האם נכון לומר - "פעם בוגד תמיד בוגד"?

טל שואלת לגבי גברים בלבד, ואני מתייחס בדברי ההסבר שלי לשני המינים. יש אמנם הבדלים מסוימים בין המינים, אבל מעניין אותי לכתוב על שאלה כללית יותר, של עד כמה בגידה בפועל מסמנת בגידות בעתיד. עד כמה, אם בכלל, ניתן לתת אמון במי שמי שבגדו כבר בעברם? האם בגידה בעבר היא הוכחה לכך שאין לתת בהם אמון במסגרת של זוגיות?

מצב של חוסר בגרות נצחי

מקובל להתייחס אל הבגידה על דרך השלילה. אני לא מנסה להתווכח. בגידה היא מעילה באמון. ללא ספק. יחד עם זאת, לא כל בגידה היא סימן לבגידה הבאה. לא כל בוגד הוא תוצאה של אופיו הבוגדני, החרמני, או הנצלני.

האם אפשר לתת אמון באחת ששמה אנה קרנינה, גיבורת הרומן של טולסטוי? אנה קרנינה היתה נשואה לגבר שהיא אינה אוהבת ונעתרה,לאחר דחיות והיסוסים רבים, לחיזוריו של הגראף ורונסקי. סיפור האהבה בינה לבין ורונסקי ידע עליות וירידות, בעיקר מצדו של הגראף, והסיפור הזה, על כל השלכותיו, מוביל את אנה לזרוק עצמה אל מתחת לגלגלי הרכבת. אנה קרנינה בגדה, ויחד עם זאת היא מצטיירת כדמות לא בוגדנית.

עזב אותה לאחר שנים ארוכות לטובת אשה אחרת

"מערכת יחסים כושלת", כותבת נאפיסי בהתייחס להוריה, "משאירה אותנו, כפי הנראה, במצב של חוסר בגרות נצחי". אבא שלה "התנהג כבחור בן עשרים ומשהו שעומד לשאת את נערת חלומותיו" ואמא שלה "התנהגה כמו כלה צעירה שננטשה". הוא חלם על נטישת אשתו, והיא חלמה על התקוות שתלתה בו בעבר הרחוק. הוא כתב ביומנו על הפחד שלו למות בלי להתנסות ביחסי אהבה אמיתיים, בעוד שבשבילה המריבות היו מובן מאליו, משהו שאפשר לחיות איתו. הוא עזב אותה לאחר שנים ארוכות לטובתה של אשה אחרת. האם הוא אדם שאין לתת בו אמון?  

לאו דווקא חרמנות לשם חרמנות

אדם (אשה, או גבר) שבשבילו בגידה היא רק כיף, יכול בהחלט להיחשד כמי שאין לתת בו אמון. הוא מוכן בשביל הכיף למכור את הזוגיות הקבועה שלו, שאולי כוללת כבר ילדים. במקרה של בגידה כואבת, הסיפור אחר לגמרי. זה סיפור של פצעים פתוחים, בעצם סיפור שהרע שבו לא מקבל הכשר, אבל הוא גם לא חד ממדי.

יש בגידות שהן מתוך אהבה טהורה

השאלה הבסיסית היא, למה לתת אמון באדם שכבר הוכיח שהוא מסוגל לבגוד בזוגיות שלו? אם הוא כבר בגד פעם אחת, למה שלא יבגוד שוב? ההיגיון אומר שאם הוא לא היה טיפוס בוגדני מטבעו, הוא לא היה בוגד גם בפעם הראשונה.  

יש גם בגידות שהן מתוך אהבה טהורה, בלי קשר למערכת כושלת של יחסים. אהבה טהורה דומה במידה מסוימת לווירוס קטלני - היא מדביקה גם את האנשים הטובים ביותר. פתאום, ללא כוונה וללא צעדים מקדימים, אנחנו מוצאים עצמנו מאוהבים. ניתן להיות חולים מאהבה כזו, ועדיין מתקשים לחמוק ממנה. ואז נוצרת בעיה שמסבכת את החיים. גם אוהבים כאלה הם בוגדים לכל דבר ועניין, ועדיין קשה לייחס להם אופי בוגדני.

הסיפור הערכי המבולבל של הבוגדנות

הזוגיות של ההורים של נאפיסי הם בעצם הסיפור הערכי המבולבל של הבוגדנות. "אביך אדם מקסים", אומר בעלה של נאפיסי,"אבל הוא גם משתמש בקסמיו כדי להצדיק את התנהגותו הרעה". ונאפיסי מתחילה להבין, אם כי במאוחר, את הצד המכוער של הבגידה של האב. "במשך שלושים שנה", היא מספרת, "הזדהיתי עם אבי, וקיוויתי שיום אחד הוא יחיה באושר במחיצת מישהי שתדע להעריכו. לא חשבתי על אמי ועל מה שיקרה לה. ועכשיו משעזב, חשתי כלפיה רגשות שמעולם לא חשתי לפני כן... בעלה יכול לעזוב אותה ולהתחיל חיים חדשים עם אשה צעירה ממנו בהרבה, אבל לה הרי לא היתה אפשרות כזאת. לא היתה לה שום דרך להגשים את כיסופיה וחלומותיה".

מה אני אומר בעצם? בגידה היא רעה. כמוה גם הבוגדים. לא כתבתי את הרשימה הזו כדי להצדיק בגידות. רציתי בסך הכל להבהיר שיש כאלה שבוגדים על פי אופיים ויש כאלה שבוגדים בניגוד מוחלט לאופיים. יש כאלה שבוגדים כצעד ראשון באלף הבגידות הבאות שלהם, ויש כאלה שדווקא בגלל הבגידות הקודמות נשבעים שלעולם לא עוד. הרע הוא לא תמיד חד ממדי.

יש לכם דילמה שקשורה ביחסים? כתבו לנו ואולי נתפלסף עליה כאן.

• מאמרים, סיפורים וטורים אישיים על בגידה