מורים בהישרדות: "צריך להתגייס למצב חירום"
שיעורים לא מתחילים בזמן, תלמידים יוצאים ונכנסים, קמים ומסתובבים, סלולרים מרעישים. "לא תוכניות מורשת, לא שינויים מבניים ולא תוכניות לימוד חדשות. כולם צריכים לעסוק רק בהחזרת אווירת הלימודים לכיתות", אומרת ד"ר עינת ווילף שמבקשת להכריז על מצב חירום במערכת החינוך
המנהל החדש מגיע לבית הספר. הוא מאמין שאפשר לעשות מהפכה - לדבר עם הילדים בשפה שהם מבינים. הוא מעודכן, מלא כוונות טובות ורצון אמיתי ללכת איתם ולהקשיב לקולו של המתבגר. טובית, המורה לאנגלית, לא כל כך אופטימית. היא דווקא ממש מנסה ללמד, אבל אחרי כל משפט נאלצת להפסיק ולהעיר לליטל מעתוק, התלמידה החצופה והתוקפנית. טובית מקווה שהמנהל החדש יעניק לכל מורה שוֹקֶר חשמלי, אבל המנהל דווקא מעדיף להעניק לכל אחד מהם פרופיל בפייסבוק. בסוף הוא באמת מצליח לשפר את האווירה. המורה טובית מתנצלת בפני ליטל ושם בית הספר מתחלף ל"ביה"ס ע"ש יצחק מעתוק".
אם זה לא היה מערכון מצחיק מ"ארץ נהדרת" זה היה יכול להיות ממש עצוב. בעצם, זה לא מערכון. לפי התיאורים בשטח, הבדיחה לא רחוקה מהמציאות. "בכיתות זה נורא, פשוט נורא. אני מרגישה שאני נלחמת בתחנות רוח. רוב האוכלוסייה נהדרת ואני בכל זאת אומרת 'אלוהים, איפה הם גדלו?'" מתלוננת מורה בבית ספר על יסודי במרכז הארץ.
"חסרה לי משמעת", מוסיפה מורה אחרת באותו דיון. "אם היינו שמים דגש על איחורים, על תלבושת. הדברים הקטנים האלו, ניקיון בכיתה. מה עושים כשילד מאחר? ברור לו שאני אקבל אותו והוא ישב והכל יהיה בסדר. אני מדברת לא רק על הבוקר, אלא על כל שיעור. אבל מה הלאה? מבחינתי הייתי אומרת 'אל תיכנס. תישאר בחוץ'. אבל אסור".
"זה כמו אותו מנהל במערכון. הגענו למצב הזה מתוך כוונות טובות", אומרת ד"ר עינת וילף, מחברת הספר "בחזרה לא"ב: הדרך להצלת החינוך בישראל (ללא תוספת תקציב)", הוצאת ידיעות אחרונות. "רצינו להבין את התלמידים ולא להקשות עליהם. ההנחה הייתה שאפשר לקיים דיאלוג על כל בעיית אלימות ולהסביר, ולאט לאט הגענו לסיטואציה בה גבולות, עונשים ודרישות נעלמו מהלקסיקון".
אי אפשר ללמד
בשבוע שעבר ניסה פרופ' דן בן דוד לנתח את הסיבות לממצאים הנמוכים של תלמידי ישראל במבחן השוואתי שבדק את התוצאות בעשר השנים האחרונות מול 25 מדינות מערביות מובילות.
הוא לא היה הראשון וסביר להניח שגם לא יהיה האחרון. לרוב מדברים על ביטול המסלולים המקצועיים, על הכיתות העמוסות, על חוסר מיקוד מספק במקצועות הליבה, על הצורך להעלות את סף הקבלה ללימודי הוראה ואת הדרישות במהלך הלימודים, על העלאת שכר המורים ועל מתן גמישות ניהולית למנהלים. כל הנקודות הללו חשובות ביותר, אך מה מרגיש המורה בשטח?
"הסיבה המרכזית להישגים הנמוכים במבחנים היא ההפקרות השוררת בבתי הספר, שאינה מאפשרת למורים ללמד ולתלמידים ללמוד", אומרת ד"ר וילף. "מורים רבים נמצאים במצב בו אי אפשר ללמד, השיעורים לא מתחילים בזמן, תלמידים לא נוכחים, יוצאים ונכנסים מהכיתה במהלך השיעור, קמים ומסתובבים, הטלפונים הסלולריים מרעישים, תלמידים מכיתות אחרות פותחים וסוגרים דלתות ועוד. השיעור מתנהל ברעש בלתי פוסק".
"באופן מעשי לפחות ב-20 הדקות הראשונות אני מתמודדת לא עם לימודים", מתארת מורה נוספת. "לוקח לי 3 חודשים בכיתה בה אני מורה מקצועית (להבדיל מכיתה שגם מחנכת), להגיע למצב הרצוי. אני מרגישה שההתמודדות הנדרשת ממני היא סוג של עימות. נדרשת רמה מאוד גבוהה של אסרטיביות וקשיחות וזאת כאשר התפקוד המיטבי שלי בכיתה הוא בסתירה לזה. הילדים יושבים בחוץ עד שאני מגיעה. שפת הגוף היא כמה לא בראש שלהם. זו מראה שאומרת לי - זה לא צריך להיות כך. הכיתה והשולחנות מלוכלכים וזרוק פח שמישהו נתן לו בעיטה. כעת מתחיל הדיאלוג על התלבושת".
כשנגמור לצעוק ולחנך, נוכל גם ללמד. צילום: index open
להבין את התלמידים?
וילף טוענת שבשם הניסיון להבין לליבו של התלמיד המפריע דרדרנו מערכת שלמה. "מספר התלמידים האחראים לבעיות הוא מועט", היא אומרת. "אבל כשהמערכת לא שמה להם גבולות מאוד ברורים, הם למעשה מובילים את כל שאר התלמידים להתנהגות דומה. השלב הבא הוא שנוצרת תחושה שהבעיה היא רחבה ותרבותית, שכל התלמידים אלימים ובעיתיים.
"יש מורים המוכיחים יום יום שאפשר ללמד ולייצר סטנדרטים של לימוד, אבל הבעיה היא שאלו רק איים. לפחות עד לאחרונה הם עשו את זה בניגוד להנחיות של משרד החינוך".
רוחות של שינוי
בתחילת שנת הלימודים יצא חוזר מנכ"ל של משרד החינוך בנושא קידום אקלים בטוח והתמודדות עם אירועי אלימות במוסדות החינוך. החוזר אכן התייחס לבעיה עליה מצביעה וילף ונתן למורים סט של כלים אפשריים להתמודדות עם בעיות אלימות ומשמעת. כמו כן צוין בחוזר במפורש שבתי הספר חייבים להגיב על כל מקרה של אלימות.
בתי הספר התבקשו לבנות תוכנית לאקלים בטוח וכן להכין תקנון בו מפורטות ההתנהגויות המצופות וטווח התגובות במקרה של הפרתן. החוזר המתפרס על פני 36 עמודים, ממליץ על תהליך עמוק הכולל בניית חזון בית ספרי ומעורבות של צוות, תלמידים ומורים בתהליך.
על מנת ליצור תהליך עמוק ורחב של שינוי, ובהתחשב באינפלציה של חוזרי המנכ"ל לאחרונה, חשוב לבדוק האם לבתי הספר ישנם כלים להטמיע את השינוי המשמעותי המצופה מהם תוך כדי הריצה השוטפת.
האם בתי הספר מצליחים גם ליישם? כיצד מתבצע היישום בשטח, מעבר לשליחת החוזר לכל בתי הספר?
"מתחילת השנה נערכו כ-90 ימי עיון למפקחים ולמנהלי בתי ספר לצורך הטמעת החוזה", עונה חנה שדמי, מנהלת אגף שפ"י (שירות פסיכולוגי ייעוצי) במשרד החינוך. "עד סוף השנה צפויים כל המפקחים והמנהלים לעבור יום עיון שכזה. כמו כן, נבחרו 1,300 בתי ספר ו-90 גני ילדים בהם מתבצעת הדרכה אינטנסיבית של מפגשים קבועים לפחות כל שבועיים-שלושה לצורך הטמעה".
אילו בתי ספר מקבלים הדרכה אינטנסיבית?
"בחרנו את כל חטיבות הביניים בארץ כי רמת האלימות שם היא גבוהה יחסית, מספר בתי ספר יסודיים ומספר קטן של חטיבות עליונות. ביסודי ובחטיבות הביניים יש את הדיווח הרב ביותר של ילדים על מקרי אלימות".
האם הוגדרו יעדים לתהליך?
"היעד השנה הוא שכל בתי הספר יתארגנו ויטמיעו את התהליך. ב-1300 בתי הספר שנבחרו להדרכה האינטנסיבית הוגדר יעד של ירידה ב-10% במקרי האלימות תוך שנתיים".
המורים הפכו לשורדים
"יאמר לזכותם של שר החינוך והמנכ"ל החדש שכתוצאה משינוי הגישה נוצרה הזדמנות לשינוי", אומרת וילף. "אבל השתרשה תרבות כל כך קלוקלת שמורים רבים לא מאמינים שיגבו אותם ושבאמת יהיה שינוי. נדרשת התגייסות של ממש כמו במצב חירום הייתי אומרת, ולעסוק רק בזה. לא תוכניות מורשת, לא שינויים מבניים לא תוכניות לימוד חדשות, רק בזה. מורים צריכים להיכנס לכיתות ולהתרכז אך ורק בהרגלי הלמידה ואווירת הלימודים. כל מי שמפריע ללמד צריך להיות מורחק מהכיתה בלי דיונים, ויכוחים או משא ומתן. גם אם נפגע בחומר הלימוד, כולם צריכים לעסוק רק בהחזרת אווירת הלימודים לכיתות".
"בעיה חמורה נוספת", אומרת וילף. "היא התערבות של הורים, ראשי ערים וגורמים חיצוניים. אם מורה ששם גבול ומרחיק ילד מקבל טלפון מראש העיר, שמבקש להחזיר את הילד לכיתה, זה חמור. תופעות שכאלו גרמו לרוב המורים להיכנס למוד של הישרדות במקום הוראה".
"לעיתים ישנה הרגשה שהמערכת וההורים נמצאים משני עברי המתרס, בהתמודדות בנושא האלימות, במקום להיות שותפים בשיח", מוסיפה שדמי.
מה יקרה אם הורה ישלח בכל זאת לבית הספר ילד שהורחק? מהם הכלים שעומדים לרשות המערכת?
"מנכ"ל המשרד והשר הדגישו שבמקרה שבית הספר ינהג על פי התקנון, הוא יקבל גיבוי מלא לפעולותיו. ישנם כלים, כולל כלים משפטיים".
מה לגבי תלמידים עם לקויות למידה ובעיות קשב?
"בסופו של דבר סדר, משמעת ושקט בכיתה יעזרו קודם כל לתלמידים עם לקויות למידה", אומרת וילף. "אם השיעור יתחיל בזמן ויתנהל בשקט, המורה יוכל לבנות טיעון ומסר. אלו תנאים הכרחיים לפני הטיפול הפרטני בתלמיד. במצב זה המורה יהיה פנוי יותר ופחות שחוק ויוכל להתייחס לאותם תלמידים בודדים שבאמת סובלים מקושי".
כהמחשה מספרת וילף על הפער הגדול בהתנהגות תלמידי תיכון לעומת חיילים להם היא מרצה. "הרצאות בבתי ספר זה הדבר הכי קשה. אני יוצאת משעה כזו סחוטה. שנה אחרי בצבא, והם כבר מתנהגים אחרת. הכל מסודר ויש כללים ברורים עם סנקציות חריפות על הפרתם. זה הדבר המדהים באמת. אם אתה רק שם את הגבולות והמערכת נחושה, התלמידים מתאימים את עצמם מיד. זה לא תהליך של שנים".
הפתרון הוא פשוט
"יש ניסיונות לחשוב שיש כאן משהו מורכב. כל מורה מנוסה יגיד לך שזה מאוד פשוט, אבל פשוט זה לא בהכרח קל. היישום דורש עקביות והתעקשות יומיומית. גם לאחר חוזר המנכ"ל החדש, הרחקה למשל, עדיין נתפסת ככלי שצריך לעשות בו שימוש במשורה. הטענה של המורים הטובים ביותר היא הפוכה. ככל שאתה קשוח יותר בתחילת השנה ומגיב על כל דבר, תמנע בעיות בהמשך".
את מרגישה שינוי בשטח?
"קודם כל יש הכרה הולכת ומתחזקת שזו הבעיה. שר החינוך והמנכ"ל שמו גבוה בסדרי העדיפויות את הנושא הזה ונקטו צעדים. עדיין לא הגענו למצב בו יש התגייסות מלאה של כולם מלמעלה למטה לנושא הזה. יש עדיין ניסיון לעשות המון דברים והמון תוכניות, כשלא מבינים ששום דבר לא יצליח עד שלא פותרים את הבעיה הבסיסית הזו. אני מרגישה שיש פער בין הלמעלה לשטח. אני שומעת ממורים שמודעים לשינוי האווירה ולרצון לגבות אותם, אבל עדיין אין את ההתגייסות הנדרשת לטובת השינוי".
אז לסיכום, הלכנו רחוק מדי עם האמפטיה וכעת מנסים לחזור כמה צעדים אחורנית. מודעות – יש, תוכניות מתחילות להיות והמבחן כמו תמיד הוא מבחן היישום. לאור מה שקורה כאן לאחרונה, נקווה מאוד שהמערכת אכן תצליח לשנות גישה ובל נשכח שגם לנו ההורים יש כאן תפקיד חשוב.
