רק אלוהים שסובל מזיעת הבחורים הישראלים על הסניקרס שלהם בקיץ הלוהט יכול להבין מדוע כל נערות העולם נועלות פתאום מגפיים עד הברך. לפני ימים מספר, קודם נסיעתי לפריז, חרה לי לראות את נערות תל אביב נועלות את מגפי "אני אוקלי אשת לפידות", אבל גם בפריז כולן, ממש כולן, בוראו באותו שטנץ כמו הישראליות. או להיפך.
לא ברור למה מעצבי שיער האריכו את שיערן המתוק של נערותינו לשיער השוכב מכווץ מלפנים. אין קוקו. אין שיער קצר. יש דבלולים המתוללים לפנים. חשבתי שקרייניות טלוויזיה אינטלגנטיות, גם מלאכיות של יופי נדיר שלנו יהיו של עצמן, אבל לא: גם הן מגרשות את השיער מלאחור אל הלפנים ומוסיפות כמה דבלולים מצחיקים.
פריז. אין כבר מקוריות? (צילום: AFP)
הבנתי מצפייה שגם הקרייניות האמריקניות עושות ככה. אפילו הצרפתיות שהיו ידועות בתעוזה האופנתית והמרדנית שלהן ולבשו לפי טעמן - הן ולא לפי הטלוויזיה, הן כאילו אבל התבדיתי. בנמל התעופה דה גול, בשעה שישבתי שעה מחכה, עברו על פניי מאות נשים צעירות ואף לא צעירות, יפניות, סיניות, גרמניות - את זה ידעתי לפי השפה - מלזיות ורוסיות והן נועלות מגפים עד הברך והשיער שלהן מלפנים גולש כמו חלב חולה.
בפריז ראיתי אופנה חדשה לגברים יהודים דתיים שבטח תגיע גם לישראל; הבחורים היהודים חובשים עתה כיפות על גבי קרחות. זה כבר נהיה בלתי מחוור לי. נכון שהישראלים הצעירים בחום הישראלי הולכים לא רק עם סניקרס מייזעים, אלא גם עם קרחות שהם מגדלים לתפארת סרטני העור המחכים להם, בגלל האופנה בניו יורק ששם יורד גשם בקיץ, אבל כיפות על קרחות?
ניסיתי לדמיין לעצמי איך מדביקים כיפה לקרחת. מילא אם חובשים כיפה באמצעות סיכה מפני שמשה רבנו ירד ככה מהר סיני, אבל לחבוש כיפה שחורה לא גדולה ולא מצודדת ימינה כמו פרחי הגבעות על גבי קרחות? זה כבר צריך להיות קשה.
נהיה לי עצוב איך הכול נהיה אותו דבר. אין עוד טעם אישי. כולם כמו כולם. כולם עדר של נערות ונשים גברים וצעירים. אין עוד מוסיקה צרפתית במוניות אלא אמריקנית בלבד אם כי מתורגמת. כמו בישראל, יש עם אחד, ארץ אחת בעולם, אין עוד ייחוד.
כל חיי אהבתי ריבת תפוחי זהב שאתם קוראים להם תפוזים, ובארץ שהיא ארץ תפוחי הזהב אין היום מרמלדת תפוחי
הזהב בשום בית קפה כי זה לא אופנתי עוד, אבל אפילו בפריז כבר אין מגישים ריבת תפוחי זהב בארוחת בוקר כי ככה זה בעולם.
אני מצטער שאין כמעט מקוריות בין הנשים הצעירות שלנו ורובן עם המגפיים האלו עד הברכיים וצריך לשחוט הרבה יותר פרות כדי להעניק נשיות מדומה לנשים שהיו יכולות להיראות נהדר לו רק ידעו להיות עצמן. אני מקנא בדתיים שנשותיהם הצעירות אינן מתלבשות לפי הטלוויזיה האמריקנית אלא לפי אמותיהן וסבותיהן בלבד. הן היום הכי סקסיות כי הן של עצמן ולא של האופנות המתחלפות ושככה יהיה לי טוב.
יורם קניוק,
סופר, פובליציסט, בין היתר זכה בפרס נשיא המדינה, פרס ביאליק לספרות יפה ופרס ברנר. ספרו "היהודי האחרון" יצא לאחרונה במהדורה מחודשת
לכל כתבות המדור לחצו כאן
