות לזהב וליהלומים, אלא לפנינים של דיבורים. עם הנכסים הגדולים של המחזר האינטרנטי נמנים ניסוחים שנונים, ידע כללי נרחב ו/או תושיה ושליטה באתרים ובמנועי חיפוש. גם אצבעות זריזות על המקלדת מהוות יתרון חשוב במדיום בו אין רואים את הזיק השובב שבעיניים ואת גומות החן.
מלכת הצ'אט היא לא בהכרח בעלת החזה הגדול ביותר
השליטה במדיום היא הקובעת את מידת ההצלחה בזירת החיזורים. השנונים וזריזי-האצבע הם החתיכים של חדרי הצ'אט, אלופי הפורומים, נסיכי המסנג'ר. הם אלה שיפיחו רוח חיים בקהילה רדומה, שהודעותיהם לעולם לא יישארו ללא מענה, שיצליחו להשיג הכי הרבה כתובות דואר אלקטרוני (המקבילה של מספרי טלפון) של מושאי תשוקתם. במציאות, לפחות הדגם הישראלי, רבים מהם בלתי מרשימים למראה, רזים מדי, קירחים מדי או ממושקפים מדי. אבל האינטרנט משחרר ממגבלות המראה החיצוני, מביישנות, אפילו מנכות פיזית. כמובן, הדברים נכונים גם לגבי מחזרות אינטרנטיות. ישנו המודל הנשי של מלכת הצ'אט, וגם היא לא בהכרח בעלת החזה הגדול ביותר, הרגליים הארוכות ביותר או העיניים היפות ביותר.
החיזור האינטרנטי יכול להישאר כזה. אפשר לנהל יחסים ברשת מתחילתם ועד תומם, ולדלג ממערכת יחסים וירטואלית מלאה ופוריה אחת לשנייה. אבל האינטרנט מצוין גם כתרגול והכנה לקראת הדבר האמיתי. הוא מאפשר להכיר את האופי, לפני שמחפשים את היופי. במקרים שהפער בין הדמיון למציאות גדול מדי, לא יעזור כלום; אבל במקרים פחות מובהקים, החיזור המקוון יתייצב לזכותו של המחזר, שכבר התגלה ביופיו הפנימי, וזה עשוי לקבל הזדמנות נוספת. ויכול להיות, שסיראנו, אם לא יסתפק ברומן מקוון אלא ירצה להיפגש פיזית, יגלה שרוקסאן כבר כל כך מאוהבת - שלא יהיה אכפת לה חוטמו הארוך.
בשנת 2003 התחילו יפי הקולמוס להשתמש בכלי חדש - יומן רשת. במקום לשפוך את הלב למגירה, אנשים ניצלו את הטכנולוגיה ואת יתרונות השם הבדוי והתחילו לכתוב את חייהם לעיני כל ולחשוף את סודותיהם האינטימיים, כולל נטיותיהם המיניות, המאהבים שלהם והתנוחות המועדפות עליהם. בינואר 2005 כתבתי: "הבלוגים, יומני הרשת שצצו באלפיהם, מסתמנים כזירה חדשה להיכרויות, פיק-אפ בר איכותי במיוחד, לאנשים עם הרבה סבלנות. לארי, למשל, בלוגר שמעדיף להישאר בעילום-כינוי, כותב בבלוג שלו רשימות בעלות נופך רומנטי וארוטי. הוא עצמו התפלא לגלות עד כמה המילים שלו משפיעות. הוא מקבל לא מעט מכתבים מנשים שמנסות את מזלן. 'לא יודע במה הן מתאהבות, אבל הן לא מכירות אותי לבד מהמילים שלי. אני מניח שהן מציירות לעצמן דמות מסוימת, כפי שהיא עולה מהמילים, ומתאהבות בדמות הזו. אני מאוד עדין ברשימות שלי, מאוד מנומס וכמעט שלא מתעצבן. אני מניח שהתנהגות כזו מרשימה נשים שנמאס להן מהדימוי הגברי הקשוח. אני מתגלה בבלוג כגבר חמוד. זו אולי מילת הקסם. בינתיים, אף אחת לא ביקשה תמונה. מגבר חמוד לא מבקשים תמונה. אבל, כן מבקשים להיפגש. כמעט כולן מבקשות להיפגש".
פרידה וניהול מצבת האקסים אונליין
המצטרפת האחרונה לפלטפורמות של העשור החולף באינטרנט היא הרשת החברתית פייסבוק, שהפכה ללהיט בארץ בשנה-שנתיים האחרונות של העשור החולף. אנשים מנהלים את חיי המשפחה, את חיי החברה ואת הקריירה שלהם בתוך הפייסבוק, ובמידה רבה, גם את היחסים הרומנטיים שלהם. כל פעולות החיטוט, החיזור, ההודעה על הנישואים והתמונות מהחתונה, או לחילופין הפרידה וניהול מצבת האקסים אונליין. הטכנולוגיות החדשות הביאו איתן שיטות חדשות ואכזריות להיפרד. אם ב"סקס והעיר" דנו הבנות בחוצפה של הבחור שבחר לסגור עניין באמצעות פתקיות Post It, בעשור החולף כבר ראינו פרידות מנוכרות באמצעות אימייל, הודעת סמס או שינוי סטטוס.
עידן פייסבוק החזיר אותנו מהאנונימיות אל השם הגלוי והחיים הגלויים. תוכנית הריאליטי "האח הגדול" חותמת את העשור הנוכחי עם צעד גדול עוד יותר לתוך המציאות המתנהלת בחלון ראווה. בתוך "האקווריום", כפי שאני קוראת לטלוויזיה המקובעת על ערוץ 20, יכולים שני אנשים, למשל סער ואיילה, לנהל הידלקות, מריבה והתפייסות ממש מול עיניי, כולל הבכי והחיבוק - ואפילו הסיגריה שאחרי.
ערוץ יחסים, שהוקם בפברואר 2006, איפשר לגברים ולנשים, רווקים ונשואים, להיות זבובים על הקיר במלתחות של בני המין הנגדי, וכל זה בתוך אתר החדשות הגדול ביותר בארץ. הכתיבה החושפנית, לרוב בשמות בדויים, אבל לפעמים גם בשמות אמיתיים של טוראיות וטוראים אמיצים, סיפקה ומספקת לנו הצצות ותובנות לרוב. לפעמים זה מייאש ומאיים, לפעמים זה מנחם וממלא תקווה. ובתור בונוס, בין הכותבים למגיבים, ובין המגיבים לבין עצמם, נרקמים לפעמים גם סיפורי אהבה מסעירים.
מה מחכה לנו בתחום היחסים בעשור הבא? לא ברור איזו טכנולוגיות ואפליקציות חדשות יהיו. מה שבטוח - נמשיך לשאוף לאהבה.
