לפעמים, שינויים בחיינו האישיים, מביאים אותנו להכרה בייעוד שלנו. כך זה היה עבור דני קוגן, טכנאי שיניים בעברו, שחייו השתנו לאחר לידת בנו השלישי הלוקה באוטיזם ובאפילפסיה. קוגן הבין כי ספק אם בנו ימצא תעסוקה כשיתבגר, וייתכן שכמו רבים מבין בעלי הצרכים המיוחדים הוא ייאלץ לשבת בביתו יום אחר יום. ההבנה כי אלפים רבים של אנשים בישראל זקוקים למסגרות תעסוקה, הביאה את קוגן ליזום פרויקט שמספק מקומות עבודה לאנשים עם מוגבלויות, ובמקביל מתמודד עם בעיה סביבתית חמורה - הפסולת האלקטרונית. כך נולד המיזם החברתי-סביבתי "אקומיוניטי - אקולוגיה לקהילה המוגנת".
"הסיפוק מהעבודה עצום". עובדי המיזם (צילום: אקולוגיה לקהילה מוגנת)
בניגוד למדינות אחרות, כ-100,000 טון הפסולת האלקטרונית המיוצר בישראל מדי שנה אינו ממוחזר. בגרמניה למשל, אזרח שקץ במחשבו הישן, בטלוויזיה או במדפסת, לא ישליך אותם לאשפה. הוא ידאג שייאספו על-ידי גופי המיחזור המקומיים, ואם לא יעשה כן הוא עלול להיקנס.
מדוע אי-מיחזור הפסולת האלקטרונית מהווה בעיה סביבתית חמורה? ברכיבים האלקטרונים המצויים במכשירי החשמל יש ריכוז גבוה של מתכות רעילות, שנפלטות לאדמת אתרי הטמנת הפסולת ומשם מגיעות למזון ולמי השתייה שלנו. "בישראל אין כל חקיקה בנושא איסוף פסולת אלקטרונית" מתקומם קוגן. "אני קורא לשר התמ"ת ולנציגינו בכנסת לקדם חוק כזה, שלא רק ימנע את המשך הזיהום אלא גם יספק עבודה לאלפי אנשים".
"אקומיוניטי", המיזם החברתי-סביבתי שקוגן הקים ומוביל, מתמודד עם בעיית הפסולת האלקטרונית בישראל ובתוך כך מציע פיתרון תעסוקתי לבעלי צרכים מיוחדים. כיום מועסקים במיזם כ-30 איש מכל מגזרי החברה, ולפי קוגן - זוהי רק ההתחלה.
ממחזרים כל ציוד אלקטרוני. עובדי המיזם (צילום: אקולוגיה לקהילה מוגנת)
על-פי נתוני הביטוח הלאומי לשנת 2008, כ-80% מקרב מקבלי קצבאות הנכות (כ-120,000 איש) אינם מהווים חלק משוק העבודה. אלה מביניהם המועסקים במסגרות מוגנות, עובדים במקרים רבים בעבודה מונוטונית דוגמת אריזה או הרכבה. באמצעות "אקומיוניטי", קוגן מנסה לשנות את תמונת המצב. עובדי המיזם עוסקים בפירוק ובמיון רכיבי מכשירים אלקטרוניים, ונהנים מעבודה בעלת אופי שיקומי ומתנאים הולמים. "הניסיון מוכיח שעבודה בתחום המיחזור משפרת את הדימוי העצמי של אנשים עם צרכים מיוחדים ומתאימה ליכולות של האוכלוסייה הזו", הוא מסביר.
גופים רבים כמו הנהלת בתי המשפט, ההוצאה לפועל, משרד החוץ, בנק דיסקונט, רפא"ל, אוניברסיטת חיפה, רשות שדות התעופה ואחרים, כבר הבינו את חשיבות המיזם ולוקחים בו חלק. אולם אין די בהם כדי לספק לו עצמאות כלכלית. "את 'אקומיוניטי' הקמתי בהשקעה עצמית נרחבת ואני עדיין מזרים לפרויקט כספים
מכיסי האישי מדי חודש", מעיד קוגן. "אילו חברות, גופים ציבוריים ותאגידים רבים יותר היו מוסרים לנו את הפסולת האלקטרונית שלהם, הוא היה הופך לכלכלי ומספק עבודה להרבה יותר אנשים".
ב"אקומיוניטי" ממחזרים לא רק מחשבים ומסכים, אלא כל ציוד אלקטרוני אפשרי: שנאים, מכשירי די.וי.די. ואפילו טלפונים סלולאריים. "החזון שלי הוא שהמיזם יהפוך לכלל ארצי", מספר קוגן. "הוא יספק עבודה הולמת לאוכלוסייה בעלת צרכים מיוחדים, ויטפל בפסולת האלקטרונית בכל שטחי ישראל. עבור העובדים, הסיפוק עצום. לא רק שהם יכולים להרוויח את לחמם בזכות ולא בחסד, הם עוסקים בתחום שהוא גם טכנולוגי וגם סביבתי ובכך תורמים לכולנו.
"על המדינה לתת עדיפות לעסקים חברתיים בנושאי מחזור", מצהיר קוגן. "לצערי, עדיין לא נמצא מי שירים את הכפפה ויקדם חקיקה מהסוג הזה. אני קורא למחוקקים לפעול בנושא, ולחברות, תאגידים ורשויות מקומיות ליצור עימנו קשר ולמסור ל'אקומיוניטי' את הפסולת האלקטרונית שלהן", הוא מסכם.
- למידע נוסף ויצירת קשר עם "אקומיוניטי" לחצו כאן
אם אתם מעוניינים להירשם להתנדבות במשך
כל השנה, בכל מסגרת שתבחרו, אתם מוזמנים לפנות לעמותת "רוח טובה"
טלפון: 1700-505-202
