מעולים ומגעילים

בהצטרפות מקרים מעניינת, בוחשת התקשורת לאחרונה בעניינם של שני מגה-מותגים. מצד אחד אברי גלעד, מצד שני אילנה דיין.

אברי גלעד, שעד לפני שתי דקות התקשורת האלילה אותו ואת כישוריו בתחומים הרלוונטיים, שהתרגלנו לקרוא קטעי רכילות עליו (עם מי הוא נצפה ואיפה, באיזה אוטו הוא נוסע, כפי שנוהגים במולטי-סלבס), שהשאלות על כמה הוא מרוויח לעונה בתוכנית הבוקר שלו הטרידו כמה "כותבי תעשייה", שסוד הצלחת "אחד נגד מאה" נזקף לגמרי לזכותו, שהרבה מאוד מילים בהרבה מאוד כתבות מהשנים האחרונות עסקו בעליותיו ונפילותיו מ"העולם הערב" עד "העולם הבוקר", אותו אברי בדיוק - היום הוא מושא ללעג ובוז. תשקורת עויינת במיטבה.

גלעד מארח את הדוגמנית גל גדות. טבעי שלא ירגיש נוח (צילום: ערוץ 2)

אילנה דיין, לעומת זאת, זוכה לפתע להתייצבות חברים לימינה (כמה סמלי) כפי שלא הכירה קודם. במילים חמות ונרגשות הם כותבים עליה בעיתוני הברנז'ה התל-אביבית, בתוכנית חדשה בערוץ 8 מצליחים מירי חנוך ואסף הראל לסתום לעירית לינור את הפה וצורחים עליה שהיא והשופט סולברג לא מבינים בתקשורת ובהפקה דוקומנטרית.

אותו אסף הראל, אגב, ואותו שופט בדיוק, נפגשו פעם במשפט דיבה נגד הראל שפתח פה על חברת כנסת בתוכנית טלוויזיה אחרת וחוייב, על ידי השופט סולברג כמובן, לשלם יותר ממאה אלף שקל פיצוי, ואני חושדת שאפילו אילנה דיין מבינה כבר שיותר ממה שכל שוחרי האמת והצדק הדוקומנטרי (עאלק) מחבבים אותה, הרי שהם לא יכולים לסבול את השופט סולברג ואת מה שהוא מייצג. שופט חובש כיפה, מתנחל. "יש לו אג'נדה". אסף הראל כמעט מתפלץ. אכן דברים קשים. רק שופט חובש כיפה ומתנחל הוא שופט עם אג'נדה, עם השקפת עולם, עם ביוגרפיה שמשפיעה על השפיטה שלו. כאילו לא קראנו את "עליונים" מעולם, כאילו לא דחפו לנו את אהרון ברק והאג'נדות שלו לכל חור.

דיין ודוברת צה"ל לשעבר, רות ירון. חיבוק מהתקשורת (צילום: אורי פורת)

אברי מעצבן אותם. לא, לא בזה שהוא מנדנד על איכות הסביבה, לא בזה שהוא מציף בענייני הריכוז והקשב שלו עד שגם שומעיו כבר לא יכולים להקשיב ולהתרכז, וגם לא באמת בזה שהוא מתפרנס גם מהשתתפות בפרסומות מסחריות.

זאת גם לא רק קנאה בהצלחתו הגואה בשנים האחרונות. מה שמעצבן בקשר לאברי זה שהוא כבר לא כל כך שמאלני, לא כל כך תל-אביבי ולא כל כך מחוייב לטקסטים הקבועים של הטאלנטים המגניבים של תוכניות האירוח בכל הערוצים.

נורא מעצבן שהוא אומר "מעולה ומגעיל" על הטלוויזיה. אבל מה אפשר לעשות? זה באמת גם מגעיל וגם מעולה לעתים. אי אפשר לסבול שהוא גם רוחני-ימימה וגם מגה-בול? אבל מה אפשר לעשות, זה ממש לא סותר (אפילו שהפרסומת משודרת בתוכנית המגעילה דווקא).

אי אפשר לסבול שהחברים הטובים שלו עכשיו הם דווקא אורי אורבך, ג'קי לוי וחנוך דאום (במקרה של דאום הוא באמת הגזים). גם יאיר לפיד יכול להציע לו חברות וגם אילנה דיין וגם אסף הראל אולי. והכי בלתי נסלח זה שהוא יותר יהודי והרבה הרבה פחות שמאלני ממה שרצוי בעולם התקשורת (חוץ מאשר דתיי המחמד, שהם כידוע נובחים יהדות - אך אינם נושכים).

בארץ השמאלנים

יכול להיות שתוכנית הלילה של אברי לא מצליחה. יכול להיות שכמו שטוענים הטוקבקיסטים הוא קופצני מדי, הוא לא קשוב למרואיינים, נראה שהוא לא נהנה בעצמו מהפורמט (שיחה עם מלכות יופי וסלבס), ושמה שעובד בתוכנית הבוקר וב"אחד נגד מאה" לא עובד פה. יכול להיות, אבל כל אלה בלבד לא היו סיבה מספקת לרעל ולסיכול הממוקד שעושים בו קולגות.