לילה רנאם היא סיפור הצלחה גדול, לא רק במונחים פלסטיניים. ילידת הכפר דיר-דבואן הסמוך לרמאללה, החלה את פעילותה בפתח
עוד בימיה כתלמידת תיכון, ועד מהרה טיפסה בהיררכיה של הארגון: נבחרה למועצת הפתח באזור רמאללה, לאחר מכן כיהנה בתפקיד בכיר במנגנוני הביטחון ולתקופה קצרה הייתה ראש לשכת שר הרווחה; בשנה שעברה נבחרה למועצה המהפכנית של הפתח, ובשבוע שעבר מונתה לתפקיד מושלת מחוז רמאללה ואל-בירה - האשה הראשונה הנושאת בתפקיד מושל ברשות הפלסטינית, ועוד במחוז המרכזי בגדה המערבית, שבו יושבת הבירה הפלסטינית דה-פקטו. בין לבין, הספיקה להשלים דוקטורט בפסיכולוגיה.
רנאם, שאינה נשואה ואין לה ילדים, נחשבת היום לאשה הבכירה ביותר בתנועת הפתח. למעשה קדמה לה רק אינתיסאר אל-וזיר, "אום ג'יהאד", שהייתה במשך שנים רבות חברת הוועד המרכזי של הפתח ובתחילת ימי הרשות אף כיהנה כשרת הרווחה - אם כי במעמדה הבכיר זכתה כנראה במידה רבה בזכות היותה אלמנתו של חליל אל-וזיר, אבו ג'יהאד (שהיה
מספר 2 בארגון מהקמתו ועד חיסולו ב-1988). בבחירות האחרונות להנהגת הפתח, באוגוסט, נחלו הנשים אכזבה עמוקה,
כשהתברר שאף לא אשה אחת הצליחה להשתחל לוועד המרכזי. אולם המרמור התפוגג לאחר שמספר נשים, בהן רנאם פדווה ברגותי ואחרות, נבחרו ל"מועצה המהפכנית", הדרג השני בארגון.
רנאם במשרדה. כבר חצי שנה משמשת בתפקיד בפועל
בשיחה עם ynet, מתקוממת רנאם בעדינות אל מול כל ניסיון לייחס משמעות כלשהי למינה. "התמניתי לתפקיד בגלל האמון של הנשיא ביכולות שלי, ולא בגלל שאני אשה", היא אומרת בלשכתה בבניין המושל. "זה מצביע על כך שהראיס אבו מאזן לא מבדיל בין גבר לאשה, והוא בוחר לפי הכישורים".
היא מבהירה כי כלל לא הייתה מופתעת מהמינוי, ולבסוף מתרצה ומסכימה להוסיף שבכל זאת, ייתכן שאיוש התפקיד על ידי אשה יוסיף לו מעט רגש. "למרות שאתייחס לתפקידי מנקודת האחריות שבו, ולא כאשה, אין ספק שאני יכולה להיות רגישה יותר לסוגיות כמו נשים, ילדים ורווחה", היא אומרת.
לשכתה של רנאם, הסמוכה לבית החולים ברמאללה, מעוטרת בצילומים של יאסר ערפאת ואבו
מאזן, וכמובן בדגל הפלסטיני. למרות ניסיונה לטשטש זאת, העובדה שהיא מכהנת בתפקיד היא בהחלט הישג יוצא דופן, שכן מושל מחוז הוא אחד התפקידים המרכזיים ורבי ההשפעה ברשות הפלסטינית. המושל הוא למעשה האישיות הבכירה בכל מחוז (בגדה המערבית יש כיום עשרה כאלה), מתוקף היותו נציגו של נשיא הרשות, הממונה על ידו וכפוף לו ישירות.
בין היתר, מלווה המושל את עבודת העיריות ומפקח עליהן, ואחראי גם על מנגנוני הביטחון הפועלים במחוז, ועל ריכוז הקשרים מול המפקדים המקבילים בצה"ל ובמנהל האזרחי. לתפקיד יש גם יוקרה מהפכנית, שכן עם כניסת כוחות הרשות לראשונה לשטחים ב-1995, מינה ערפאת בכל מחוז מושל ששימש קודם כאחראי על המחוז ב"גזרה המערבית" - מנגנון הפיגועים של הפתח שבראשו עמד אבו ג'יהאד.
כניסתה של רנאם לתפקיד הייתה הדרגתית - המינוי המגיע לאחר חצי שנה שבה כבר שימשה כממלאת מקום בפועל של המושל הקודם, סעיד אבו עלי, שמונה לשר הפנים. גם האחריות על כוחות הביטחון אינה מרתיעה אותה - עוד לפני כן, מילאה תפקיד בכיר במחלקה הבינלאומית של המודיעין הכללי, והעבודה הבטחונית רחוקה מלהיות זרה לה.
בתשובה לשאלה מה היא מתכננת להביא לרמאללה, הבירה הפלסטינית היום, ממהרת רנאם לתקן, תוך היצמדות לסיסמאות הפלסטיניות המוכרות: "רמאללה היא הבירה הפוליטית והכלכלית היום, אבל עינינו פונות לירושלים - היא הבירה הנצחית שלנו".
כמושלת, רנאם משמשת גם כיו"ר המועצה הבטחונית באזור רמאללה, ולאחר חצי שנת נסיון בתפקיד, היא מלאת טענות כלפי הצד הישראלי. לדבריה, כוחות הביטחון הישראליים אינם מפסיקים את "פלישותיהם" לערים הפלסטיניות. היא גם מתקוממת כשמזכירים את ההקלות בשטח שישראל מתגאה בהן בחודשים האחרונים, בין היתר במחוז שלה.
"אני מכירה את השטח כפלסטינית וכפעילת פתח", היא אומרת. "אני לא מגיעה מהחלל החיצון, וההקלות שהישראלים מדברים עליהן, זה שיום אחד מסירים מחסום - ולמחרת מחזירים אותו".
למרות הטינה, היא מבינה שמתוקף תפקידה החדש, היא צפויה להיפגש עם הישראלים, והרבה. "בתפקידים הקודמים שלי כקצינה במודיעין ובתפקידים האחרים לא הייתה שום סיבה למפגשים עם הישראלים, אבל היום בגלל הרצון לקדם את ענייני היום-יום, אין מנוס מהמפגשים האלה", היא אומרת. "אני מקווה שהדברים האלה ישתנו, ושתהיה סיבה לאופטימיות - כי כולנו רוצים בשינוי המצב, ובחיים יותר טובים".
