"האתגר שלנו הוא לחיות חיים בעלי משמעות"

מאיר (מייקה) יפה הוא חבר קיבוץ רמת יוחנן ומנכ"ל עמותת "פנים" להתחדשות יהודית בישראל, ארגון הגג של כלל הארגונים והעמותות העוסקים ביהדות פלורליסטית.

מאיר, מה עיצב את תפישת העולם ואת הזהות שלך כפי שהם כיום?

"הפרק המכונן שגיבש ויצר את השקפת עולמי ואת דרכי בחיים הוא שירותי בצבא. התקופה הזאת זימנה התנגשות, שהביא אותי לקרע נפשי קשה, בין החינוך ההומניסטי שקיבלתי מהבית, שקידש חיי אדם והתנהלות אנושית לא אלימה, לבין היותי חלק ממערכת שעוסקת ומתמחה בדבר הכי אלים שקיים, בלהרוג ולהיהרג.

"במהלך שירותי הצבאי חוויתי כמה חוויות יסוד מכוננות זהות ודרך. אחת מהן הייתה כשחבר שלי נהרג לידי בפעולה בלבנון, בחורף 72'. שאלתי את עצמי, מה אני עושה במקום הזה? מה הדבר הזה משרת? מה יכול להצדיק את המוות של הבחור הזה? החוויה הזאת נותרה לגמרי לא מעובדת, ונדחקה הצידה. אחר-כך הגיעה מלחמת יום כיפור, שתפסה אותי כבר כקצין, מפקד על חיילים. למזלי היחידה שלי גמרה את המלחמה בלי נפגעים אצלי. אבל המחזור שלי הוא זה שבלם את המתקפה הסורית והמצרית, ולפחות עשרים חברים שלי נהרגו.

"האירוע המכונן הבא היה כשלושה חודשים לפני שחרורי מהצבא. הולכת ומתגבשת אצלי אז ההחלטה שאני רוצה לחיות, אני רוצה לאהוב, אני רוצה ליצור, ואם אני מצליח לצלוח חי את הפרק הזה אני אורז תרמיל והולך למקום שלא אוכל את יושביו כמו המקום הזה.

"ואז הגיע אותו לילה מסוים, מלא כוכבים, אני בשמירה על הצריח של הנגמ"ש, כשפתאום הייתה לי מעין התגלות. אני כאילו שומע משהו חיצוני לי, שמהדהד גם בתוכי פנימה, אומר לי: "חביבי, אתה שייך לדבר הזה, שההורים שלך באו בגללו למקום הזה, והקימו ובנו ונלחמים עליו. זה המחצב של המשמעות והערך בשבילך, וזה המקום שלך לפעול, גם אם זה יהרוג אותך". זאת אומרת, הבנתי שגם אם זה יעלה לי בחיי, נכון מצדי לשלם את המחיר הזה ולהיות חלק מהמפעל האדיר של בניית מדינה לעם היהודי. החוויה הזאת ייצרה בעצם החלטה שמנחה אותי עד היום".

אתה מתאר שקיבלת מסר שבא ממקום לא-ידוע לך ועם זאת לא היה לך ספק בנכונותו, ושהיה גם התגלות וגם החלטה.

"כן. אתה יכול להביט על זה דרך

האם בתפיסת העולם שלך יש ממד או ערכים שאתה מחשיב כמוחלטים, כנצחיים?

"בעיני, האתגר הגדול של דורנו הוא ליצור קיום חברתי משמעותי, בעל עומק, שבו הפרט הוא מקור הסמכות. זה לא שולל את קיומם של דת ושל מבנים שונים של אמונה, אבל זה חותר למציאות חברתית שמתעצבת מתוך לקיחת אחריות על ידי הפרטים. אנחנו מדברים כאן על האוטופיה, על קו האופק, ובעיני זה גם חזון עם משמעויות פוליטיות אדירות, מובהקות ומעשיות".

לא ברור לי איך אחריות וסמכות מלאים של הפרט הולכים ביחד עם אמונה.

"אחת החוויות הבסיסיות של הקיום האנושי היא חווית אי-הידיעה, ולכן האדם הוא במהותו יצור מאמין. הוא יצור מאמין כי במקום שנגמרת הידיעה אנחנו חייבים לייצר אמונה, כדי לגשר או לכסות את המרחב של מה שאיננו מסוגלים לתפוס. והאמונה יוצרת הנחות שונות שעוזרות לנו לשרוד, להתמצא ולתפקד בתוך המרחב של החוסר-ידיעה. אדם לא יכול להתקיים בלי אמונה".

מה תאמר לאדם שטוען "אני רציונלי לחלוטין ומאמין רק במה שאני רואה"?

"אין דבר כזה. קל להוכיח שיש מערכת שלמה של אקסיומות שמביאות את הרציונליסט להגיד את מה שהוא אומר, ושהאקסיומות האלה הן לא ודאות. הוא לא יכול להוכיח אותן, ולכן הוא אדם מאמין. מבחינה זאת, אתאיסט הוא אדם דתי פעיל מבחינתי. אם הוא עוסק בכך שאין אלוהים, אז אלוהים הוא מהות נוכחת בחייו. יש אנשים חילוניים או אתאיסטים שהנוכחות של אלוהים הרבה יותר ברורה להם מאשר לאנשים שנמצאים עמוק בתוך הדת הממוסדת".

האם האמונה באלוהים היא בעיניך רק מענה על צורך נפשי?

"הצורך של האדם הוא למלא את הייעוד שלו ולהיות בצלם אלוהים, או להתאחד איתו ככל שאפשר. אם אני מזהה איזושהי התפתחות בהיסטוריה האנושית, היא בתחום הדיאלוג של האדם עם אלוהיו. האדם כיום מתמודד עם אלוהיו מתוך קרבה יותר גדולה אליו מאשר בעבר. אבל למרות הקרבה הזאת, אנחנו כולנו זקוקים עדיין לאלוהים כדי להזכיר לנו שאנחנו לא אלוהים, ולקבל את מידת הענווה והפרספקטיבה שכחגבים נדמינו".

• "יש לי חלום" - ראיונות עומק עם אנשי ציבור אמנים, אינטלקטואלים, פעילים חברתיים ואנשים מהשורה, על הזהות, תפישת העולם, החלומות והערכים שלהם. נסיון להביא לשיח הציבורי את האידיאליזם שפועם בעורקי החברה והתרבות שלנו, ולגבש ערכים וחזון חדשים ורלבנטיים למאה העשרים ואחת.
• עורך המדור, עמיר פריימן הוא יזם התפתחות תודעתית-תרבותית בחינוך, אמנות, החברה האזרחית, תקשורת ופוליטיקה. לראיונות המלאים לחצו כאן
• הצעות לקישור עם אנשים שהייתם רוצים לפגוש במדור שלחו ל- amirfreimann@gmail.com  
• לראיונות נוספים לחצו כאן.